צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ו · הלכה א
וכל תנאי שבעולם כו'. עיין בדברי ה"ה מה שהקשה למה לא הביא הך דצריך שאפשר לקיימו ע"י שליח, ועי' בדברי הכ"מ ז"ל, ועי' תוס' גיטין ד' ע"ה ע"א וד' פ"ד ע"א, ותוס' נזיר ד' י"א ע"א ע"ש, ועי' בתוספתא דקדושין פרק ג' דאמר שם רשב"א זה הטעם על קדושי ביאה דלא מהני בה תנאי כדמקשה הש"ס דילן בכתובות ובירושלמי פ' ב' דקדושין הל' ו' אמר הטעם בביאה כדס"ד בגמ' דילן משום מעשה ע"ש, אך באמת מלשון התוספתא מוכח וכן מלשון רבינו ז"ל לקמן בפ' ד' מהל' חליצה הל' כ"ד דבכ"מ כתב רבינו לשון חליצה כשירה ושם כתב לשון חליצתה ור"ל כך דנ"מ משום האשה דכיון דגבי חליצה היא עצמה צריכה ליטול חליצה והתנאי היא אינה מתנה רק הוא לכך לא חל התנאי על פעולה שהיא צריכה לעשות בגופה, וזהו דדייק בתוספתא לשון בה, וכן רבינו דייק חליצתה ר"ל מחמתה ועי' בהך דב"מ ד' ס"ו ע"א גבי פטומי מילי בעלמא ע"ש וגם באמת גבי חליצה י"ל דהכי קאמר דהא ע"כ מוכרח ליתן חליצה ולכך אינו יכול לעשות תנאי דאף אם נימא דנתבטל החליצה ע"י התנאי מ"מ מוכרח ליתן חליצה משא"כ בשאר דברים גבי נזיר וגבי גט, ומה דמקשה הגמ' מביאה ר"ל כך משום כיון דאם נימא דע"י התנאי נתבטל הקדושין ע"י זה יהיה בעילת זנות וא"א לומר שתתבטל המעשה לגמרי לכך מקשה וזהו בעצם הטעם של הירושלמי דגבי ביאה משום מעשה לא מהני תנאי: