צפנת פענח על משנה תורה, הלכות אישות· רבי יוסף רוזין
פרק א · הלכה א
קודם מתן תורה כו' ובועלה כו'. עיין בה"ה, ועיין בירושלמי פ"א דקדושין דהוה זה מחלוקת דאמוראי אם צריך דוקא שיכוין לשם אישות, ועי' בתוס' ע"ז ד' ל"ו ע"ב, ועיין מש"כ רש"י בסנהדרין ד' נ"ז ע"א ד"ה נהרג, דמשמע שם דמזנות לא הוה אשתו אך י"ל דשם קאי לר"א ור"א לשיטתיה בירושלמי שם דס"ל דבעי כוונה. וע"ש ד' נ"ח ע"א דאמר שם אמו מאנוסתו ולא קאמר מפותתו והטעם דס"ל דא"צ כוונה בב"נ והויא אשת איש, אך רבינו ז"ל פ"ט מהל' מלכים הל' ו' נקט לשון מפותתו ע"ש, ועיין רש"י יבמות ד' מ"ה ע"א וד' ס"ח ע"ב דזה לא הוה בגדר קדושין רק בגדר אישות ונ"מ לענין תחילת ביאה אם קונה בב"נ או שלא כדרכה, ועי' יבמות ד' נ"ו ע"א ע"ש בתוס' ד"ה לדברים דגבי יבמה לא קנה העראה קנין גמור, ובסנהדרין ד' נ"ח ע"ב דגבי שלא כדרכה לא שייך לשון ודבק, ועי' בהך דכריתות ד' י"א ע"א גבי שפחה חרופה דאינה חייבת עד שתהא בעולה, ושם ג"כ רק ביאה כדרכה אם נבעלה להעבד אז נקראת שם חרופה די"ל דזה לא מקרי שינוי ובזה א"ש מה שהקשה התוס' יבמות ד' נ"ט ע"א ד"ה הא, וע"ש גבי לכה"ג: