צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
ויקח קרח.
טז.
א.
[אנשים]. רצה לומר שהיבר מלת אנשים, שהיה לו לומר ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי אנשים ודתן ואבירם. ובא [דרך קצרה כמו חמור לֶחֶם (ש״א ט״ז, כ')] שפירושו משא חמור לחם.
ב.
[ויש הפרש בין לפני (משה ובין מפני] כי לפני לא יתבאר אלא שקמו לפניו לחלוק עליו או לחלוק לו כבוד, ומפני לא יתבאר אלא להפך או מפני כבוד כמו לא אוכל לקום מפניך (בראשית ל״א, ל״ה) או מחמת יראה כמו לבא מפניך (דברים כ׳, י״ט).
יג.
[והבא מארץ מצרים לארץ כנען הוא עולה] באמת. כבר ידעת כי הישוב משוך לצד צפון והוא גבהו של כדור, וארץ ישראל ל״ד מעלות לצד צפון וארץ מצרים ל׳ מעלות, והבא מארץ מצרים לארץ כנען שהיא ארץ ישראל ודאי עולה הוא.
טז.
[רק הטעם כאשר אמר משה לקרח היו לפני השם], והוא מה שאמר למעלה (בפסוק ה') וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר בקר ויודע י״י את אשר לו וגו׳. [וקחו איש מחתתו מחר] כלומר כך אמר להם כשאמר אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני י״י ואתה והם ואהרן מחר שיקחו איש מחתתו. ואומר החא״ע (הח׳ אבן עזרא [שהוא היום קרא משה לדתן ואבירם] ויאמרו לא נעלה, וזה בעבור מלת בקר, כי מלת בקר נראה שהוא ערב שאמר להם בקר או מחר שהכל אצלו אחד.
יח.
[ומשה ואהרן, עמם]. ר״ל שעמדו באותו מעמד פתח אהל מועד.
כב.
[והנכון בעיני כי טעם הבדלו מתוך העדה הזאת הם קרח וכל עדתו], כלומר כי משה לא התפלל לשם ית׳ לחפש על רוחות החוטאים, כי מתחלה כשאמר הבדלו מתוך העדה הזאת על קרח ועל עדתו אמר. ופירוש אלהי הרוחות יהיה כמו שאמר למעלה, ומה שאמר ועל כל העדה תקצוף ר״ל על עדת ישראל חוץ מעדת קרח.
כח.
[ויש בכאן שאלה ותשובה בפרשת וילך], כלומר יש לשאול בכאן שאלה, והתשובה היא בפרשת וילך, ואחר שהחכם ז״ל לא רצה לרמוז בזה יותר, ראוי לכל נאמן רוח לכסות דבריו, ואף כי מים עמוקים עלה בלב איש ואיש תבונה יבדלנה.
ל.
[וכבר רמזתי בעבור נשמת האדם וכו׳], טעמו כטעם דברה תורה כלשון בני אדם (ברכות ל״א ע״ב ועוד). וכבר נבקעו מדינות רבות וירדו חיים חיים בה שאולה פירוש כטעם גזירה], והנה רצה בזה כי לזה הפלא יש למקצתו דמין כמו שאמר לאחרים, ואינו חוץ לטבע, כי כבר נבקעו מדינות רבות בהעשת הארץ, אך אינו נעשה בכל עת שירצה האדם ואינו יכול לעשותו בכל עת שירצה אלא אם הוא נביא, אם כן הפלא הוא ההזדמן בעת שירצהו הנביא, לא הענין בעצמו, ועל זה אמר החא״ע כי כבר נבקעו מדינות הרבה וכו׳.
יז.
יא.
[ושים קטורת], כלומר הראוי לכך להסיר עיפוש האויר שהוא סבת המגפה, ולכן לא נאמר הקטורת, והמשכיל יבין כי הקטורת העוצר את המגפה אינו כקטורת הראוי לעבודה, ואם היה אומר הקטורת הידוע שהוא קטורת העבודה. ומה שאמרו ז״ל כי במה שמתו היו הדברים נכוחים למבין.
יח.
ט.
[אשר ישיבו לי, פירושו תמעול מעל בה], הטעם כי אשר ישיבו הוא עליו האשם המושב לי״י שכתוב בפרשת ויקרא (ה׳, ט״ו), ורבותינו פירשו (זבחים מ״ד, ע״ב. מנחות ע״ג, ע״א וספרי קי״ז, דף ל״ז, ע״ב) אשר ישיבו לי זה גזל הגר.
יא.
[או הם שני משקלים], ר״ל מַתָּן וּמַתָּנָה.. ופירוש [ראשיתם], כלומר פירש מה ענין חלב היצהר וחלב התירוש והדגן שהוא ראשיתם, שהוא הנכבד והמוטב, שהוא הקצב.
יג.
[להזהיר על אלה החלבים], ר״ל חלב יצהר וחבריו. [שכל טהור בביתך יאכל אותו] לבד חזה התנופה ושוק התרומה, שגם הם לא נתונים כאשר הזכיר בצו (ויקרא ז׳, ל״ד).
כג.
[ועבד הלוי הוא], כך לשון הכתוב, ופירש החכם ז״ל שר״ל בעצמו, ויש אומרים כי הוא ר״ל כי מלת הוא פעול, והטעם כאלו אמר שיעבוד את עצמו, ואינם נכון לומר כך במקרא. והפעול הוא מה שאז״ל אחר כך ואת עבודת אהל מועד.
ל.
[וטעם בהרימכם את חלבו], וכבר הזכירו (בפסוק כ״ט) באמרו את כל חלבו את מקדשו ממנו.