צפנת פענח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יוסף רוזין
פרק יח · הלכה ט
אשת כהן שאמרה לבעלה כו'. עיין בהשגות דס"ל דמהני אמתלא ועיין בה"ה וכ"כ בזה אם היכא דזה הוה גדר עדות אם מהני אמתלא, ועיין בהך דסוטה ד' כ' גבי אמרה איני שותה אם מצי למיהדר ועיין בסנהדרין ד' מ"ד ע"ב ובדברי רבינו בהל' עדות ובתוס' יבמות ד' קי"ח ע"א ד"ה סד"א ושם בע"ב ד"ה אמר ליה דמבואר שם דלא מהני אמתלא ע"ש והוא מטעם זה ועיין בתוספתא דמאי פ"א כל דבר ששתיקתו כו' ושם בירושלמי פ"ו הי"א דיש נ"מ היכא ששתיקתו אוסר או שצריך להתיר ועיין מש"כ התוס' ב"ק ד' ע"ב ע"ב ד"ה אין לך דהיכא דאין הדבר מתקיים רק על ידי פיהם הנאמנות לא הוי בגדר מיגו ועיין מש"כ הרמב"ן ז"ל ב"ב ד' ל"ג על הך דקרובו דרב אב"א ומש"כ רבינו ז"ל בפה"מ פ"ו דדמאי מי"א ומש"כ וכן כל מי שחייב נפשו שום חיוב ע"ש ובהך דכתובות ד' כ"ד ע"ב אם אתה מאמינו כו' ובירושלמי שם ה"ח דאמר ויעשה כהרחק עדות כו'. והנה גבי אשת ישראל אם אמרה שזנתה ברצון דאין מאמינים אותה אם מת בעלה אם מותרת להתייבם וי"ל דזה תליא בהך דפליגי ביבמות דף קי"ב אם יבם הרי הוא כבעל או לא ע"ש ברש"י ותוס' וע"ש דף קי"ח ע"ב גבי ניתן לי בן במדה"י וכ"כ בזה: