צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק טו · הלכה א
האשה שהרשית כו'. עיין בה"ה ועיין בהך דפסחים ד' ע"ב ע"ב מבואר דמצות עונה ופ"ו הוא שני דברים ונ"מ לגבי מעוברת דלא שייך בה הך מצוה, ועיין ברש"י מו"ק דף י"א ע"ב דס"ל דהיכא דמשועבד ומושכר לאחר אין אבילות חל עליו. ואמאי גבי אשה חל עליה אבילות למלאכה וכן לשאר דברים כמבואר במו"ק דף כ' ע"ב ולמ"ד דאינה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה, וצ"ל דכיון דזה תקנת חכמים איסורא לא זכי ליה רחמנא וכמו הך דב"מ ד' צ"ב ע"ב ע"ש, וגם י"ל דזה הוה כמו הקדש חמץ כו' דמפקיע מידי שיעבוד, ונ"מ אם בעל בימי איסור אם זה עולה לו למצות עונה, ועיין בפסחים שם בתוס' ד"ה באשתו, וע' בהך דביצה דף ה' ע"ב וכי תימא למצות עונה הוא דאתא, ועיין בסנהדרין דף נ"ט ע"ב דקאמר למצות פ"ו, ועיין בע"ז דף ה' ע"א דמבואר דהם שני דברים וצ"ל דהך דביצה קמ"ל דהימים שנאסרו לא הויא בחשבון בהימים של עונה, ועי' בריש כתובות גבי אנוס בתקנתא דרבנן וגם עיקר הטעם דפרישה היה מחמת האשה: