צפנת פענח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יוסף רוזין
פרק יג · הלכה יב
כשישתחרר העבד כו' וא"צ לקבל כו'. כבר כתבתי דהטעם משום דאז א"צ דעתו ובזה א"ש מה דאמרינן בגיטין דף ט' גבי שכ"מ שכתב כו' דאינו חוזר בעבד וכתב רש"י שם הטעם דכבר קדשו השם ועי' בתוס' שם ד' ע"ז ע"א ד"ה דין בשם ר"ת ע"ש ואמאי לא הוה כמו הך דאמרינן בכתובות ד' י"א הגדילו יכולין למחות לא אמרינן שם ג"כ זכה בו שמים וע"כ כנ"ל דשם צריך קבלה מדעת ועי' ירושלמי ריש פרק ד' דקדושין דכשנתגדל אי הוה גירות למפרע ע"ש ותוס' סנהדרין ד' ס"ח ע"ב וכמש"כ לעיל וגם אם נימא דשוב אין יכול לחזור בו שוב לא הוה זה זכות ועי' ב"ב ד' פ"ח ע"א גבי גמר בלבו דאינו יכול לחזור בו לענין מעשרות ולשיטת רבינו ז"ל בהל' מעשרות פ' ה' הל' א' הוה זה לענין לקבוע למעשר ומבואר שם ג"כ ברמב"ן הטעם משום דהוה גדר זכה בו שמים ועי' בהך דב"מ דף ו' ע"א גבי תקפו כהן דאם אין מוציאין, אף דאחר אם תקפה זוכה מ"מ חל ההקדש ושוב לא פקעה וצ"ל דגבי גירות הך מה שלא מיחה הוה כמו קבלה ושם צריך לבטל הדבר ועיין תוס' ב"ב ד' קי"ג וברשב"ם שם דהיכא דיכול לחזור בו לא הוה עלייהו שם ב"ד ע"ש בד"ה ברשב"ם רצו עושין דין ותוס' שם ד' קי"ד ד"ה ניחוש וא"כ ה"נ גבי גירות כיון דיכול לחזור בו שוב אין עליהם שם ב"ד וא"כ לא הוה גירות וצ"ל דאם חוזר בו שוב אינו זה שנעשה ולא מיקרי חזרה דחזרה לא הוה רק אם הדבר כמו שהוא נפקע אבל שיהיה דבר חדש זה לא מיקרי חזרה וכעין שכתב התוס' פסחים ד' מ"ד ע"ב ד"ה וה"ה גבי ערלה דילדה בזקנה ועי' מש"כ רבינו ז"ל בפה"מ על הך דגיטין ד' י"א ע"ב גבי אמרו לו מפני שהוא קנינו דכיון שזה אינו בעצמיית לא מיקרי לא מעלה ולא חסרון ע"ש וכן הוא בירושלמי שם וה"נ כל דבר שבעצם לא שייך בו זה רק שיהיה דבר אחר זה לא מיקרי בידו, ועי' תוס' פסחים ד' מ"ו ע"ב ד"ה הואיל וכ"מ בזה ועי' קדושין ד' ס"ב ע"ב גבי שפחה כה"ג ולא אמר כן גבי גר מעיקרא בהמה וצ"ל משום דגר בא הגירות על ידו והוא גורם לזה משא"כ בעבד: