צפנת פענח על משנה תורה, הלכות איסורי ביאה· רבי יוסף רוזין
פרק יג · הלכה ו
הואיל והדבר צריך ב"ד כו'. עיין בכסף משנה. אך באמת לפי המבואר בירושלמי פ"ג דקדושין וברש"י דף מ"ד ע"ב דטבילת גירות בעי כוונה לא שייך בזה להקר וגם בעי דאני יודע שמכוון וכמ"ש התוס' דיבמות ד' ק"ב ע"ב ד"ה עד וא"ש מ"ש התוס' ד' מ"ז ע"א ד"ה יש לך עדים ע"ש ד' ק"ה ע"ב ועיין ביצה ד' י"ח ע"א ואף דתרומה וקדשים ג"כ בעי כונה זה רק מדרבנן ודרבנן לא מיקרי תיקון כמבואר ביצה שם ועי' ברש"י חולין ד' ל"א ע"ב כגון שירדו להקר פי' שם שלא להטביל כל הגוף משמע אבל לטבול כולה לא הוי בגדר להקר והוה סתם וי"ל דמהני גם גבי גירות ועי' בהך דפסחים דס"ה וס"ט דמבואר שם דהזאה אסור משום מתקן גברא ע"ש ברש"י ואמאי לא נימא ג"כ גדר להקר כמו בר"ה דכ"ח וצ"ל משום דבעי כוונה עי' רש"י סוטה ד' ל"ט ותוס' ישנים יומא דמ"ב ועי' בדברי רבינו בהל' פ"א. אך י"ל ולחלק בין גר דכבר מלו אותו י"ל כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה עי' זבחים דף ב' ע"ב, ועי' בירושלמי עירובין פרק ד' ה"ה ר"נ בר יעקב בעי גר שטבל לאחר שהאיר המזרח וקאי אשבת, ועיין בירושלמי קדושין פרק ד' הל' ז' דמשמע שם דהך דאמר ר"י מטבילין גר בשבת ר"ל דכיון דחזינן דס"ל לר"י דבחו"ל א"צ להביא ראיה וע"כ משום דס"ל כך. דהנה בגמ' יש ב' פסוקים על גר שצריך ב"ד אחד ממשפט ואחד אמר ר"י מן ושפטתם צדק וס"ל לר"י כך דצריך שני דברים אחד להגירות בעצמו והיינו מן ושפטתם ואחד לפסוק עליו שהוא גר והיינו מהך משפט ועי' תוס' שבת ד' ס"ח ע"א וסנהדרין דף ס"ח ע"ב בתוס' ע"ש בסוף הדבור ועי' בה"ג הל' מילה חרש שוטה וקטן שבאו להתגייר אין מקבלין אותם שאין כשרים להתנות עליהם ר"ל קבלת המצות והגירות כמש"כ התוס' בסנהדרין שם ע"ש וס"ל לר"י דלפסוק עליו שהוא גר דא"א לעשות זה בלא עדים כיון דבעי ב"ד זה רק בא"י אבל בחו"ל לא בעי זה, והטעם משום דשם נ"מ גם לקדשים בעי פסק ופעולה כמו גבי בכור בעל מום עי' בכורות ד' ל"ו ע"ב וכ"מ ולכך יסבור ג"כ דטבילה א"צ כוונה בחו"ל כיון דבחו"ל הוה זה רק גדר דין לא גדר פעולה ולכך מטבילין בשבת ועי' בתוס' כאן ד"ה משפט די"ל דזה תליא בשנים שדנו דיניהם דין ועי' תוס' גיטין ד' ל"ב ע"ב ובירושלמי רפ"ז דברכות גבי זימון ועיין בנדרים ד' ע"ז ע"א ובירושלמי ביבמות פ' י"ב מבואר דלמ"ד חליצה ביחיד ובלילה מותר אפילו בשבת ע"ש וא"כ י"ל דהירושלמי דעירובין הנ"ל הוא לר"נ לשיטתיה וכמש"כ:
ואם הטבילוהו כו'. הנה עי' בירושלמי פ"ח דיבמות מבואר שם דמחלק בין גר לגיורת דגר י"ל כיון דהיתה מילה קודם הוה כמו גמר דין ושפיר דמי בלילה משא"כ גבי גיורת ע"ש בירוש' ובתוס'. והנה בדברי רבינו אינו מבואר כאן די"ל דרק על גר, ועי' ביבמות ד' ע"ב ע"א גבי גר שנתגייר כשהוא מהול וכ"כ בזה דהיכי ר"ל שם דמטיפין ממנו דם ברית בלילה אם נימא דזה ג"כ משום גדר גירות, ועיין מש"כ רבינו ז"ל בהל' סוטה פ' ד' הל' ז' טעם אחר לפסול מגילת סוטה שכתב בלילה ולא משום משפט ועיין בהך דיבמות ד' ק"ד ע"א דפסקינן דפסולה בלילה דהוה תחלת דין ועיין ברש"י ותוס' סוטה ד' י"ז ע"ב ע"ש, אך י"ל כך דהנה כבר כתבתי בשם בה"ג הל' מילה דס"ל דקבלת המצות מעכב דהיינו ר"ל שיקבל עליו הגירות וזהו כוונת הגמ' יבמות ד' מ"ז ע"ב קס"ד לקבל עליו עול מצות ר"ל שיתרצה בזה לקבל הגירות ולא בע"כ ואח"כ מסיק שם ד' מ"ח דאחד גר ואחד לוקח עבד מן הנכרי דאז אין בו קנין הגוף בלא מילה וטבילה כמבואר שם ד' מ"ו לכך צריך לקבל דהיינו שיתרצה משא"כ בעבד שלקח מישראל שהוא כבר קנוי לו קנין הגוף או בלוקח נכרי עצמו דאז יש לו קנין הגוף מאז א"צ קבלתו ודעתו וביפת תואר זה תליא אם קונה אותה בכבוש מלחמה וכמש"כ לעיל. והנה רש"י ז"ל בכתובות ד' י"א ע"א דייק גבי גר קטן ואמו הביאתו להתגייר ובלא זה לא וגם דייק שם בד"ה על דעת ב"ד דהם נעשים לו אב ובלא זה אינם יכולים משום דצריך קבלה אך נ"ל דזה רק ב"ד סמוכים יכולים לעשות זה דהוה כמו גזילות וחבלות ולא שייך כאן שליחותייהו קעבדינן כמש"כ התוס' ביבמות ד' מ"ז וגיטין דפ"ח והא דלא הביאו ראיה בכתובות דף י"א מהך דשם דף מ"ד ע"א גבי הגיורת שנתגיירה בתה עמה וע"כ שם מיירי שפחותה מבת ג' ע"ש בתוס' דשם מיירי שגם היא נתגיירה ונעשה ב"ד לה וממילא מהני גם על בתה כעין הך דיבמות ד' מ"ו ע"א גבי הך דבלוריא הגיורת, עוד י"ל דלכך לא הביא ראיה משום דר"ה קמ"ל אף בזמן שאין לנו ב"ד סמוכים כמש"כ ולכך כתב רש"י ביומא ד' פ"ה ע"א גבי מצא בה תינוק דצריך להמתין עד שיתגדל דוקא אך באמת זה הוה מחלוקת בירוש' פ"ח דיבמות דר"י ור' אושעיא דר"י ס"ל דרק בן איש דהיינו בן גדול אין מוהלין בע"כ ר"ל אין מגיירין אותו בע"כ אבל קטן שפיר מגיירין ור"א פליג שם ורבינו פסק בס' פ"ח מהלכות עבדים כר"י ולכך פסק ג"כ דקבלת המצות לא מעכב ולכך פסק ג"כ דבדיעבד גם בלילה הוה גירות, אך רש"י ובה"ג ז"ל לא ס"ל כן וכמש"כ ובזה א"ש ג"כ מ"ש התוס' סנהדרין ד' ס"ח הנ"ל מהנך גרים דגבי מדין ע"ש ועי' בירושלמי רפ"ד דקדושין אין בה דעת לטבול ע"ש אך שם הא קנו אותם בכבוש מלחמה וגם שם גם נשים בכלל דהוה גדר מלחמות חובה ולכך א"צ קבלה לדעת וא"ש: