צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ט · הלכה יח
העושה שליח כו' והמשלח מותר בקרובותיה כו'. ואף דכאן הוא לא ידע שלא קידשה השליח לו. ועיין בתוספתא כאן פ"ד גבי קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי דאמר שם דהקטנה אסורה בקרוביו ע"ש וקשה דהא במשנה כאן מבואר להדיא דמותרת בקרוביו וכן פסק רבינו וצ"ל דבמשנה ר"ל שהיא אמרה שהיא קבלה הקדושין עבור בתה הקטנה, והך דאמר בגמ' סד"א כו' מדרבנן הימנוה לדידה ור"ל שתהיה יכולה לקדש את בתה. ועי' בסוטה דף כ"ג אבל בתוספתא שם מיירי שהאם אומרת שהאב קיבל קדושין בעבור בתו ועיין מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' א"ב פט"ו הי"ד גבי פנויה שזינתה ויראה לי כו'. אך י"ל דכאן שאני שהשליח מכחיש אותה ועיין בירושלמי דיבמות פי"ג הט"ו אם שניהם אומרים שלא בעל אם הוה שתוקי ע"ש בזה, ועי' כאן בהשגות מה שאמר דמיירי בשקדשה סתם ועיין בנדרים דף ט"ז ע"א ועיין שם ברא"ש ד"ה מהו דתימא ותוס' שבועות דף כ' ע"א. ועיין בירושלמי פי"ג דכתובות גבי הך דאדמון ורבנן אם יש בלשון הזה קנקנים דמקשה שם שישאלו אותו. ובירושלמי פ"א דסנהדרין גבי הקדש שפדאו יותר על שויו נבדק אותו האיש ואמר כו'. ועיין תוס' סנהדרין דף ס"ה ע"א ד"ה הואיל ע"ש, ונזיר דף י"א ע"א, ובדברי רבינו פ"ב מהל' שבועות הי"ב גבי תנאי היה בלבי ע"ש, וע"ש בכ"מ. ועיין ב"מ דף כ"ח ע"ב, מסתברא לא מייתי אינש חובתיה. ועיין תוס' שבועות דף כ"ו ע"ב. ובירושלמי פ"ז דגיטין ה"ד גבי לא תתייחד עמו דמקשה שם דעבד ושפחה נאמנים בתמיה ע"ש ועי' מנחות ד' ס"ג ע"א גבי הרי עלי מרחשת ע"ש: