אור ברסלב

צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]

אלה פקודי. · מ

לח

ב

[ביום החדש הראשון באחד לחדש, זה לעולם תחלה לעולם והוא סוד]. פירוש: בתחלת מסכת ראש דשנה (דף י׳ ע״ב ודף י״א, ע״א) יש מחלוקת על דבר זה כי ר' אליעזר אומר בתשרי נברא העולם ור׳ יהושע אומר בניסן נברא העולם, ואמר ר׳ אברהם בפרשת אמר (ויקרא כ״ג, כ״ד) כי אמרו רבותינו ז"ל שיום ראש השנה יום הדין, וטעם התרועה זכר למלכות השם, ואחר שהעיקר כל ראש חדש היה ראש חדש ניסן נכבד כי בו הוקם המשכן, ואחר כן אמר כי יום ראש השנה גדול מכולם, ובספר יסוד מורא בשער הששי אמר כי תקיעת שופר ביום הזכרון היא קבלה מאבותינו אף על פי שאין לה זכר בתורה, כי הנה לולי הקבלה היה נראה כי הוא על דרך (ראש חדש ניסן כי הוא העיקר לפני שתכנס תקופת האמת, על כן אסרו שהוא יום הדין עכ״ד. ואני אבאר לך דברי כולם: דע כי דברי ר' אליעזר הם על בריאת העולם ועל כן אמר ר' אברהם בפרשת בהר סיני (ויקרא כ״ה, ט׳) כי רבותינו תקנו לנו בתפלת ראש השנה זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון. ודבר ר' יהושע הם על כל שנה ושנה, כי ברגע הכנס השמש בטלה תלוי משפט כל שנה כמו שהזכיר רבי אברהם בספר משפטי העולם , ורגע הכנס השמש בטלה היא תקופת ניסן על דרך האמת. ולא יתכן שיעשו ישראל פסח עד שתכנס התקופה הזאת בעבור כי התורה אמרה (שמות י"ג, ד') בחדש האביב שהוא בהיות השמש במזל מלה, בעבור כי אז התחילה השמש להכנס אל פאת צפון שהוא פאת הישוב, ואז מתחדש העולם, ובעבור כי משפטי השנה תלויים על רגע היות המאורות במחברת קודם שתכנס השמש במזל טלה, והמחברת הוא המולד האמתי של ראש חדש ניסן, על כן אמר כי זה היום הוא תחלה וראש למשפטי העולם בכל שנה, כי הכל תלוי בו, וככה רמז בתחלת השער התשיעי מספר יסוד מורא שאמר כי הוא יום המולד והוא הראש באמת. ומה שאמר כי יום ראש השנה הוא יום הדין בעבור כי רגע המולד הוא רגע מחברת המאורות קודם תקופת תשרי שהוא רגע הכנס השמש במזל מאזנים והמשפט תלוי גם בו בעבור התקופה כאשר הזכרתי שרמז בספר יסוד מורא, ובעבור המחברת ובעבור היותו המזל השביעי לטלה שהוא מביט אליו מבט איבה ובו תתחיל השמש לצאת מן הישוב אל פאת דרום וכל הטובות שהתחדשו בניסן יתהפכו בתשרי על כן אמר שהוא יום דין גם יתכן שהיתה השמש במזל מאזנים בעת שהיתה המחברת גדולה במזל גדי לפני צאתם ממצרים והמשפט תלוי ביום מולד תשרי, ואולי על זה אמר שהוא יום דין, והדין הוא עת בא הפקודה על העולם לעשות בהם משפט ולעשות נקמה בהם כדרך שביארתי רמזיו בפרשת כי תשא בפסוק וביום פקדי (שמות ל"ב, כ"ד), ובעבור זה צוה השם לישראל שיתעסקו בעבודת השם בכל החדש הזה עד שתצא השמש מהמבט כדי שלא ישלטו עליהם הכוכבים, ולא עליהם מושל כי אם השם הנשגב לבדו.

כג

[ומשה לא עשה כן]. פירוש: בעבור שאמר לו השם ביום החדש הראשון באחד לחדש תקים את משכן אהל מועד (שמות מ׳ ב'), וראש חדש ניסן לא היה בשבת כמו שמפרש והולך. [כי אין בין שנה לשנה יום אחד או שני ימים רק אם היתה שנת חמה]. פירוש: כל זה אמר להביא ראיה שלא ערך משה ערך הלחם ביום השבת, וזה פירוש דבריו: ידוע כי שנת הלבנה שנ"ד ימים אם החדשים כסדרם, וכשנוציאם שבעה שבעה יצאו ש״נ ונשארו ד׳, ואם השנה חסרה היא שנ״ג, וכשנוציאם שבעה שבעה ישארו ג', ואם שלימה ישארו ה', ואם היתה מעוברת תהיה שפ"ג או שפ"ד וכשנוציאם שבעה שבעה ישארו ה' או ו׳ או ז', אבל שנת החמה היא שס״ה ימים ובשנת העיבור שס״ו, וכשנוציאם שבעה שבעה ישאר בפשוטה יום ובמעוברת ב' ימים כאשר אמר. [בעבור שנסעו בחמשה עשר יום לחדש השני מאלים] פירוש: זה הפסוק כתוב בפרשת ויהי בשלח (שמות ט״ז, א׳) ושם הוכיח כי יום

ט״ו היה בשבת וממנו למד שראש חדש השני שהיא אייר היה יום שבת וככה כתוב בסדר עולם. והשנה ההיא פשוטה כי היא שנת י״ח למחזור ק"ן מבריאת העולם. והנה היה ראש חדש סיון ביום א' ויום ב', והחשבון מיום ב'. והיה תמוז יום ג׳ ואב ד' ה׳ ואלול ו' ותשרי ז׳ א' ומרחשון ב' וכסליו ג׳ ד׳ וטבת ה׳ ושבט ו' ז' ואדר א׳, ובעבור כי היתה השנה ההיא שנת י״ט למחזור ק"ן הנה היתה מעוברת והיה החדש הבא אדר שני ב׳ ג׳ ואחריו ניסן ד', ובשנה הראשונה היה ניסן בשבת, והנה בא כאשר פירשתי למעלה שכשנשליך ימי השנה שבעה שבעה נשארו ג׳ או ד׳ או ה', ובמעוברת ה׳ או ו' או ז', וזה ראש חדש ניסן הוא תחלת השנה השנית ובו הוקם המשכן, והנה הוכחתי שהיד ביום ד׳ ובו ערך משה ערך הלחם , על כן אמר ר' אברהם שלא ערך משה הלחם ביום השבת.

לג

[ואין כן דעתי]. פירוש: כבר פירש בסוף פרשת ויקחו לי תרומה בפסוק ורוחב חמשים בחמשים (שמות כ״ז, י״ח) כי דעתו כדעת הקדמונים שהמשכן אחר מזרח בחמשים.

תוכן העניינים

צפנת פענח על האבן עזרא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה