צמח צדק (לובאוויטש) יורה דעה חלק ב· רבי מנחם מנדל שניאורסון
סימן קמח
אשה שיש לה וסת קבוע כדרך כל הנשים אך אחר ששפעה ופסק דמי וסתה ותתחיל לספור שבעה נקיים מוצאת תמיד על העד הבדוק כמין קרטין וכמין שערות. והנה הקרטין והשערות יבואו מעורבין אדומות ושחורות וירוקות בתוך מראה טהורה והקרטין והשערות קטנים מאד ונקלטין מהעד הבדוק והנה האשה הנ"ל שאלה ודרשה מפי רופאים מומחים משפט המחלה הזאת והגידו לה הרופאים כי פתחו חדרי הרחם בכלי אומנותיהם וראו בעיניהם שיש להאשה הנ"ל מכה בצדדי בית רחמה ועוד זאת הפליאו לאמר כי מהנמנע אשר יבאו הקרטין מחדרי הוסת ואך ממכה הזאת יבואו והנה האשה הנ"ל אינה יכולה להטהר לבעלה זה כמו שני שנים ואף להפסיק בטהרה אינה יכולה בלתי השערות והקרטין ע"כ לשון השאלה:
תשובה
א הנה בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א רצה השואל לומר דכשהרופאים אומרים מאומד שמכה יש לה באותו מקום נאמנים לגמרי ומה שהצריכו חכמים להטיל למים ואם נימוחו טמאה היינו משום דלאו כל דם הבא מן המכה טהור ומהרמ"ל השיב דודאי כל דם הבא מן המכה טהור אף כשהמכה היא בהמקור עצמו ומה שהצריכו חכמים להטיל למים היינו לבחון דברי הרופאים לדעת אם כדבריהם כן הוא או שאין הענין כמו שאמרו הרופאים ותמה על תשו' הרא"ש סוף כלל ב' ומ"מ היכא שהרופאים אומרים בבירור סומכים עליהם אפילו בדם גמור אלא בשני מעשים הוצרכו לברר דברי הרופאים מטעם הנזכר בתשובתו והח"צ סי' מ"ו דמ"ט ע"ד הקשה על מהרמ"ל ע"ש במ"ש ואני תמה למה יגרע כח הקליפות מכח דם גמור דבדם גמור אי אתה מצריכה לבדיקה ואתה סומך על דברי הרופאים ובקליפות אתה מצריכה בדיקה עכ"ל ותירץ הוא בענין אחר ולדבריו הרופאים נאמנים וסומכים עליהם. ולפע"ד יש לתרץ שטת מהרמ"ל רק לא כדבריו והוא עפמ"ש הג"מ ליב ממענץ בשו"ת שב"י סי' מ"א שאין להחזיק דברי הרופאים לדבר ודאי לברור ואין לסמוך עליהם אלא היכא דמוכחי מילתייהו או היכא דא"צ הוכחה גמורה אלא מספיקים דבריהם לאותו הדין גם אם לא יהיו מוכרחים והביא ראיה ג"כ ממעשה דהמפלת דכ"ב תטיל למים כו' וזהו דברי הרופאים שהביאו ראיה שכן הוא והיינו שהודו לחכמים שדבריהם אינן מוכרחים כי הגם שטבע המכה או השומא בגוף האשה להוליד קליפות או שערות מ"מ אפשר ג"כ שבאו הקליפות ושערות אלו מדם שנתייבש כו' ונתנו עצה טובה להטיל למים אם נימוחו כו' שעי"ז יבורר הדבר כו' ע"ש. וזהו כפי' מהרמ"ל אלא דלמהרמ"ל אין זה מדברי הרופאים כ"א שהחכמים אמרו להטיל למים לברר הדבר ולהג"מ ליב הנ"ל זהו מדברי הרופאים וכן הבין בעה"ג סי' כ"ב בדברי מהרמ"ל שחכמים לא סמכו ע"ד הרופאים עד שביחנו דבריהם ומכ"מ משמע שם מדברי הג"מ ליב היכא שהרופאים החזיקו דבר לודאי גמור אפשר לסמוך אליהם והיינו מה שאמרו שאם לא נימוחו ודאי אינו דם (וכ"כ בעה"ג שם תוך ב' חצאי עגולים וז"ל גם יש לומר שהב"י מפרש כו') וא"כ לדבריו אפשר לתרץ מ"ש מהרמ"ל אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' ע"ש:
ב אך גם בזה אני מסופק אם כן הוא דלא משמע כן ממ"ש בב"י סי' קפ"ז שלאחר שהוחזקה ברמ"ת צ"ע אם תוכל לסמוך על הרופא האומר שנתרפאה אפילו אם הוא רופא מומחה והובא בש"ע שם סעיף ח' והגם שכ' בשם הגמי"י בשם ריצב"א דתוכל לסמוך הרי התם הוא רק איסור וסתות דהא אף אם הוחזקה רמ"ת י"ל דלא חמור מדין וסת שהוחזק ג"פ, וקיי"ל כמ"ד וסתות דרבנן וע' בש"ך סי' קפ"ז סס"ק כ' וע"ש בס"ט ס"ק י"ד בד"ה עוד בש"ך שכתב כן בפשיטות אשר ע"כ י"ל דדוקא התם סמכו ע"ד הרופאים משום שהראו ראיה לדבריהם שלא נימוחו כו' ושוב ראיתי שכן הכריח בתשו' פמ"א ח"א סי' י"ב כדלקמן. וע' בס"ט סי' קפ"ח סק"ה שהביא תשו' מהרמ"ל הנ"ל וכ' ולפ"ז מוכח דלא סמכינן באיסור זה על הרופאים וכו' ולא ידעתי הא מהרמ"ל כ' אם הרופאים אומרים שידוע להם בבירור כו' וכמו שהקשה עליו הח"צ כו' ומדוע דילג זה הס"ט והנה במהרי"ק שורש קנ"ט הזכירו הס"ט שם ס"ל בפשיטות דסמכינן על דברי הרופאים וז"ל ובכל מקום מצינו שסמכו חכמים על דברי הרופאים כדאמר בנדה פרק המפלת דכ"ב אר"א בר"צ כו' מעשה באשה אחת שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות כו' משמע שסמכו על דברי הרופאים ואפי' בחששא דכרת ואע"ג שיש לדחות ולומר דשא"ה שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג מ"מ י"ל דאדרבה שכן הוא דאפי' התם שהיה שור שחוט לפניך דהיינו שערות וקליפות אדומות וגם שהיה ספק כרת אפ"ה סמכו כו' וגם מצינו לענין אכילת חולה ביוהכ"פ ששומעין לרופא ואפי' חולה אומר אינו צריך ואי לאו דברי הרופאים הי' אסור להאכילו ומעשים בכל יום שאנו סומכין על דברי רופאים גוים להאכילם עכ"ל. ותשובת מהרי"ק זו הובאה ב"י בא"ח סי' תרי"ח ובי"ד סי' קצ"ט ובתשו' הגמ"ל מענץ שבשב"י שם מובן דשאני יוהכ"פ דספיקא וס"ס מספיק להתיר ואפילו כמה וכמה ספיקות מאכילין אותו כמ"ש אאזמו"ר הגאון ז"ל סי' תרי"ח סעיף ז' שכל ספק נפשות הולכין להקל אפילו בכמה וכמה ספיקות עכ"ל וא"כ ראיות מהרי"ק מיוהכ"פ אינה ראיה לנד"ז וע"ש בסי' תרי"ח במ"א ס"ק א' דעובד כוכבים נאמן שם להכחיש הישראל וצ"ל הטעם משום דעכ"פ דבריו ה"ל כספק והנה רופא א' אומר שמסופק ורופא א' אומר א"צ מאכילין אותו כמובן ומבואר מדברי הט"ז שם סק"ז והפמ"ג שם לכן עובד כוכבים נאמן נגד ישראל דעכ"פ ה"ל כרופא א' אומר איני יודע ורופא א' אומר אינו צריך וגבי נדה כ' ב"י סי' קפ"ז בשם הגמי"י שאין בידו להתיר ע"פ אמירת עובד כוכבים אפי' יהיה רופא מומחה כו'. והנה בחידושי הרשב"א פ' המפלת דכ"ב בד"ה ועוד נ"ל וז"ל ובקליפה ושערה ועפר הוא דבעינן נימוח משום שאינו מצוי שיהיה הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה אלא משום חשש בעלמא מטילין אותו למים ואם נימוחו חוששין להן ואע"פ שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בכענין זה עכ"ל א"כ גם לפי דבריו מוכח דסמכו על דברי הרופאים שהן בריות נינהו מן המכה או מן השומא ולא דם ולכן הא דמטילין אותו בעלמא זהו משום חשש בעלמא כו' דאם לא סמכינן על דברי הרופאים כדעת הגאון ממענץ וכן כמ"ש מהרמ"ל א"כ הבדיקה חיובית היא ולא משום חשש בעלמא אלא שי"ל כמ"ש מהרי"ק דשאני התם שכן היו הדברים מוכיחים שאין דרך האשה לראות דם נדה בכה"ג כו' וכנ"ל וכן מורה לשון הרשב"א במ"ש שאין מצוי כו' משמע משום זה הוא דסמכו על דברי הרופאים וכ"מ בשו"ת זכרון יוסף סי' י"א דלשטת הרשב"א והראב"ד והיא סברא הראשונה שבש"ע סי' קפ"ח ס"ו שפיר הוצרכו לדברי הרופאים כדברי שו"ת עה"ג סי' כ"כ יעו"ש רק אם סומכים עליהם לגמרי כדברי מהרי"ק והח"צ או שצריך להוכחה כדעת תשו' הג"מ ליב הנ"ל והפמ"א יש שני סברות לכך י"ל שני סברות אלו בהרשב"א:
ג ולכאורה היה נ' לצדד בזה לסמוך ע"ד הרופאים מומחים ע"פ מ"ש בתוספתא דנדה ספק אם בא מהמכה או מהחדר טהור דאמאי מקילינן בספק שקול והגם שי"ל משום חזקת טהרה הרי אפילו בטרפות מצינו דלא הקילו בספק שקול להעמיד על חזקת כשרות וכ"ש באיסור כרת וע' ביבמות פד"א דל"א דאביי ורבא לא ס"ל הא דרבה:
אלא שי"ל דשאני הכא דאמר רחמנא דם ולא כתם דמדאוריי' הכתם טהור אף שספק הרגיל דמגופה אתא שלכן מבואר במשנה דאפילו הכותים לא נחשדו על כתמיהן משום דסברא דמגופה אתא כמ"ש התוספות פ"ז דנדה דנ"ו סע"ב ואפ"ה טהור מדאורייתא מגזה"כ בלי טעמא דלא הרגישה כמ"ש הס"ט סס"י ק"צ ע"כ אף היכא דודאי מגופה אתא כשיש ספק שמא מן המכה הוא מוקמינן אחזקת טהרה כשהספק שקול ולא מחמירין ביה שלא להעמיד על החזקה וכמ"ש מזה באריכות בתשובה א' המתחלת אשה שיש לה וסת קבוע ואחר ספירת ז"נ ביום טבילה מזדמן שזב ממנה ליחה לבנה הנקרא שלייאם כו' ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל שגם הרופאים מומחים כשאומרים שהדם בא מן המכה נהי שאין דבריהם ודאי כמ"ש הג"מ ליב ממענץ מ"מ ה"ל ספק עכ"פ וה"ל כמו ספק אם בא מהמכה או מהחדר דטהור מיהו יש מקומות שלא הקילו בספק כמו מן הלול ולחוץ דספיקו טמא או כמו הרואה במי רגלים לר' מאיר וע' מענין סוגיא הנ"ל דהמפלת דכ"ב ב' בענין ושאלו לרופאים בתשו' זכרון יוסף חי"ד סי' י"א והביא שם תשו' עה"ג סי' כ"ב ובספר עיקרי דינים חי"ד סי' כ"א בדיני נדה סעיף ח' שהביא מתשו' הגאון מוה' גבריאל ממיץ שבתשו' שב"י סל"ו דמ"ז ע"ד בד"ה עד כה פלפלתי ודמ"ח ע"א ודמ"ט ע"א בד"ה ולהיות ותשובת מים רבים סי' מ' ותשו' נו"ב סי' נ"ח וצ"צ סי' פ"ו ודבר שמואל סי' ל"א ומ"ב ובבל"י בתשובותיו השייכים לסי' קפ"ו ושו"ת מעיל צדקה סי' ס"ד ובתשו' שב יעקב סס"י מ"א בתשו' הג"מ יודא מילר דע"א ע"ג הביא ראיה מהירושלמי והתוספתא דיש לסמוך על הרופאים וכ"ד השב"י סי' מ"ב ובתשו' פמ"א סי' י"ב האריך הרבה בזה והביא תשו' מהרמ"ל והח"צ והביא ד' הב"י סי' קפ"ז ב' סה"ת וריצב"א הנ"ל ודברי הב"י סס"י קצ"א סד"ה כ' הר"ן בתשו' במ"ש ול"נ דבלאו הני טעמי אתתא שריא כו' וטעמן של רופאים כו' דנ' מדבריו שסומכין על ד' הרופאים ושהרמ"א בד"מ שם סק"ד חולק עליו דהא בהדיא אמרינן בגמרא דלא סמכינן אדברי רופאים לחוד אלא בעינן ג"כ בדיקה במים פושרין כו' וכ"נ דעת הרב"י עצמו בבד"ה. ובקיצור התשו' דהפמ"א אות ג' העלה שאין לסמוך אדברי רופא בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי רופא אמת ואין דבריו אלא גילוי מלתא בעלמא עכ"ל ובפנים בתשובתו האריך בזה מהו דבר המברר כו' גם העיר מהמשנה פ"ד דבכורות אמר תודס הרופא כו' ותירץ ששם ידע תודס בבירור כו'. ובתשו' שבו"י ח"א סי' ס"ה ס"ו ס"ל דסמכינן על הרופאים רק שצ"ל שני רופאים אפילו רופא א' מישראל ואחד שאינו ישראל וכ"כ עוד בח"ב סס"י ע"ו והביא תשו' פמ"א הנ"ל וחלק עליו:
א קיצור (בתשו' מהרמ"ל סי' קי"א פי' שהחכמים אמרו תטיל למים אם נמוחו כדי להבחין דברי הרופאים ומ"מ היכא שהרופאים אומרים בבירור סומכין עליהם והח"צ הקשה עליו ולדבריו ג"כ הרופאים נאמנים. ובתשו' הג"מ ליב בשב"י סי' מ"א שאין להחזיק דברי הרופאים לודאי גמור אלא רק אומדנא וספק רק לפעמים ע"י הוכחה חשוב ודאי וזהו אם ימוחו ואם לא נימוחו שלפירושו הרופאים אמרו כן לאמת דבריהם):
ב (אך ממ"ש הב"י סי' קפ"ז בשם סה"ת ובש"ע שם סעיף ח' משמע שאין סומכין על דברי הרופאים וכ"כ בס"ט סי' קפ"ח סק"ה ובמהרי"ק שורש קנ"ט מבואר דסמכינן על דברי הרופאים אולם ראייתו מיוהכ"פ יש לדחות וכמ"ש בתשו' הג"מ ליב הנ"ל ובחידושי הרשב"א משמע קצת דיש לסמוך ע"ד הרופאים ומ"מ י"ל דהיינו דוקא בצירוף הוכחה:
ג (אפ"ל דאף שאין ד' הרופאים ודאי יש לצדד להקל ע"ד מ"ש בתוספתא ספק מן המכה ספק מן החדר טהור ודעת הג"מ גבריאל בשב"י סי' ל"ו והג"מ יודא מילר שם סס"י מ"א והשב"י עצמו סס"י מ"ב לסמוך על הרופאים. והפמ"א העלה שאין לסמוך ע"ד הרופאים בדם גמור לתלות במכה עד דאיכא איזה דבר המברר שדברי הרופא אמת ואין דבריו אלא גילוי מילתא בעלמא):
ד וא"כ בנ"ד בהקרטין שהיא מוצאה אחר כלות הוסת כיון שהרופאים אומרים שפתחו חדרי רחמה בכלי אומנותיהם וראו בעיניהם שיש לאשה זו מכה בצדדי בית רחמה ועוד זאת הפליאו לומר כי מהנמנע אשר הקרטין והשערות יבואו מחדר הוסת ורק ממכה הזאת יבואו עכ"ל. א"כ י"ל דודאי סומכין עליהם מכמה טעמים הא' שלפ"ד מהרי"ק שורש קנ"ט הנ"ל סעיף ב' הקרטין עצמם חשיבי הוכחה שדברי הרופאים אמת כנ"ל, וא"כ אף אם לא ראו בעיני ראיה ממש כ"א שפטו כן ע"פ חכמת הרפואה כהנך עובדי דפ' המפלת י"ל שהם נאמנים ומה ששם הוצרכו להטיל במים מבואר בדברי הרשב"א שזהו משום חשש בעלמא כו'. גם הפמ"א המחמיר שלא לסמוך ע"ד הרופאים היינו בדם גמור אבל בקרטין דהם מורים שהם ברי' מודה דסומכין עליהם והיינו שאפי' אם לא נימוחו אין לטהר אלא מצד דבריהם כדעת הראב"ד והרשב"א הנ"ל ואפ"ל דהכא כיון שהרופאים אומרים כי מהנמנע כו' וכן רגלים לדבר שבשעת וסתה אינה מוצאה הקרטין רק אחר שפסק וסתה להכי א"צ בדיקה כלל אם נימוחו או לא והתם בהמפלת י"ל שהרופאים גופא אמרו כן תטיל למים כו' כמ"ש הגאון ממענץ והעה"ג. אבל הכא הרי הרופאים מחליטים הדבר כו' אכן מפני שהן א"י צע"ג ועוד זאת והוא העיקר דהא בנ"ד אומרים הרופאים שראו בעיניהם ממש שיש לה מכה בצדדי בית רחמה לכן אף למ"ד שאין סומכין על הרופאים זהו כשאומרים כן ע"פ חכמתם שקול דעתם ע"ז ס"ל שאין זה ודאי אבל מה שראו בחוש פשיטא שאין שייך זה מיהו עדיין יש להעיר מדין אם עד א' נאמן באיסורין היכא דאתחזק איסורא דהרבה פוסקים ס"ל דאינו נאמן והכא לטהר הדם שהיא רואה חשוב אתחזק איסורא וכמ"ש בתוספות ריש גיטין ד"ב סע"ב סד"ה עד א' נאמן שאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה כו' וגם בידה לטבול עכ"ל. אבל הכא שהיא מוחזקת ברואה דם לא שייך טעם זה וא"כ איך יהיה עד א' נאמן וע' בתשו' מיימוני דשייכי להלכות איסורי ביאה סי' ג' שהביא מהירושלמי דפרק במה אשה נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה ורפאתי ושניתי ושלשתי והתם הוי ידיעה ודאית דומיא או ראה או ידע וי"ל שם ליכא חזקת איסור גמור כיון שנושאו דרך מלבוש לכן אפי' בקמיע שאינה מומחה ליכא חיוב חטאת כמבואר במשנה פרק במה אשה ד"ס ע"א ע"כ שפיר הימנוהו רבנן בדרבנן. וע' בטוש"ע או"ח סי' ש"א סכ"ו והריצב"א שהביא ראיה משם היינו לענין רמ"ת לומר שנתרפאה דהוי ג"כ איסור וסתות דרבנן אבל להתירה בדאורייתא י"ל לא היה סומך ע"ז. מיהו י"ל עפמ"ש בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' ג' וז"ל הא לא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האסור מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור היה כגון ההיא דרפ"ק דגיטין גבי בפנ"כ ובפנ"ח דאתחזק איסורא דא"א אף לדברי השליח עכ"ל וכן גבי שחיטה מעיקרא ודאי היה בחזקת איסור אבל הכא הרי דם זה שהיא רואה שלא בשעת וסתה לדברי היהודי הרופא גם מעיקרא לא היה אסור כלל אף שאנו אסרנוה לבעלה מ"מ לדבריו תיגלי מלתא למפרע שהוא דם המכה וגם אצלנו לא היה ברור שזהו דם נדה כיון שמעורב בליחה אין זה דומה לאתחזק איסורא שאין ע"א נאמן להתיר. ע' פתחי תשובה סי' קכ"ז ס"ק י"ב בשם הנו"ב חאה"ע סס"י ס"ט ועט"ז שם סק"ו מה שחולק על רמ"א גבי ניקור דאין זה חזקת איסור ובנה"כ חלק עליו ונ' כט"ז וע' בכנה"ג בהגב"י שם אות כ"ז כ"ח כ"ט:
קיצור. בנד"ז י"ל דהקרטין עצמן הוי הוכחה שדברי הרופאים אמת כי הם בריה ועוד דהכא אומרים שראו בעיניהם והפוסקים האומרים שאינם נאמנים זהו כשאומרים רק מאומד דעתם כמ"ש בשב"י סי' מ"א:
ה אך מה שיש שובר ע"ז הוא אם הם עובדי כוכבים י"ל דלא סמכינן עלייהו כמ"ש הב"י סי' קפ"ז בשם הגמי"י והוא בתשו' מיימוני דשייכי להלכות אישות סי' ג' שכ' אבל אין בידי להתיר ע"פ דבור עובד כוכבים אפילו ברופא דלא מרע אנפשיה דקרינא ביה אשר פיהם וגו' עכ"ל. והב"י העתיק אפילו ברופא מומחה לרבים דלא מרע אנפשיה עכ"ל וכן נראה דהא הא דלא מרע נפשיה איתא גבי רופא מומחה בפ' אין מעמידין דכ"ז ריש ע"א ברופא מומחה. ופרש"י לא מרע נפשיה ודכ"ח ע"א בהא דרבי יוחנן רופא מומחה הוה ופרש"י דאמרינן לעיל אם הי' מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה וכ"כ הרא"ש שם רס"י ט"ו והרי בתשו' מיימוני הנ"ל כ' ג"כ שאפי' הוא רופא דלא מרע נפשיה וע"כ היינו מומחה לרבים אפ"ה אינו נאמן כאן. והיינו משום דענין לא מרע נפשיה שייך רק שם שהוא מלתא דעבידא לגלויי מיד שאם יעשה לו רע וימות יאמרו הכל שהוא הרע לו. ע"כ בכה"ג שייך לומר דלא מרע נפשיה. משא"כ הכא לא שייך כלל לומר כן כי אף אם לא נתרפאה ותראה דם מי ידע בזה רק היא לבד ועוד שיוכל לומר שאח"כ נתקלקלה ולכן בכה"ג י"ל אשר פיהם כו' וכן גבי קפילא כתבו התוס' פג"ה צ"ז א' ד"ה בקפילא אע"ג דעובד כוכבים הוא לא ישקר שלא יפסיד אומנתו עכ"ל וכ"כ הב"י בי"ד רס"י צ"ח בשם הרשב"א עובד כוכבים בעלמא משקר אבל קפילא לא מרע נפשיה עכ"ל זה ג"כ שם שיתברר הדבר תומ"י שמשקר וע' ש"ך שם שהאריך בזה לענין עובד כוכבים מסל"ת אבל הכא דאין שייך לומר כן אינו נאמן וראיתי להגאון מו' גבריאל ז"ל ממיץ בתשו' שב"י סי' ל"ו דמ"ז ע"ד שכ' ואף גם ברופא עובד כוכבים מומחה יש להסתפק מטעם דלא מרע אומנתיה ומכ"ש כשאינו יודע שתולה בזה דברי האיסור כו' ואף דבתשו' מיימוני בעובד כוכבים לא רצה לפסוק אם לא שהאשה מגדת יעו"ש שאני התם דהוחזקה באיסור כו' עכ"ד:
ואין דבריו נראין דהא בהדיא ס"ל לתשו' מיימוני דאפי' הוא מומחה לרבים דלא מרע נפשי' לא סמכינן עליה כאן. וכ"פ אאזמו"ר הגאון ז"ל בסי' קפ"ז ס"ח ס"ק ל"ו ומ"ש שאני התם דהוחזקה לאיסור במח"כ י"ל דאזיל בתר איפכא דשם י"ל שהחשש רק באיסור וסתות דרבנן והכא לטהר הדם הוא חשש כרת וכמ"ש מהרי"ק ש' קנ"ט הנ"ל. ובשבו"י ח"א סי' ס"ה כ' ואפילו רופא מומחה שאינו מישראל היה נ' דראוי לסמוך עליו משום מסל"ת ולא מרע כו' אלא דהריצב"א חייש לבדדמי כו' ואין דבריו נכונים דהריצב"א בהדיא כ' משום אשר פיהם כו' ולא משום בדדמי וע' בגמ' פ"ה דנדה דמ"ה ע"א ואיבעית אימא אשר פיהם כו' שאין זה כלל ענין בדדמי:
ובתה"ד סי' ע"ט משמע קצת היכא דאיכא תרתי מסל"ת ולא מרע חזקתיה סמכינן אפילו בדאורייתא דהיינו ענין קפילא. אבל הש"ך רס"י צ"ח השיב על דבריו וראי' לדבריו מהא דהריצב"א הנ"ל:
קיצור. ברופא עובד כוכבים אפי' אומן דלא מרע נפשיה י"ל אין לסמוך עליו דלא מהני רק היכא דהוא ג"כ מלתא דעבידא לאגלויי מיד ולא כהג"מ גבריאל ז"ל בשב"י סי' ל"ו ולא כתשובת שבו"י ח"א סי' ס"ה:
ו אך מה שי"ל בזה ע"ד מ"ש הט"ז בא"ח סי' תקי"ג ס"ק ט' מהרש"ל ביש"ש פ"ק דביצה סס"י ו' היכא דרובא מסייע סמכינן אגמל"ת אף בדאורייתא הגם דלא סמכינן על הרוב מצד עצמו לבד וכ"כ המג"א שם ס"ק י"ג וכ"פ הגאון אאזמו"ר ז"ל שם סעיף ט"ז וכ"פ בח"מ משה שם וביש"ש שם פי' משום דהא דלא סמכינן ארובא בדשיל"מ זהו מדרבנן ולכן בדרבנן סמכינן על גמל"ת. וכה"ג פסק בי"ד סי' שט"ז ס"ג בהג"ה לענין חלב דאע"ג דאנן פוסקים כר"ת דאינו פוטר מהבכורה וחיישינן בזה למיעוטא אעפ"כ אם יש גמל"ת שילדה נאמן אלא דגבי עזים שם לא סמך ע"ז וא"כ בנד"ז ג"כ כיון שהיא אשה שיש לה וסת ושלא בשעת וסתה מוצאה הקרטין על בדיקת העד י"ל ג"כ דה"ל רובא להקל שע"כ מכה או שומא יש במעיה וכמו שהאריך בזה בשו"ת בית אפרים חלק יו"ד סי' מ"ט [דף מ"ט ע"ב ד"ה אחר כתבי] ונסתייע בזה מדברי הרשב"א בחידושיו פ' המפלת שכתב שאינו מצוי שיהא הדם נקרש ויוצא על הרוב בכענין זה כו' שרובן בריות נינהו כל שיוצאין בענין זה עכ"ל וא"כ כשיש רוב להקל י"ל דסמכינן ג"כ על גמל"ת כמו גבי פרה חולבת וביצים הנ"ל. הגם שבחולבת לא סמך ע"ז בעזים כו' אע"ג דיש ג"כ רוב כו' וא"כ ה"נ י"ל ה"ל מיעוטא דשכיחא אך י"ל אדרבה הכא יש טעם להקל משום דמדאורייתא אמרינן דם ולא כתם כנ"ל סעיף ג' ומטהרים אפי' בספק שקול שמא מן המכה ע"י חזקת טהרה א"כ הכא דאיכא רובא להקל אפי' יהי' המיעוט מיעוט דשכיחא עכ"ז בצירוף חזקת טהרה י"ל מדאורייתא שריא:
קיצור כשיש רוב להקל רק החשש ע"ד מיעוטא מאמינים לעובד כוכבים מסל"ת והכא ג"כ י"ל דה"ל כמו רובא להקל וכיון דרובא להקל י"ל לכאו' דה"ל כמו דם ולא כתם לכן יש לסמוך כה"ג אהנ"ל:
ואף שאפשר אין לסמוך ע"ז מדמטמא ר' מאיר גבי הרואה במי רגלים בעומדת ויש סברא דמטמא משום נדה. ואף דקי"ל כר' יוסי מ"מ מי יוכל לשקול הענין שיהיה נד"ז דומה לההיא. אך עוד יש לצרף לזה משום שהיא רואה הקרטין שלא בהרגשה כלל והגם שיש דעות אם קיי"ל כשמואל מ"מ ה"ל צד להקל לסמוך על הרופאים ועוי"ל דהא לא מרע נפשי' עדיף ממסל"ת כמ"ש מהרי"ק סי' קכ"א מהא דכל השטרות העולים בעש"ג פ"ק דגיטין ד"ט דסמכו ע"ז אפי' במקום שצריך עדות גמור כגון להוציא ממון מחזקתו דבעינן שני עדים סמכו אחזקה דלא מרעי נפשייהו להכשיר שטרות הנ"ל ואע"ג דאם היה משקר לא היה מגיע לו היזק רב כ"א מעט זלזול ואפ"ה אמרינן כיון שהוא דיין לא היה מעיד שקר ופוגם כבודו ואפילו לענין גיטין להתיר א"א לעלמא הוה סמכינן אחזקה זו אי לאו דלאו בני כריתות נינהו עכ"ל הביאו הט"ז בי"ד סי' שי"ו סק"ד והרא"ש פ"ק דגיטין סי' יו"ד כתב ואפילו נפק עלייהו קלא דשקלי שוחדא לאצלויי דינא מ"מ לעדות שקר לא מרעי נפשייהו כו' עכ"ל וזהו כעין שחילקו בגמ' פ"ג דסנהדרין דכ"ט ע"א גבי אוהב ושונא בין לדין ללהעיד ע"ש גבי חד לדיין ופרש"י דבדיין מודו רבנן כו' וכך ס"ל להרא"ש דאע"ג שנחשדו להטות הדין לא נחשדו להעיד שקר והביאו רמ"א בש"ע ח"מ סי' ס"ח סעי' א' בהג"ה וע"ש בהר"ן פ"ק דגיטין ובמרדכי שם סי' שכ"ד שתקנת חכמים היא כו' ולפי' שהכותים מקפידים כו' אבל עכ"פ חכמים סמכו דודאי קושטא דמלתא הכי הוא כו' והנה התם החשש זלזול ג"כ לא קרוב כ"כ דאף שיטעון המוכר שלא קיבל המעות הרי הלוקח יכחישו ומי ידע מי אומר אמת ועכ"ז לא מרעי נפשייהו והיינו כיון שהוקבע לדיין מומחה גנאי הוא לו שישקר בהענין ובפ' אין מעמידין ד"ל סע"א שמואל שתי מיא מבי ארמאה נהי דאגילויי לא קפדי אמנקרותא מיהא קפדי ופרש"י נקיון וע' מזה בב"י ביו"ד סי' ס"ט א"כ ה"נ כיון שהם רופאים מומחים י"ל דלא מרעי נפשייהו להעיד שקר לומר שיש לה מכה בצדדי הרחם ובאמת אין לה כי יוכל להיות לו זלזול מזה ע"י רופא אחר. אף שהחשש רחוק לכן בענין הקרטין דבלא"ה יש בהם כמה טענות להקל ולומר שאין כאן איסור דאורייתא וכיון שיש לה וסת וזהו שלא בשעת וסתה יש לסמוך עליהם להתירה:
קיצור. ועוד שהיא רואה הקרטין שלא בהרגשה ועוד דהא דלא מרע נפשיה עדיף משאר מסל"ת. וראי' מכל השטרות העולים בעש"ג לכן יש להקל עוי"ל כיון שהעידו כן שלשה רופאים מומחים אף שהן א"י שאני. ועיין פ"ב דגיטין דף י"ט ע"ב מקרי ליה לשני כותים זה שלא בפני זה במסלפ"ת כו':