אור ברסלב

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין

פרק טז · הלכה י

הלכה ז

ועוד תיקנו חכמים כו' וכל שימכור אחר הנשואים כו'. דוקא אבל לא גובה מנכסים שמכר אחר אירוסין כמבואר שם ד' מ"ד ע"א ובפרט לשיטת רבינו ז"ל דס"ל לעיל בפ"י הל' י"א דארוסה אינה גובה ממשועבדים אף אם כתב לה כתובה. והנה בירושלמי כתובות פ' י' הל' א' מבואר שם דאם קידש אחת קודם ואחרת נשאת קודם ואח"כ נשאת אותה שקידש ראשונה היא קודמת ואף דהא ס"ל דלא נשתעבדו נכסים רק משעת נשואין זה רק דין השיעבוד אבל לגבות ממנו גובה משעת אירוסין והיא שקידשה תחלה קודמת וע"ש בירושלמי דאמר דזה תליא בפלוגתא דר"מ ורבנן אם השיעבוד הוא ממילא בגדר דין או מה שהוא משעבד עצמו וזה רק בשטר, ועיין רש"י קדושין ד' י"ג ע"ב ד"ה לאו דאורייתא ועי' רש"י גיטין דף נ' ע"א ד"ה כיון דדינא, ובאמת זהו ר"ל המחלוקת שבכ"מ ש"ד ושל"ד ר"ל אם התורה שיעבדה או השיעבוד ע"פ עצמו, וזהו ג"כ מה דמבואר בב"ק ד' י"ב דהך דעבדא כמטלטלי תליא בזה אם ש"ד ע"ש ר"ל דבדין התורה לכ"ע עבדא כמקרקעי רק בלשון בני אדם עיין רשב"ם ב"ב ד' ס"ח וד' קכ"ח וד' ק"נ וא"כ כך אם השיעבוד הוה גדר דין אז עבדא כמקרקעי ואם השיעבוד הוא מה שמשעבד עצמו הוה עבד כמטלטלי, והנה עיין בהך דכתובות דף נ"ז ע"א גבי הך דאמר מחלוקת בתחלה כו' וזה קאי אתחלת חופה ע"ש. והנה לכאורה מוכח כשיטת רבינו דארוסה אין לה כתובה דאל"כ מאי נ"מ ופליגי אם חופה בלא ביאה אם הויא כנשואין לגבי כתובה או לא ע"ש ד' נ"ו ע"א בהך בעיא דרבין ובאמת קשה אמאי לא מפרשינן בגמ' בהך דכתובות ד' מ"ח ע"ב גבי הך דר"ל דאמר שם גבי מסירה לכתובתה ע"ש אמאי לא מפרש שהיא כנשואה ליטול כתובה, אך י"ל מה דפליגי שם בכתובות ד' נ"ז אם מקרי עסוקין באותו ענין דמהני תנאי עיין גיטין ד' י"ח ע"א וב"ב ד' קי"ד וב"מ ד' ס"ז ועיין גיטין ד' ע"ו ע"א ברש"י ובר"ן ע"ש. גם י"ל לפי מה דמבואר בירושלמי ספ"א דגיטין דהמוחל שט"ח לא הויא מחילה עד דמסר ליה שטרא, וכאן כיון דגבי זה הויא תנאי ב"ד והוא דבר נמשך הויא כמו שלא מסר השטר לידו ועיין ב"ב ד' ל"א ע"א גבי אבל אכלו שית אין לך מחאה גדולה כו', ר"ל ג"כ כן דכיון דהשטר מונח הוה כל שעה כמחאה חדשה ועיין תוס' שם וא"ש ועיין תוס' שם ד' קס"ח ע"ב, ועיין תוס' בכורות ד' מ"ט ע"ב גבי דאקני בפה"ב ע"ש, אך מלשון רבינו לעיל בפ"י מוכח דס"ל דפסק כאם תמצי לומר דרבין דחופה לבד הויא נשואה גמורה, ולמ"ד דאין לה כתובה בלא ביאה א"כ אם נימא כמ"ד בכתובות ד' מ"ו דגם בלא ביאה יש דין של מוציא שם רע א"כ לפי"ז לפי מה דס"ל דאנוסה אין לה כתובה לפי שאין יכול לגרשה גם במוציא שם רע לא תהא לה כתובה כיון דעיקר הכתובה הוא ע"י ביאה ועדיין לא נתחייב לה וע' תוספתא כתובות פ' א' הוא לוקה וכתובתה קיימת ונותן לה מאה סלע ע"ש ועיין בסנהדרין דף ח', אך לפי מש"כ בשם הירושלמי דלמפרע נתחייב בכתובה אף דלא נשתעבדו הנכסים א"ש זה ועיין בהך דעירובין ד' ע"א ע"א גבי ביטל:

תוכן העניינים

צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה