צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ספר ויקרא. · א.
א
[ויקרא. מצאנו ברית יחיד]. פירוש: כל אדם נקרא יחיד, ובריתו היא המילה, ואמר "ברית יחיד" בעבור שהוא כדברי ספר יצירה (פרק א׳, משנה ג'), וכן פירש רש״י במסכת שבועות סוף פרק ראשון (דף י״ג, ע״א) על פסוק ואת מצותו הפר (במדבר ט״ו, ל״א). [בעבור שני דברים]. פירוש: האחד להיותו תמים כמו שכתוב התהלך לפני והיה תמים (בראשית י״ג, א׳), וזה יהיה בהיותו ממעט המשגל, ובעבור כי ערלת הבשר היא כובד וכסוי ותוסיף חום הנה תרבה תאות המשגל, ועל כן צוהו לכרות הערלה כדי שתתמעט התאוה, ואז יהיה תמים לעסוק בעבודת השם; והשני להיות בריתו בבשרינו לאות ברית עולם, והטעם להיות לעד שאנחנו עמו ועבדיו עד עולם, ולא עשה כן לכל גוי. ואם יטעון טוען מישמעאל שגם הוא נימול, יש להשיב כי הוא היה כאחד מעבדי בית אברהם ומקנת כספו שגמולו אתו לכבודו ולכבוד יוצרו, וכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כ״א, י״ב), וכן ואת בריתי אקים את יצחק (בראש׳ י״ז, כ״א), ולא אמר ואת בריתי אקים את ישמעאל. [גם יתכן להיות מצוה אחת בעבור דברים רבים]. פירוש: כמו שמצות מילה היתה בעבור שני דברים, כך יתכן שיהיה מצוה אחת בעבור דברים רבים יותר משנים, כדרך שאמרו על מצות לא תאכלו על הדם (ויקרא י״ט, כ״ו) שהיא כוללת דברים רבים, ועל כן קראוה לאו שבכללות (סנהדרין דף ס״ג, ע״א). [כמצות העולה וכן הקרבן]. פירוש: שבאה בעבור דברים רבים, האחד לכפר על המחשבה הרעה העולה על הרוח כמו שיפרש בפסוק וסמך ידו (ויקרא א׳, ד׳), והשני כי בהנצלו מהעונש תוכל נפשו להדבק ביוצר בראשית ותחיה לעולם, והשלישי להוריד כח העליון, והרביעי כי בעבור שנהגו לעשות כן במצרים לא יוכלו להמנע מהקריב קרבנות, ואמר השם טוב שיקריבום לשמי מאשר יקריבום לשם אלהי נכר, כדרך שכתוב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו׳ (ויקרא י״ז ז'), כי שם כתוב כמעשה ארץ מצרים (ויקרא י״ח, ג') כאשר פירשתי בפרשת כי תשא. ולפי דעתי כי מה שאמר שהעולה באה בעבור דברים רבים דעתו היתה שבאה בעבור חטאות רבות, כלומר שהם על דרכים רבים, ועל כן אמר אחריו "וכן הקרבן". [כי בתת כל חלק בעתו]. פירוש: כבר פירש זה הסוד בפרשת בא אל פרעה בפסוק ולקחו מן הדם (שמות י״ב, ז׳) שאמר כי דבר המערכה לא יסור כי אם בתת כופר ושם ביארתיו, ומזה תבין כי פירוש "כל חלק בעתו" הוא שאם תקריב איברי העולה תמורת אבריך תנצל אתה מהגזירה שגזרו עליך מן השמים. [ימלט החלק]. פירוש: הוא קורא חלק אל האדם הפרטי, שהוא איש אחד, כי הוא חלק אחד ממין האדם. [שיש לו חלק לעולם הבא]. פירוש: שעדיין לא הגיע זמנו למות רק יש לו זמן להשתדל בעבודת השם ולהשלים נפשו לנחול חיי העולם הבא. [על כן פירוש לכפר לתת כופר]. פירוש: נפש תחת נפש. [והעד מתחלת כי תשא]. פירוש: שכתוב שם ונתנו איש כפר נפשו (שמות ל׳, י״ב), ושם מפורש שהכופר הזה הוא שיתן כל איש ישראל מחצית השקל בכל שנה, כמו שאמרו רבותינו ז״ל (במסכת שקלים פרק א׳ הלכה א׳) באחד באדר משמיעין על השקלים, ומן השקלים האלה היו קונים בהמות לקרבן התמיד שהיה כפרה וכופר על כל ישראל, כי לכלם היו חלק בו, כי כל אחד נתן בו מחצית השקל, וזה טעם איש כפר נפשו. [על כן כתוב פן יפגענו בדבר או בחרב (שמות ה׳, ג׳)]. פירוש: אם לא נזבח הקרבן, כי הוא נפש תחת נפש, כי הדם הוא בנפש יכפר, ובספר יסוד מורא בסוף שער שמיני אמר שזה הסוד מבואר הוא באר היטב בדברי יחזקיהו והמשכיל יבין ע״כ, ופירושו כי בדברי הימים (ב׳, כ״ט, ו׳—ח׳( כתוב כשמלך חזקיהו אמר ללוים כי מעלו אבתינו וגו׳ ועלה לא העלו בקדש לאלהי ישראל ויהי קצף י״י על יהודה וירושלים וגו׳, וזה הוא מה שרמז בפרשת ויקחו לי תרומה (שמות כ״ה, ד׳) כי כל זמן שהם שומרים עבודת המשכן חרב לא תעבור בארצם. [גם יש בעולות סודות לעתידות]. פירוש: כי אם יהיה תמים עם אלהיו יביא כופר נפשו שהוא הקרבן, ועל כן יעביר השם מעליו הרעות העתירות לבא עליו אף על פי שדבר המערכה לא יסור, כי המערכת לא תשחת רק תעשה פעולתה, והשם יסבב סבות לקיים הגזירה באחד כדי להציל את זה, ועוד כי העולה והמנחה מארכת האף כאשר יפרש בפרשת קרח בפסוק אל תפן אל מנחתם (במדבר ט״ז, ט״ו), ועוד כי הקרבן דומה כמו קנס ועונש שענשוהו בממונו כדי שימנע עצמו מחטא כדי שלא יפרע הקנס, ועוד כי בראותו שההרהור והמחשבה העולה בלבו יצריכוהו כפרה ימנע עצמו מלהרהר, ובזה ישלים נפשו. [גם יתבונן מכל קרב סוד התולדת]. פירוש: כי נבחרו הנקרבים לעלות אל המזבח יותר משאר בהמות ועופות בעבור היותם נקיים וטהורים בתולדתם ואינם מזיקים, גם לא יקריבו מהם כי אם הדברים המחטיאים כמו הדם והחלב והכליות, כי הדם עיקר משכנו בכבד שהוא משבן הנפש המתאוה בחומו כאשר יפרש בפרשת בהעלותך בפסוק נפשנו יבשה (במדבר י״א, ו') ובספר יסוד מורא בשער השביעי ; והחלב כי הוא שמן ודשן וכתיב וישמן ישרון ויבעט וגו׳ (דברים ל״ב, ט״ו), וכן השמן לב העם הזה וגו׳ (ישעיה ו׳, י'), ועוד טפש כחלב לבם (תהלים קי״ט, ע'); והכליות יפרש בזאת הפרשה (ויקרא ג׳, ד'), שנקראו כן בעבור כח תאות המשגל מגזרת נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ״ד, ג'), וכן פירש במזמור י״י חקרתני בפסוק כי אתה קנית כליותי (תהלים קל״ט, י״ג), גם רבותינו ז״ל אמרו בסוף מסכת ברכות (דף ס״א ע״א) לב מבין כליות יועצות; וכשיתבונן האדם לדעת למה יקריב אלה האיברים יותר מאחרים, הנה אז יחקור על תולדתם וכשיחקור על תולדתם יבא לחקור בדבר התולדת שהיא חכמת הטבע, וכשיחקור עליה יבין כי התולדת משתנה כפי השתנות תנועת היסודות בניצוץ הכוכבים, גם אלה ישתנו בכל רגע כפי השתנות המערכת, ומתוך חקירת זה תכסוף נפשו ללמוד החכמות השכליות, והנה תבא לו מהקרבן תועלת גדולה. [להחיות מורי התורה]. פירוש: שהם הכהנים בני לוי, כי כן כתוב יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג, י'). [רק יש לו סוד]. פירוש: הוא מה שרמז למעלה שהוא להציל את נפשותינו ממות בתת איש כופר נפשו נפש תחת נפש, להוציא אותנו מממשלת המערכה, לקרב אותנו לעבודתו.. [ועולה מפורשת]. פירוש: מפורש הוא למה נקראת כן, ואין צריך לפרש, והוא יפרש זה בפסוק (ד') וסמך ידו, גם בתחלת פרשת צו (ויקרא ו׳, ב').
יא
[וכן ירכתי צפון]. פירוש: במזמור מ״ח בפסוק יפה נוף (ג') כתוב הר ציון ירכתי צפון, והוא פירש כי הר ציון לצפון ירושלים, ואמר כן בדרך סברא, ואין זה אמת רק הר ציון הוא דרומי לירושלם, וראיה לדברי ממדרש תילים שדרשו בזה המזמור: הר ציון ירכתי צפון, וכי בצפון הוא והלא אינו אלא בדרום ? וירוע כּי מדרש תילים ר׳ יוחנן חבר אותו בארץ ישראל, ובעבור שהוא היה דר שם על כן יש לסמוך על דבריו שאמר האמת. ועוד כי אני שכנתי בירושלים שנים רבות וראיתי שהוא כדברי ר׳ יוחנן, ובה חברתי זה הביאור. ור׳ אברהם לא בא לירושלים כי אם אחר שחבר פירוש התורה, גם פירוש ספר תהלות, והעד שאמר בפרשת וישלח בפסוק ויזרח לו השמש (בראש׳ ל״ב, ל״ב) שחיבר פירוש התורה בלוכ״א שהיא במלכות לונברדי״א, קרוב לרומי רבתא, ובתחלת פירושו בדרך הרביעית הזכיר שחיבר פירוש ספר תהלות קודם שחיבר פירוש התורה, והוא יצא מספרד שהיא במערב כדי ללכת לארץ הקדש, ונכנס בלוכ״א בלכתו קודם שיגיע לירושלים, ואיך חיבר הפירוש שם? וכל זה לאות שלא ראה ירושלם כי אם אחר שחיבר פירוש התורה, והוא בא לפרש מדרך סברא, על כן שגג, ואין לתמוה על זה כי הנה גם רבנו שלמה טעה כמו זאת הטעות בקבורת רחל, כי היא בתוך גבול ארץ ישראל כנקודה שהיא בתוך העגולה, והוא אמר שהיא קבורה חוצה לארץ, והוא נטה אחר הדרש, והדרש הזה סודו ידוע. והפירוש הנכון בפסוק "ירכתי צפון" הוא שחסר ו״ו במלת "ירכתי", כמו שפירש הוא בזאת הפרשה בפסוק ואת הפדר (ויקרא א׳, ח') ובתלים (נ״א) בפסוק (כ״א) אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל שפירושו ועולה וכליל. וכן בפרשת לך לך בפסוק פרא אדם (בראשית ט״ז, י״ב) פירש שמש וירח (חבקוק ג׳ י״א). ודע כי בצפונה של ירושלים היא הערבה, שהיא ארץ המישור, ובנו שם מלכי ישראל מגדלים רבים לחזק העיר, וזה הוא הַמִּלּוֹא ונראית בפאת צפון כשתי זויות, האחת צפונית מזרחית, והשנית צפונית מערבית, על כן אמר הכתוב ירכתי צפון ולא אמר ירך בלשון יחיד ופירוש הפסוק הוא כי הר ציון שבדרום גם הירכתים שבצפון הם עיקר יישוב ירושלים, שהיא קרית מלך רב, וזה בעבור שהר ציון בדרום והמגדלים בצפון. ומה שפירש הוא כאן על ירך המזבח מחוץ, וכן ירכתי צפון, פירושו אמת על הדרך שפירשתי כי ירכתי צפון הם בצד העיר בפאת הצפונית.