צמח צדק (לובאוויטש) אבן העזר חלק ג· רבי מנחם מנדל שניאורסון
סימן קמו
מה שהשיב ע"ז דודי הרב הג' רי"ל ז"ל כבר כתבתי באגרת בקצרה שכל הדרכים בחזקת סכנה ועתה אמרתי להשיב מפני הכבוד קצת מן הטעמים ע"פ סדר האותיות:
א מ"ש בענין אם הבעל מודה שעשאו שליח כו' הכניס ראשו בין הרים גדולים וצלל במים אדירים ולבסוף העלה חרס בידו לסמוך על הודאתו בכתב בח"י להעדים ומנין לנו שזהו כ"י שהרי אין ח"י ניכרת לנו ואף קיום הב"ד ואם דעתו לסמוך על הרשב"ץ למ"ל הודאת הבעל וכמ"ש בעצמו דאף להמ"מ יש לסמוך על הרשב"ץ לא עיין היטב כי הודאת הבעל מהני גם לר' אביגדור וריא"ז ועדי' לא מהני לשיטתם דהוי מפ"כ אך עדיין לא יצא י"ח שלא תי' קושיי' הט"ז וכנראה שהיא קושיא חזקה מאד וקושיא זו תקשי גם להבא כשיובא ע"י הפאצט קיום על ח"י העדים בגט ואין כאן מי שמכיר הקיום (אך קושיי' הת"ג לא שייכא כן שנכתב מדעת הבעל המגרש ואף שלא א"ל כתובו שמצד הסברא דבכל כה"ג אצ"ל כתובו וכמ"ש מעל' בשם חי' הר"ן ואינו בידי רק קיימתי מסברא גם מ"ש הת"ג בענין ש"ק של האשה אין קושייתו כלום ויפה תירצת שאינה עושה שליח לקבל גיטה אלא אם ירצה הבעל ואני מוסיף שנכתב מדעת המתחייב דהגט חוב הוא לה ומה"ט האשה עושה ש"ק ולא האיש) ובפרט שבנ"ד נראה שהב"ד הם הדיוטות וכנראה שאפי' חתימתן א"י לחתום היטב גם משה גם אהרן שקולי' ומשה נהפך לשמה ולשנינה:
ב בענין כתב לעדים בכ"י נפל ברבוותא והרבה מן האחרונים מחמירי' ע' פר"ח ורבינו הגדול אחמו"ר זלה"ה התיר בזה במומר לעבודת כוכבים ומזלות אך שהתנה שהבעל ימנה ג"כ העדים בע"פ ע"י הסופר שיאמר להסופר לפני עדים אחרים. ובנ"ד הנה לא אמר הבעל שום דבר בפני ב"ד המקיימי' לומר דעו שאני ממנה פ' ופ' ונוסחת הרב אחמו"ר ז"ל בגט כנ"ל כך הוא הערט צו אתם עדי' פ' ופ' פאר אייך בעט איך דיך פב"פ זאלשט פארין למקום פ' שרייבין אגט כשר לגרש בו את אשתי פב"פ און שרייב לשמי ולשמה כו' און זאלסט בעטין פון מיינט וועגין ב' עדים פב"פ ופב"פ אז זייא זאלין חתמנן דעם גט לשמי ולשמה כו' וויא איך שרייב צו זייא אבריביל בח"י ממש. און בעט דיך און מאך דיך פאר אשליח צו געבין דעם גט כו' וחותם הבעל המומר לעבודת כוכבים ומזלות בח"י ומקיימים העדים שאמר בפניהם. והעדים היו מכאן ששלחו לשם. ואח"כ כותב להעדים בשם פב"פ ופב"פ בקשתי אז איר זאלט חחמנן כו' וחותם בח"י מקיימים העדים. זו היא נוסחת הרב ומינה לא תזוז. וביתר הדברים הרגשת בעצמך הדוחק וגם בענין נוסחאות ולשונות הגט בענין הזמן והמקום יצטרך נוסחאות חדשות אשר לא שערום אבותינו וסוף סוף לא יהיו עדים המכירים את האיש שהוא בעלה של זו המתגרשת אך זה י"ל שהשליח יודע שהבעל אמר לו שם האשה ושם עירה ועדים יעידו לו ע"ז אצל הבעל. אך אחר כותבי נתיישבתי בדעתי ועלה בידי עצה אחרת לתקן כל החששות והוא לשלוח לשם על הפאצט לאנשים ידועים שישתדלו אצל המומר לעבודת כוכבים ומזלות שיכתוב להסופר דלאזני שיכתוב הגט כאשר אמר לו בע"פ זה שנתים ויחתום ויקיימו עדים שניכר ח"י בכאן ובתוך האיגרת יכתוב שיבקש את פב"פ ופב"פ עדים שבלאזני וגם יכתוב להם אגרת ג"כ וכמו שהוא בנוסח רבינו הנ"ל ונמצא שיגרש ע"פ מינוי עדים שלא בפניהם וע"פ ח"י הנ"ל והסופר כבר היה לפניו והגיד לו בע"פ ואף שעכשיו כותב לו אינו אלא גילוי מילתא בעלמא שכבר אמר לו בע"פ וגם יהיה לפנינו עדים על ככה שהגיד לו בע"פ מאחר שכך יכתוב באיג' בלשון זה כאשר אמרתי לך כבר וע"ז יחתום בקיום עדים שיהיו ניכרים לנו ואם אפשר שיהיו עדים ע"ז שאמר לו בע"פ ואז א"צ להודאתו אלא לרווחא דמלתא. והרווחנו בזה הרבה גם יהיו הסופר והעדים במקום אחד ויוכלו לכתוב הזמן והמקום וא"צ לשלוח הגט על הפאצט הנה והנה. אמנם המוכ"ז אומר שלא ישתדלו אנשים אחרים אצל המומר לעבודת כוכבים ומזלות שלא בפניה ובאמת קשה הדבר מאד לעשות ע"י אחרים דבר הצריך זירוז וכולי האי ואולי עני' זו לשוא תשמור (וכ"ש לפמ"ש מעל') גלל כן המחוור שבכולם שתסע בעצמה ושם תעשה אפי' להתגרש שם או אם לא יעלה בידה שתתגרש שם עכ"פ תפעל אצלו שיעשה כמש"ל כי מי יחוש חוץ ממנה. ואם יעלה בדעתם לשלוח על הפאצט לאנשים ידועים צריך לשלוח להם הנוסח מתוקן. עכ"ל דודי ז"ל:
אע"פ שדודי הרב הפליג עלי הנה אחר זמן רב מצאתי בסדר הגט שבסוף ספר גט פשוט סימן הע"ר תמצא מעשה קרוב להנ"ל נעשה ע"פ מהרי"ט כדברי ממש רק שם היה ע"י קיום והכרת חת"י. ובזו לבד באמת א"א בדליכא קיום. אבל לא כמו שהפליג דודי הרב הג' מוהרי"ל זצ"ל. וז"ל הג"פ שם טופס שטר שנעשה בב"ד של מהרי"ט כו'. עד ושריר ובריר וקיים:
סימן קמו [כן מצאנו וניכר שהיה התחלה ונאבד]
על כן כיון שהסופר נצטוה ממנו פא"פ בפני שני עדים לכתוב הגט רק ע"ח לא צוה מפני דקסבר שהשליח שמנה שיתן גט כשר לאשתו שלוחו של אדם כמותו ויכול לצוות לכתוב ולחתום. ומ"מ גם בהשטר הזכיר וצויתי לעדים לחתום והפי' כנ"ל דשלוחו של אדם כמותו. וא"כ בע"ח שהם לר' אלעזר רק מדרבנן יש לסמוך על אומר אמרו לעדים שיחתמו וגם בצירוף השטר דה"ל כמצוה לעדים בכתבו שיחתמו. ומה גם אותן העדים ששמעו מפיו כשאמר לסופר לכתוב אפ"ל הענין שעשה השליח בתוקף שנותן לו כח ורשות כו' ליתן גט וידו כידי ה"ל כמו באומר לשלשה תנו גט כו'. ועכ"ז ה"ל פלוגתא דר' מאיר ור' יוסי ואפ"ל הכא ה"ל כמ"ש (דס"ו ע"ב) כתב הגט נעשה כאומר אמרו והכא י"ל כן על חת"י העדים דהכא ע"כ ה"ל כאומר אמרו דבשלמא באומר לשלשה תנו י"ל הפי' שיכתבו ויחתמו הן עצמן ולא ה"ל כאומר אמרו. אבל באומר לאחד שיתן ודאי אין הפי' שיחתום הוא דעד אחד אינו כלום ע"כ הפירוש שיאמר לעדים שיחתמו ע"ז והוא שלוחו לומר להם וא"ת איך אחד נעשה שליח על דבר דבעינן שני עדים הרי מינהו בפני ב' עדים. ולכן לשמואל דאמרינן (דס"ז ע"ב) דסבר ליה כר' יוסי באומר לשלשה תנו דיכתבו הם בעצמן דוקא משום דמילי לא מימסרי לשליח. ובאומר אמרו פליג עליה וס"ל דבכה"ג מהני. א"כ לדבריו י"ל דנדון זה ג"כ חשוב כאומר אמרו. דהא חזינן דסמכינן היכא דמוכח שנתכוין לאומר אמרו ה"ל כמו אומר אמרו כמש"ש בגמרא אי סבירא לן כתובו כתב ידן הוא כתב הגט נעשה כאומר אמרו. והנה מהרש"ל ביש"ש שם סס"י י"ד ס"ל שמעיקר הדין יש להקל באומר אמרו. וקצת ראיה לזה מסוגיא פרק כל הגט (דכ"ט ע"א) דרב משמע דפליג לגמרי על ר' יוסי גם באומר לשלשה תנו מדאומר שליח מתנה אינו כשליח הגט. א"כ באומר אמרו דגם שמואל פליג על ר' יוסי אפ"ל לתפוש כן מעיקר הדין כדעת הי"ש. ואף שלמעשה לא נסמוך ע"ז נגד השו"ע ורוב הפוסקים. מ"מ לענין עידי חתימה דהוא פיסולא דרבנן י"ל לסמוך על זה שאותן עידי חתימה שימנה שלוחו של הבעל ה"ה ר' ישראל איסר סגי ורשאין לחתום ע"י אומר אמרו. ומצורף לזה ע"י השטר שחתם בו הבעל שנזכר בו וגם צויתי לעדים שיחתמו דר"ל ע"י מינויו השליח הנ"ל שהוא יאמר לעדים שיחתמו. וכיון שהעדים יהיו רואים כתב ידו שכותב כן זהו מחזק ההיתר דאומר אמרו לעדים שיחתום. ועמ"ש מדין כתב בכ"י לעדים שיחתמו בתשו' דגט ממי שהחליף את דתו שאמר זכה בגט זה כו' ועיין בהרד"ך בית י"ט שדעתו נוטה להקל בכת"י דפקח מדאמר רב כהנא חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו (בגיטין דע"א) ופירש"י דיודע לכתוב על הקלף כתבו ותנו גט לאשתי ומסר להם כו' ונהי דלא קיי"ל כרב כהנא זהו משום דחרש לאו בר דעת הוא אבל בפקח מהני כת"י אף שהסופר והעדים לא היו בעת שכתב כ"א שמכירים שזהו כת"י. כן רצה להקל במקום עיגון גמור. וגבי חתימת העדים אפשר שיש לצדד לצרף דבריו במקום עיגון. ואף כי בנד"ז לא נזכר בכת"י מי הן העדים שיחתמו מ"מ משמע מכת"י דהיינו העדים שיבקש אותן שלוחו ר' ישראל איסר:
קיצור בנדון זה לפי מכתבם שהסופר נצטוה מהמקדש פנים אל פנים בפני עדים שיכתוב הגט להבתולה המתקדשת ואמר לו לכתוב גט עד מאה גיטין עד שיהי' אחד מהן כשר לפי דעת המסדר ואמר זה בפני העדים עכ"ל. ע"כ אפשר להכשיר במקום עיגון כזה. שהסופר ההוא שצוה לו המקדש יכתוב הגט לשמו ולשמה ולשם גירושין ואע"פ שעידי חתימה שיחתמו על הגט לא נצטוו מן המקדש עצמו. ע"ז אפשר לסמוך במקום עיגון גדול כזה על ב' דברים האחד מה שמינה את ר' ישראל איסר בר' אליעזר לגרש את אשתו בתיה בת ר' שמואל כו' ויהיו פיו כפי וידך כידי כו'. דהמכוון שהוא ימנה את עידי חתימה שיחתמו על הגט כמבואר במכתבם שזה הי' הסלקא דעתכם ששלוחו של אדם כמותו ולכן מינה אותו שהוא ימנה עידי חתימה והאמת שבמינוי הסופר ועדים לא יוכל לעשות שליח שימנה אותם משום דקיי"ל מילי לא מימסרי לשליח. ולכן אם לא הי' ממנה את הסופר פה אל פה לא היה אפשר בשום אופן להתיר לכתוב הגט כלל אף אם היה מקום עיגון יותר מזה. אך כיון שהסופר נצטוה ממנו פה אל פה אזי בעידי חתימה יש קצת דיעות מהפוסקים שיוכל למנותן ע"י שליח שממנה בפני שני עדים שהוא יבקש בשליחותו את עידי חתימה שיחתמו על הגט. ונדון זה ג"כ להאי דמיא. וזהו הדין הנז' בגמ' אומר אמרו לעדים שיחתמו. ועכ"ז טוב שהשליח יבקש את אותן העדים ששמעו מפי המקדש איך שמינה את שלוחו ר' ישראל איסר הנ"ל הן בעצמן ימנה ר' ישראל איסר להיות עידי חתימה. ועוד יש לצרף לזה להתיר העידי חתימה שימנה ר' ישראל איסר ע"י שיראו השטר שחתם עליו המקדש שמבואר בו וצויתי לסופר לכתוב ולעדים לחתום עד מאה גיטין כו'. דכתב ידו שמצוה עדים לחתום נמי מילתא היא לפ"ד קצת גדולי הפוסקים. לכן בהצטרף הנך שני טעמים יחד יש להקל במקום עיגון כזה בענין העידי חתימה שיחתמו על הגט. אך נצרך שיעידו שני עדים על כל זה שמינה המקדש את ר' ישראל איסר הנ"ל. וזהו חתימת יד של המקדש שחתם על השטר שכתוב בו כנ"ל כ"ז יעידו העדים בפני ב"ד של שלשה אנשים ואח"כ יתחילו לסדר הגט. אך במינוי הסופר לכתיבת הגט לא מהני כל זה כ"א רק ע"י שנצטוה פה אל פה מהמקדש כנ"ל. וצריך ג"כ ששני העדים יעידו כן ששמעו איך שביקשו המקדש פה אל פה שיכתוב גט להבתולה שקידש כו'. והשליח ר' ישראל איסר הנ"ל יהי' שם ג"כ מעת התחלת סידור הגט והוא ימנה את שני העדים שיחתמו על הגט שיבקש אותם בשם המקדש אברהם בן יצחק הלוי שביקש אותו שימנה אותם שיחתמו על הגט לשמו ולשמה ולשם גרושין. וגם יראה להם השטר בחת"י. המבקש שמבואר בו וצויתי לעדים שיחתמו כו' כנ"ל: