צפנת פענח על האבן עזרא· רבנו יוסף הספרדי [טוב עלם]
אלה הדברים.
א.
ב.
[וכן פירושו ככל אשר צוה י״י אותו אליהם בעבר הירדן במדבר בערבה]. פירוש: דעתו היא כי אלה הפסוקים שהם מראש הפרשה עד פסוק י״י אלהינו דבר אלינו (א׳-ו') הם קשורים זה בזה, כאלו כתוב: אלה הדברים אשר בפרשיות הבאות כבר אמרם משה לישראל ככל אשר צוה י״י אותו אליהם במקומות הנזכרים שהם במדבר בערבה וגו׳. [ואם תבין סוד השנים עשר (דברים ל״ד, א׳-י״ב), גם ויכתוב משה (דברים ל״א ט'), והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב, ו'), בהר י״י יראה בראשית כ״ב, י״ד) הנה ערשו (דברים ג׳, י״א) תבין האמת]. פירוש: דע כי השנים עשר הם י״ב פסוקים שבסוף התורה (דברים ל״ד א׳-י״ב), והוא אמר שם (פסוק א׳ גם ו') כי לפי דעתו מפסוק ויעל משה עד סוף התורה כתב יהושע, ומזה נבין דעתו על הפסוקים האחרים. והנני אבאר טעמי כלם. [סוד השנים עשר]. פירוש: הוא פירש שם כי אחר שעלה משה לא ירד, ועל כן הוצרך לפרש כי יהושע כתבם בנבואה, זה הוא דרך הפשט. ומה שפירשו רבותינו ז״ל כי משה כתבם בדמע, דע כי מחלוקת היא במסכת מכות פרק הגולין (דף י״א, ע״א) ובמנחות פרק הקומץ רבה (דף ל׳, ע״א) ובבבא בתרא פרק ראשון (דף ט״ו, ע״א), ויש שם מי שאמר כדברי ר׳ אברהם. [גם ויכתוב משה]. פירוש: בפרשת וילך כתוב ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים וגו׳ (דבר׳ ל״א, ט'), כי מלת ויכתב גם ויתנה מעידות שכבר נתנה קודם שנכתב זה הפסוק. [והכנעני אז בארץ]. פירוש: כבר ביארתיו בפרשת לך לך (בראשית י״ב, ו). [בהר י״י יראה]. פירוש: ביארתיו בפרשת וירא אליו (בראשית כ״ב, י״ד). [הנה ערשו]. פירוש: הנה ערשו ערש ברזל הלא היא ברבת בני עמון משמעו שהוא מעיד להם שהיא ברבת בני עמון. וידוע כי משה לא נכנס אל ארץ בני עמון שנאמר רק אל ארץ בני עמון לא קרבת (דבר׳ ב׳ ל״ז), ואחר שלא נכנס שם מאין ידע שהיתה ערשו של עוג בתוכה. וידוע כי ישראל לא באו ברבת עד ימי דוד ששלח את יואב וכבש את ארץ בני עמון, ואז ידעו שהיתה ערש עוג ברבה. וזה ראיה כי אחר כן נכתב זה הפסוק בתורה ולא כתבו משה רק אחד מהנביאים האחרונים כתבו. [תבין האמת]. פירוש: אם תבין סוד הפסוקים האלה שלא כתבם משה, אז תבין כי הפסוקים החמשה שהם מתחלת הפרשה הזאת עד תחלת "י״י אלהינו דבר אלינו" לא כתבם משה, רק אחד מהנביאים האחרונים כתב אותם. ופסוק "י״י אלהינו" שהוא תחלת הענין הוא קשור עם פסוק "אלה המצות והמשפטים" שהוא סוף ספר וידבר (במדבר ל״ו, י״ג). ומי שיסתכל היטב בענין הפסוקים האלה יבין האמת, ויעיד על זה כי כל החמשה הפסוקים האלה מדברים בלשון איש אחר כאלו אחד מגיד הענין. ואם תאמר כל התורה כלה גם כן מדברת בלשון אחרים, דע כי יש בכאן הפרש כי נתן בהם סימנים על המקומות שנאמרו בהם המצות האלה, והסימנים הם במדבר בערבה וגו׳, ואלו כתבם משה לא היה צריך לתת סימנים, כי כל ישראל היו שם והיו יודעים המקומות ומה צורך היה לו להגיד להם סימני המקומות שהם שם הואיל והם יודעים אותם, וזה הכריחו לפרש כן. וכבר הקשיתי קושיות עליו בפרשת לך לך בסוד והכנעני אז בארץ (בראשית י״ב, ו'), ונתתי לכלם טעם על דעתו כראוי.
ב.
ט.
[נתתי את ער, מואב, יתכן שלקחה סיחון]. פירוש: בעבור שנכתבה עם הערים שלקח סיחון מארץ עמון ומואב כמו שכתוב כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב (במדבר כ״א כ״ח). [וחזרה למואב באחרונה].פירוש: בעבור כי השם הזהירם עליה כמו שכתוב בזאת הפרשה (ב׳, י״ח- י״ט) אתה עובר היום את גבול מואב את ער וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם ולפני זה כתוב אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה, כי לא אתן לך מארצו ירושה, כי לבני לוט נתתי את ער ירושה.
כ.
[זמזמים, מלה מתוקנת על משפט לשון הקדש כמו החשדרפנים]. פירוש: כי מלת זמזם היא בלשון מואב והוסיפו עליה יו״ד מ״ם בסופה על מנהג לשון הקודש כדרך לשון רבים, אף על פי שלשון רבים בלשונם איננו ביו״ד ומ״ם, ומשה רבינו הוסיף עליו יו״ד ומ״ם בכתבו התורה כאשר עשה מרדכי במלת אחשדרפנים, שהיא מלשון פרם כאשר פירש רבינו אברהם בפירוש המגילה (אסתר ג׳, י״ב).
כג.
[והכתוב ספר כי העוים לקחו עזה]. פירוש: אם יאמרו לנו הגוים למה לקחתם את עזה שהיא לפלשתים בני אבימלך שכרת ברית עם אברהם אם תשקר לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א, כ״ג), נשיב להם כי אנחנו לא לקחנוה מיד הפלשתים רק העוים לקחוהו מהם, ואנחנו לקחנוה מיד העוים.
ג.
ג.
[השאיר לו, כל אחד מישראל, והוא פעל עבר]. פירוש: גם בפרשת והיה עקב (דברים ז׳, כ״ד) אמר כי השמידך שם הפעל ואם הוא בחירק, ויתכן היות כמוהו השאיר לו שריד, ולמטה (ח׳ ג') אמר למען הודיעך שם הפעל מבנין הפעיל, וכן השאיר והשמידך שזכרנו עכ״ד.