אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין

פרק יב · הלכה ב

פרק יב

שארה אלו מזונותיה כו'. הנה לקמן בסוף הלכה ד' ס"ל לרבינו דמזונות מחיים מקרי ג"כ תנאי כתובה. והנה עיין ביבמות ד' פ"ה ע"א דקרא לה מזונות מחיים תנאי כתובה ע"ש גבי אלמנה לכה"ג. וע"ש בתוס' ד' נ"ו ע"ב ודף נ"ח ע"א ד"ה דהני תנאי ועיין ביבמות דף ע' ע"א גבי אם לא ידעה משנעשה פצוע דכא דאוכלת בתרומה ומיירי אף בבת ישראל כמבואר שם ד' נ"ז ע"א. והנה נ"מ גבי אשת כהן שנאנסה דיש לה כתובה ותנאי כתובה אם כ"ז שלא גירשה אם יש לה מזונות דזה לא דמי לאלמנה לכה"ג דשם הנשואין היו בהיתר. והנה כך דאם נימא דהטעם משום דין דשארה אז כאן ליכא מזונות דשוב פקע שארות משא"כ אם הטעם משום תנאי כתובה אז חייב. ועיין בנדרים ד' צ' ע"ב וכתובות ד' נ"א. ועיין בירושלמי כתובות פ"ב הל' י' ובתוספתא שם מבואר דר' זכריה בן הקצב היה מעלה מזונות לאשתו אף דנאסרה עליו מטעם שבויה ואינה ראויה להיות עוד אשתו מ"מ היה נותן לה מזונות מטעם תנאי כתובה. ובאמת הטעם דאשת כהן שנאנסה שיש לה כתובה הנה בנדרים שם אמרינן משום דנסתחפה שדהו דהוא גרם לזה שהוא כהן. ועיין ברשב"ם ב"ב דף קמ"ה ע"א מבואר שם טעם אחר משום דלא פשעה ונ"מ כגון אם היא שוגגת באשת כהן דאדם מועד לעולם אז אין לה כתובה ואם טעמא משום דנסתחפה שדהו יש לה כתובה. ועיין במרדכי בקדושין פרק ג' שכתב שם גבי הני עובדי דנדרים דאין לה כתובה והטעם דהויא בגדר שוגגת לא אנוסה וגם באמת לפי המבואר בשאלתות דרא"ג פ' נשא מבואר דס"ל דאף לפי משנה אחרונה באומרת טמאה אני לך אסורה לבעלה ונ"מ בין משנה ראשונה למשנה אחרונה רק לענין כתובה דלמשנה ראשונה יש לה כתובה כיון דמאמינין לה שהאמת שנאנסה וצריך ליתן לה כתובה, ולמשנה אחרונה אין מאמינין לה רק דמ"מ אסורה על בעלה מטעם דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא והיא גרמה והיא נתנה אצבע בין שיניה לכן הפסידה כתובתה. וכן מבואר בירושלמי בסוף נדרים דזה תליא בזה, ומה דבגמ' שם אמר דמותרת לאכול בתרומה משום דס"ל דזה הוא מלתא בפ"ע ורק היכא דעפ"י דין היא זונה אז אסורה לאכול בתרומה וע"י דשויא אנפשה חתיכה דאיסורא בזה לא אסרינן לה לאכול בתרומה דזונה לא מקריא ועמש"כ רבינו ז"ל בפי"ח מהל' א"ב ה"ט ע"ש מש"כ הראב"ד ז"ל בהשגות. ובזה א"ש מה דבכתובות ד' ט' ע"א גבי פ"פ מביא ראיה מהך דאומר לאשה קדשתיך ואמאי לא הביא מהך דיבמות ד' קי"א ע"ב גבי היבמה שאמרה לא נבעלתי כו' מבקשין הימנו וצ"ל כך דהויא ס"ד למימר גבי פ"פ כיון דעי"ז אינו בירור גמור שזינתה ברצון לא מקרי שויא אנפשה, דמה שאנו אוסרין עליו אותה הוא מצד הדין לא מחמת דבריו וא"כ אין ראיה מהך דיבמות הנ"ל דשם כיון דאמרה לא נבעלתי ממילא זקוקה ליבם לכך מביא ראיה מהך דקדושין דס"ל דמה שנאסר בקרובותיה הוא ג"כ כמו דבר אחר. אך באמת זה הוה כמו דבר אחד אבל גבי תרומה ודאי אין עליה שם זונה. ועיין בכתובות ד' כ"ג ע"ב גבי שבויה ושם ד' י"ד ע"א ברש"י ד"ה הכא ע"ש ומה דאמר בגמ' שם אתה מוציא לעז על בניה ר"ל על בניה קודם שאמרה טמאה אני, ובהך דשם גבי אהלויי שם לא אמרו שזינתה רק לפי מה שאמר לה שהוא לא בא עליה וא"כ אומרת שע"כ אחר בא עליה אבל לא מקרי חד"א דהא אף לפי דבריה י"ל שהוא בא עליה ועיין תוס' סוטה דף ו' ע"א ד"ה והאומרת אך באמת אין הפי' כן בירושלמי דרק הירושלמי ס"ל דהמשנה דסוטה מיירי בלא קנוי וסתירה. והנה לגבי מזונות דגדר שארה לא הוה אך מ"מ משום תנאי כתובה יש לה, וגם נ"מ למה שכתב רבינו ז"ל לקמן בהל' אישות פכ"ד הל' י"ח דזנתה הפסידה כתובתה אף שמותרת לדור עמו כגון אם אין מאמינים לה מה יהיה הדין גבי מזונות דמשום תנאי כתובה ליכא ומשום דין מזונות איכא. וכן נ"מ כגון כה"ג שנשא בוגרת או מוכת עץ דקיי"ל אם נשא א"צ להוציא אם חייב במזונותיה, ובאמת נ"ל דזהו מה דר"ל בגמ' ד' נ"ח ע"א נשאו זו וזו כו', ע"ש בתוס'. וי"ל דמיירי בהני דאם נשא אינו מוציא ולכך אוכלת משלו ואוכלת בתרומה ומ"מ אם נשא בת ישראל כה"ג אינה אוכלת בתרומה וא"ש הך בעיא דשם ד' נ"ט ע"א ע"ש ועיין בהך דיבמות ד' נ"ב ע"א דאמר שם דכתבינן בשטר כתובה של יבמה לזון ולפרנסה כראוי ור"ל דלא נימא דכיון דמזונות הויא ג"כ גדר תנאי כתובה יהיה ניזונית מנכסי בעלה הראשון לכך אמר זה דהיבם יזון אותה ויפרנסה מנכסיו ועיין מש"כ התוס' כתובות ד' נ"ג ע"ב ד"ה בת יבמה ע"ש ברש"י וגם יהיה נ"מ אם הוה שניה לבעל ולא ליבם דאין לה כתובה מיבם כמבואר ביבמות ד' פ"ה ע"א אם יש לה מזונות מיבם וכן נ"מ אם בא עליה ביאת שוגג לשמואל אם יש עליו מזונות, ובאמת זהו מה דר"ל בגמ' דכתובות הנ"ל בת יבמה דר"ל מהך ביאה דלא קניא שתהא כאשתו לכל דבר אם יש להבת מזונות. ועיין תוס' שם ד' נ"ז ע"ב ד"ה קנין כספו ע"ש. ועיין בהך דשם ד' מ"א ע"ב בתוס' ד"ה עמד בדין ובתוספתא דיבמות פ"ו מבואר דיבמה שנתארמלה לאחר נשואין יש לה מזונות והרי בגמ' מבואר וכן שם בתוספתא באותו הפ' דלאחר ג' חדשים אין לה מזונות. ועיין בתוספתא כתובות פ"ה, וי"ל דמיירי שם כגון בביאת שוגג וכהך דרב ושמואל, ואז מטעם שארו ליכא אך מ"מ מחמת תנאי כתובה יש לה מזונות, ובאמת הך דזינתה ברצון אין לה כתובה הוא מחמת דהיא גרמה שהבעל יוציא אותה וכמש"כ רש"י בכתובות ד' ק' ע"ב גבי ממאנת וע"ש ד' נ"ד ע"א דזינתה לא הפסידה מזונותיה שלאחר מיתה מחמת יצר אנסה ושם ד' נ"ג ע"א דקנסינן לה ע"ש ולא הויא בגדר מורדת עיין מש"כ התוס' מעילה ד' י"ח ע"ב וגם נ"מ למסרוהו שלוחי האב לשלוחי הבעל דאז החיוב רק בגדר תנאי, וע"ש ד' מ"ח ע"ב ותוס' קדושין ד' י"א ע"א ע"ש ועיין כתובות ד' ע' ע"ב גבי שהגיע זמן ולא נשאה ע"ש בתוס'. וגם י"ל דמה"ת אינו מחויב ממילא במזונות רק שמחויב לשעבד עצמו לה ליתן מזונות וזהו מה דאמר בירושלמי רפ"ז דכתובות מכיון שעתיד לגרשה כו' ר"ל דאין זה שיעבוד על הנכסים רק על הגוף. ועיין מש"כ לקמן בהל' ט"ו. ועיין בתוס' כתובות ד' מ"ט ע"ב גבי מזונות מחיים ניזונית מן המטלטלין ע"ש, וע"ש בתוס' ד"ה הוא. ועיין תוס' ב"ק ד' ק"ט ע"א ובירושלמי רפ"י דכתובות ע"ש. ועיין מש"כ רבינו לקמן פי"ז הי"ט וכאן בהלכה י"ח ע"ש:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה