צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
אם בחקתי. · ח.
[ויש אומר כי בעבור התחברות האחדים יוסיף המספר]. פירוש: כמו שכתוב במדרש ילמדנו בפרשת שלח לך בפסוק וישאהו במוט בשנים (במדבר י״ג, כ״ג): אדם הנושא משא לעצמו מגביה סאה ואם מגביה עליו חבירו נושא סאתים, ועם חבירו נושא שלש סאין, הוי מחשב מכאן.
ט.
[והנכון בעיני להיות וּפָנִיתִי הפך עוצר רחם]. פירוש: בסוף ספר משלי (ל׳, ט״ז) כתיב שאול ועצר רחם, והוא מדבר על האשה העקרה, ור׳ אברהם אומר כי "ופניתי" הוא הפך זה, ואם כן הוא כטעם ויפתח את רחמה, כלומר שיתן להם זרע.
לד
[וכן כתוב עד רצתה הארץ את שבתותיה]. פירוש: בפרשת בהר (ויקרא כ״ה, א') הזכרתי שהוא פסוק בסוף דברי הימים (ב׳ ל״ו, כ״א).
לה
[וביחזקאל מפורש]. פירוש: כי כתוב בתחלתו (ד׳, ד׳-ה') ואתה שכב על צדך השמאלי ושמת את עון בית ישראל עליו מספר הימים אשר תשכב עליו תשא את עונם ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל, וכל הפרשה ההיא מדברת בזה הענין.
לט.
[ואף בעונות אבתם, בטעם אבותינו חטאו ואינם, ובמגלה (איכה ה׳, ז') פירשתיו]. פירוש: זה הוא מה שפירש שם זאת הרעה הבאה עלינו בעבור עונינו שהתחברו עם עונות אבתינו, והם נמלטו ולא אנחנו, כטעם פוקד עון אבות עכ״ד, וממה שאמר "ובמגילה פירשתיו" ידענו כי פירש המגלה קודם שפירש התורה, וזה ראיה שחזר בו בפרשת יתרו בפסוק פוקד עון אבות (שמות כ׳, ה') ממה שהזכרתי שפירש במגלה שחבור העונות הוא כטעם פוקד עון אבות, כי הנה בפרשת יתרו פירש כי אין טעם פוקד שיחבר.