צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה יז
וצריכות להיות במקום אחד. עי' מש"כ רבינו ז"ל בפיה"מ ספ"י דיבמות ע"ש:
ואפילו שתיהם כו'. נ"ל כי בזקן התחתון צריך דוקא שתי גומות דהא מבואר ברש"י יומא ד' ע"א ע"ב דדרכו של שער זקן התחתון להתפצל ע"ש וא"כ יש לחוש שמא היתה שערה אחת:
ושערות היו בהם ונשרו כו'. וכן כתב רש"י ביצה דף כ"ח ע"ב דהגומות אינן כלום רק משום שהיו בהם השערות וא"כ לפי"ז אם היה בו שערה אחת ונשרה ונשתייר בו גומא ואח"כ נולד עוד שערה עם גומא אין מצטרפין דבשעה שנולדה שערה האחרת לא היתה הראשונה, ועי' מש"כ הרשב"ם בב"ב ד' נ"ו ע"ב ד"ה אלא ע"ש דזה הוה רק שומא בעלמא אם לא היו השערות בבת אחת ועי' בהך דשבת דף פ' ובירושלמי שם פ"א דשבת מה דמחלק בין אכל חצי זית חלב והקיאה וחזר ובלעה ובין חצי גרוגרת ע"ש, ועיין בהך דשבועות ד' כ"ח ע"א גבי מה דאמר שם רב אשי מי גרם לשניה ע"ש ברש"י וה"נ י"ל כן כיון דהגומא נעשה ע"י השערה הוה כמו שעדיין השערה קיימת. והרשב"ם ז"ל ר"ל כמו דמבואר בס' שאלתות דרב אחאי גאון דלמה דאמרינן חיישינן שמא נשרו הגומות ג"כ מתפשטות ע"ש בפ' בחקתי וגם י"ל דזה תליא אם הסימנים הוה בעצם סימן גדלות או רק סימן לגדלות וכבר כתבתי בזה: