צפנת פענח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יוסף רוזין
פרק כב · הלכה ג
מכין את שניהם כו'. משמע דאף בעכו"ם מכין גם הכותית משמע דשייך תקנת חכמים אף בעכו"ם, ועי' מש"כ רבינו בהל' נחלות פ"ו ה"י דאין הגוי מחויב לעמוד בתקנת חכמים ע"ש משמע דאין שייך על הגוי תקנת חכמים ועי' במש"כ רבינו בהל' טוען פי"ד ה"ה גבי שבועת היסת שלא תיקנו ומש"כ רבינו בהל' זכיה פ"ט ה"י מחמת טעם אחר וצ"ל דשם כיון שהמצוה הוא ישראל הוה אמינא דאזלינן בתר מצווה, ועי' בהך דב"ק דף צ"ו ע"א גבי השביח עכו"ם כו' תקנתא לעכו"ם כו', ועי' מש"כ התוס' גיטין ד' י"ג ע"ב גבי מעמד שלשתן אם שייך גבי עכו"ם ועי' ירושלמי דמאי פ"ו ה"ב תפסה מה"ד וחוכר מן העכו"ם ר"ל ג"כ כה"ג דלא עשו בעכו"ם תקנה וי"ל דזה ג"כ טעם דמבואר באהלות פי"ז מ"ג דגוי שחרש אין עושה ביה"פ ע"ש בדברי רבינו בפיה"מ. אך עי' בתוספתא שביעית פ"ג מוכח דהטעם משום דלא גזרו אלא במקום שיכולים לעמוד ועי' בהך דחולין בדברי הר"ן פ"ג אם שייך דין דאבר המדולדל גבי ב"נ כיון דלא הוה רק מדרבנן ועי' בתוספתא סוף ע"ז דמבואר דיש עליהם האיסור, אך י"ל דשם הטעם משום דאין להם דין שחיטה ועי' רש"י חולין ד' קכ"ח ע"א ד"ה ודכולי עלמא וד' קכ"ט ע"ב, ועי' רש"י סנהדרין דף נ"ח ע"ב ד"ה ולכלל דמשמע שם דגם בעבד לא גזרו גזירה דרבנן ע"ש: