צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ד · הלכה ז
אבל גדול כו'. עי' בהשגות ועי' בירושלמי גיטין פ"ה ה"ה דגבי תרומה דרק אם יכולה לשמור את קדושיה אז אוכלת בתרומה משמע דקדושין דרבנן הוה אף בפחות מזה ובאמת בירושלמי דיבמות שם אמר דחלוקים על חנינא בן אנטיגנוס ע"ש ועי' בבעל המאור שם. והנה ביתומה בחיי האב אם האב יכול לקדשה קדושי מיאון דרבנן עי' רש"י יבמות ד' פ"ט ע"ב ד"ה מדאורייתא אבוה ירית וד' ק"ז ע"א ד"ה מסר האב מה דדחיק שם רש"י וכתב לאו דוקא, ואמאי לא מוקים לה כה"ג, ועי' ברש"י קדושין ד' מ"ד ע"ב ובהך דגיטין ד' ס"ה ע"א משמע דאביה אינו יכול לקדשה אף קדושין דרבנן ושוב גם אמה ואחיה אינם יכולים לקדשה כיון שיש לה אב, ועי' בהך דנדרים ד' כ"ג ע"א בהך דאביי ע"ש, דלא משמע כן ובקדושין ד' מ"ה ע"ב ע"ש: