צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק ב · הלכה ט
הבת שילדה כו'. עיין בה"ה. ועי' מש"כ רבינו ז"ל לקמן בהל' אישות פי"ט הל' י"ד. אך באמת כך דהנה עי' בסנהדרין דף ל' ע"ב גבי אחד אומר שתים בגבה ואחד אומר שתים בכריסה דמצטרפי ובירושלמי בכתובות ובסוטה מבואר להיפך והטעם כך דפליגי בזה אם הסימנים ראיה על הגדלות או זה גופה היינו הסימנים הם גדלות רק דצריך לזה שנים ג"כ דאם נימא זה גופה הוי גדלות שפיר הוי גדר עדות ומצטרפי אבל אם נימא דזה רק סימן לגדלות אז לא שייך בזה צירוף דזה אין עליו שם עדות כלל * ובזה י"ל הא דאמרינן בקדושין ד' ס"ג ע"ב דנאמן רק לנדרים כו' אבל לא למכות כו', ועי' שם בתוס' ד"ה נאמן משום דכיון דעליו מוטל הדבר לכך נאמן ר"ל דהוה כגדר שליש עי' גיטין ד' נ"ד ע"ב כה"ג ביוהכ"פ ושם ד' ס"ד ע"א ע"ש ועי' ברש"י בכורות ד' מ"ט עד שיאמרו לו ובהך דקדושין ד' ע"ג ע"ב גבי חיה ע"ש ועי' ב"ב דף כ"ט ע"א גבי שיבבא ע"ש אך זה רק בדבר שעל ידו נגמר הדבר וכמו לשיטת רבינו בהל' נדרים דבי"ג שנה ולא הביא שתי שערות הוה מופלא סמוך לאיש מן התורה ולכך דייק רש"י שם לחרמים חרמי בדק הבית משום דכיון דכתבו התוס' תמורה ד' ל"ב דחרמי כהנים לא שייך בהם אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט דלא הוי גדר הקדש רק גזירת הכתוב אף דמועלין בו וא"כ י"ל דלא שייך בו ג"כ גדר מופלא סמוך לאיש. והנה עי' בנדה ד' מ"ה ע"ב למ"ד תוך זמן כלפני זמן ולא קי"ל כן אך י"ל דזה רק דאין השנים סימן אבל מ"מ השערות הוה סימן לענין דאם נולדו בו השערות בתוך הזמן ואח"כ היו בו כשהגיע זמן השנים אז לא הוי שומא והוה גדול מכאן ולהבא ומ"ד כלאחר זמן ס"ל ג"כ צריך שיהיו קיימות עד לאחר שיגיע זמן השנים אך דס"ל שהוא גדול למפרע וכמו לרבי יוסי בר"י שם דף מ"ו ע"א ועי' בירושלמי פ"י דיבמות דמבעי ליה לריבר"י אם למפרע הוה גדול או מכאן ולהבא ע"ש ועי' תוס' נזיר דף ל' ע"א דס"ל התם דהוה שומא לרבי יוסי בר"י ועי' רש"י קדושין ד' פ"א ע"ב וגיטין ד' ס"ה ע"א ד"ה חולצת ע"ש מה שהקשה התוס' ובזה א"ש דר"ל אח"כ ומכאן ולהבא רק דהשערות לא הוה שומא וס"ל לרבינו דגם בבנים כן דרק אם הבנים נשתיירו עד אחר שנתגדלה וגם היא קיימת וא"כ א"ש אבל קודם שתגיע לגדלות אין עליה שם גדולה ועי' ביבמות ד' ק"ז ע"ב גבי הך דאמר שמואל עד שתגדיל ותאמר רוצה אני כו', דמשמע שם לכאורה שאם לכשתגדיל הדרה ממיאון בטל המיאון וע"ש ד' ק"ט ע"ב מן המיאונים דלמא גדלה ומיחרטא משמע דמהני חרטה ואף אם באמצע קיבלה קדושין מאחר ולמ"ד שם דף ק"ט ע"ב דקדושי קטנה מיתלי תלי וקיימא מ"מ אם מת השני יכולה לבטל מיאון הראשון וכמו דאמרינן בירושלמי ריש פ"ג דקדושין גבי המקדש לאחר ל' וגם י"ל דזה תליא אם יש מחילה לקטנים עיין תוס' ב"ב ד' קמ"ג ע"ב וד' קמ"ז ע"ב וב"ק ד' פ"ד ע"א גבי אבוה דינוקא ע"ש ותוס' שבועות ד' ל"ג ע"ב גבי קנס ועי' בירושלמי פ"ג דכתובות הל' ו' גבי אמרה אפשר בוררת וחוזרת ובוררת ומ"מ יכולה להנשא לאחר ולא חיישינן שמא תתרצה בקדושין הראשונים משום דלא חיישינן דלמא מקלקלא נפשה עי' בירושלמי פ"ז דכתובות גבי ע"מ שאין עליה נדרים והלכה אצל חכם כו' ולא גזרינן שמא תלך אצל חכם ועי' בתוס' שם ור"ן נדרים ד' פ"ה גם י"ל דמיאון של קטנה לא מהני כמו בהך דכתובות ד' י"א ע"א דרק אם הגדילה אז הוה מחאה גבי גר קטן ע"ש רק מ"מ מהני המיאון של קטנות דכשתבוא לגדלות תהיה אז יכולה למאן וכמו בהך דנדרים ד' ע"ז ע"ב לב"ש גבי שבת ע"ש בראשונים, ועי' בירושלמי כאן דאמר שם תמתין עד שתגדיל ותמאן ולמה לן תמתין שתגדיל הא לא קי"ל כב"ש רק דס"ל דב"ה לא פליגי אב"ש רק היכא דהיא עצמה נישאת דלא חיישינן למקלקלא נפשה כמ"ש אבל כאן דצרתה מתייבמת שפיר ניחוש דלמא אח"כ תבטל המיאון ונמצא צרת ערוה למפרע ולכך לא תנשא עד שתגדיל ואז בנים הוי כמו סימנים כמ"ש לעיל ועי' בתוספתא נדה פ"ו דאמר שם מבן י"ב שנה ויום אחד ועד בן י"ג הרי הוא כאיש לכל דבר וע"כ צ"ל כמו שכתבתי דמכאן ולהבא הוי סימן לכו"ע:
[השמטה מש"כ שם גבי ב' שערות וכן הטעם במה דפליגי בסנהדרין דף ל' ע"ב ובירוש' שם אם גבי עדות חזקה מהני צירוף עדות וע' ב"ב דף נ"ו ע"ב ובבעה"מ שם והטעם כך דהחזקה לא הוי עדות דהשדה שלו רק הוכחה מדלא מיחה ודאי שטר היה לו ואבד וכמבואר בכ"מ וע' סנהדרין דף כ"ג ע"ב דאמר שם חזקה מכח שטר היא וכ"ז שאין עדים על זה אין ראיה ובזה א"ש מה דמבואר בירוש' ב"ב פ"ג ה"ו דאם הביא עדים והזים עדי חזקה צריך להחזיר הקרקע וגם הפירות ולכא' תמוה הא כיון שלא אכל למה צריך לשלם הפירות וע' תוס' ב"ב דף ל"ג ע"א ד"ה ה"ג וצ"ל דכיון שאין לו עדים ע"ז שוב פקעה ההוכחה וזהו כונת הירוש' בסוטה דהוי כמו שעד אחד מקיים שני עדים על השטר ועד השני מקיים ב' עדים של השטר דלא מהני והך דסנהדרין הנ"ל צריך לאמר שכל אחד אומר שהיה עוד אחד עמו וכן ר"ל הירוש' דסוטה פ"א גבי נתייחדה עמו בעד אחד שחרית כו' ובזה א"ש הך דמכות דף ו' ע"ב גבי עדות מיוחדת וע"ש בריטב"א אך י"ל דטעם הירוש' דב"ב הנ"ל גבי עדים זוממין דכיון דחזינן דהוא מביא עדים שקרים הוי ע"ז כגזלן וא"ל חזקה כמבואר שם דף ל"ט ודף מ"ז וזהו ג"כ כונת הרשב"ם ז"ל ב"ב דף ל"ב ע"ב ד"ה אמאי מה דמחלק שם דכאן לא הוי מיגו דהוי כמו במקום עדים ולכא' דבריו תמוהים דמאי נ"מ מכל מיגו דעלמא ואין לאמר דס"ל כמש"כ התוס' שם דף ל"ג ע"א ד"ה ה"ג דאם אומר שאכל רק שתי שנים ואין לו שטר צריך לשלם גם הפירות אף עפ"י עצמו דכיון דאין לו שטר הרי כמו שאנו יודעין שאין הקרקע שלו דהרשב"ם לא ס"ל זה כמבואר שם דף ל"ד ע"א וע"כ צ"ל דכיון דלפי דבריו הוי שטרא זייפא הוה כמו דאמרינן בכתובות דף ל"ו ע"ב דשוב אינו נאמן גם בשטר מקוים. אך באמת כונת הרשב"ם כך דמיגו לא שייך רק מטענה לטענה וכאן הטענה אחת שאומר שלקחה רק אם בזה השטר או בשטר אחר ומה נ"מ ובפרט אי נימא דהשטר הוא כאן שטר ראיה ולא שטר קנין וע' ברשב"ם שם בד"ה אמר לו דכ' שם וגם שני חזקה כו' ולכאורה קשה הא מבואר בתוספתא כאן פ"ג ובירוש' פ"ו דשבועות דהמחזיק מחמת אונו ונמצא פסול דלא מהני חזקה ע"ש אך נ"מ בין שטר ראיה לשטר קנין דבשטר קנין אם נמצא פסול לא מהני חזקה ובשטר ראיה מהני וע' ב"ב דף קנ"ד ע"ב ובזה א"ש ג"כ הך דשם דף ק"ע ע"א וברשב"ם ד"ה רשב"ג דפי' חזקה חזקת קנין לא חזקת ראיה דכאן לא מהני חזקת ראיה כיון דאיכא שטר והשטר אינו מועיל וכמבואר בירוש' הנ"ל. וע' הל' טוען פי"ב ה"ב מש"כ שם דאין מאמינים להשוכרים שדרו בה תמיד מחמת שזה הדבר תלוי בהן כו' ע"ש בה"ה וע' בקדושין דף מ"ג ע"א דמבואר דשליח נעשה עד וטעם רבינו צ"ל כך דהיכא דהם עדים להבעל דין ודאי מהני עדותם כמו בהך דקדושין הנ"ל משא"כ כאן דהבעל דין טוען שלקח ממנו רק דיש עליו טענה שטרך היכא וע"י חזקה ג' שנים נדחת הטענה וא"כ מה שאומרים שדר הוא ג' שנים זה לא הוי עדות להקנין וכן מה שהוא אומר שהם לא דרו ג' שנים בקביעות זה לא הוה הכחשה להקנין רק לבטל דיבורם מה שהם אומרים שדרו ג' שנים שלימות הוי הם כבעלי דינים וצריך עדים אחרים וכמו גבי עדים זוממים דכיון דאין מכחישין להמעשה רק להעדים הוי העדים כבע"ד והשניים נאמנים וע' תוס' ע"ז דף ג' ע"א ד"ה נוגעים. ולכך שפיר י"ל כשיטת הירוש' דלא מהני לצרף עדותן: ע"כ השמטה]