אור ברסלב
צמח דוד (זבלטוב) פרשת בראשית

צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר

פרשת בראשית

הקדמה מנכד המחבר

התחלת התורה באות ב'. שהוא פסוטה כמו בית שנכנסים לתוכה זה מורה לנו. כי אמרו חז"ל חבל על דלית ליה דרתא. ותרעא לדרתא עביד. כי יראה היא הבית וראשית חכמה יראת ד'. ולכן התחילה התורה בב' שהיא הבית והדיכה לכנוס לתוכה, כמו שנכנסים לבית. ולכן בראשית אותיות ביראת והשין מורה לנו כי יש מילוי אלקים במילוי יודין גימטריא שין זה מורה לנו השין לידע שיש אלקים דיין ושופט ית"ש שאלקים היא לשון דיין. ומזה יבא לאדם היראה. וגם מה שסיימה התורה ישראל, ומתחלת בב' רמז כי אמרו דורשי רשומות ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, כי כל אחד מישראל יש לו אחיזה באות אחד מן התורה. והתורה היא בית של ישראל. כמו שלבית נכנסין בה כן ישראל נכנסים וכלולים בהתורה. וכתיב בית ישראל ברכו את ד', ישראל שנכנסים בהבית שהתורה היא בית של ישראל. ולכן מסיימת התורה בישראל, ומתחלת בב' לרמז על הנ"ל, שהתורה היא בית של ישראל:

או יאמר. התורה מסיימת לעיני כל ישראל ומתחלת בראשית, כי הנה משה שושבינא דמלכא הוי ואהרן שושבינא דמטרונותא, הפירוש כי משה מצינו שהוכיח את ישראל בדברים קשים תמיד ואמר ממרים הייתם עם ד' מיום דעתי אתכם והרבה דברים קשים, כמו עם קשה עורף אתה, ולפני השי"ת היה מתחבט בכל זוית וזוית בשביל ישראל ומסר נפשו עליהם כמ"ש ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת כי הוא הי' שושבינא דמלכא, וקירב את הקב"ה אצל ישראל במליצתו עליהם, ואהרן הי' שושבינא דמטרוניתא שבפני ישראל הי' משבח אותם לעיניהם מאוד וקרבם מאוד, ואמר אתם טובים מאוד מאוד. אתם עם קדוש ישראל ועי"ז קרבם להשי"ת וז"ש ולכל היד החזקה, שהוכיח אותנו בדברים קשים כגידין זה הי' רק לעיניהם של ישראל בפניהם היה מוכיחם כי אלקים עשה שיראו מלפניו, אבל לפניו ית' מסר נפשו עליהם כנ"ל. וכן שמעתי משל מהמגיד הקדוש מ"ה יחיאל מיכל זצ"ל. שמלמד הלומד עם תלמיד, בפניו אומר לו דברים קשים, ומבזה מאוד אף שבאעת היא תלמוד טוב וכששואל אביו על לימודו, משבחו הרב מאוד בפני אביו, רק לעיני התלמוד כדי שילמוד יותר מבזהו כדי שיקבל עליו עול תורה ויראה יותר, וז"ש ולכל הגד החזקה מורה גבורה, דברים קשים עשה משה לעיני כל ישראל בפניהם, ובראשית אותיות שב יראת כמ"ש בתיקונים שעשה משה זה כדי שיהי יושבים ביראת ד', אבל הבריאה הי' להיטיב ובכל דבר כתוב וירא אלקים כי טוב:

או יאמר כי אמרו חז"ל עיני וליבא תרי סרסורי דחטאה והשי"ת אומר אם אתה נותן לי לבא ועינא את דילי, והנה כל ישראל כלולים במשה, כי אמרו ז"ל על משה אשה אחת ילדה ששים רבוא בכרס אחד כי היתה כלולה נשמתו מכל הששים רבוא נשמות, ולכן ממכון שבתו השגיח ר"ת משה. כי השי"ת חפץ חסד הוא ומעלים עין מסוררים ולכן כשרוצה להשגיח ולהבין אל מעשי בני אדם ומחשבותיהם מביט על אחיזת נשמתו במרע"ה, שם מביט עליו ומשגיח על עם ב"י כי שם בשורש אחיזת נשמתם במשה, כולם אהובים יפים וברורים והנה מרע"ה שהי' כלול מכל נשמות ישראל, בכח קדושתו פעל ועשה שיהי' לבם ועינם של ישראל, רק סרסורי מצוה ולא ח"ו להיפך, וזשה"כ אשר משה עשה לעיני כל ישראל, ומסיימת התורה בלמד ומתחלת בבי, אותיות לב רמז שעינים וגם הלב יהי' רק סרסורי דמצוה ולא דעבירה ח"ו וג"כ הר"ת מן "משה "לעיני "כל "ישראל "בראשית בי מלך רומז שהתורה אומרת בי מלכים ימלוכו וד"ל:

או יאמר, ונקדים פירוש המדרש על פסוק ואלה תולדות שמים וארץ בהבראם וגומר, אמר ר' יודא נשיאה שאלתי לר' שמעון בן נחמן מאי דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו, אין לך כל מקום ומקום שאין לו איש ממונה על בית שלו כו' כך מי ממונה על ביתו של עולם הקב"ה. הה"ד ביה שמו על ביתו של עולם וכו'. שאלתי לר"א ולא אמר כן, אלא כי ביה ד' צור עולמים בב' אותיות צייר שני עולמים העוה"ז והעוה"ב. ואין אנו יודעים אם עוה"ז בה', ועוה"ב ביוד, או להיפך כשהוא אומר בהבראם בה' בראם הוי אומר שעוה"ז בה"א ועוה"ב ביו"ד, ומה ה' אינו תופס את הלשון, כך לא בעמל ולא ביגיעה ברא הקב"ה את עולמו אלא בדבר ד' שמים נעשו וכו', והנה השי"ת ברא העולם בששה קצוות רומזים למדות עליונות, וזה שאמרו חז"ל שאדם הראשון כשנברא הי' עומד פניו למזרח כי הנה מזרח הוא הממוצע בין צפון לדרום כ' דרום צד ימין מדת חסד וצפון צד שמאל היא גבור' כי שמאל דוח' כי בצד שמאל מונח הכבד, והכבד כועס, וצריך לראות שהכעס יהי' לטובה, כמ"ש הכתוב רגזו ואל תחטאו לעולם ירגוז אדם יצ"ט על יצר הרע ולכעוס עליו ולדחות אותו, וז"ש, שמאל דוחה בהכעס וגבורה ורוגז של שמאל ומזרח היא הממוצע, היא מדת אמת, כי ההולך באמת, אי אפשר לו להתנהג במדה אחת תמיד, לא במדת חסד תמיד, ולא בגבורה תמיד, כי צריך לפעמים להתחסד עם טובים ולפעמים צריך למדת גבורה על הרשעים ויצה"ר כנ"ל, כי כך הוא האמת ולפי הוראת האמת כן צריך להתנהג ולאחוז בב' הקצוות צפון ודרום ולכן הי' עומד אדה"ר פניו למזרח לאחוז בב' הקצוות להתנהג במדת אמת, וזה בחינת לב שעומד באמצע הגוף, כי לב פירוש כמו לב השמים לב ים שפירוש באמצע, ולכן התורה מתחלת בב' ומסיימת בלמ"ד. כי התורה, תורת אמת, ונעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, וכאילו הי' התחלת התורה וסוף התורה שהם אותיות לב באמצע התורה כי באותיות לב אלו מתחברים סוף התורה והתחלת התורה, כי דבר שהיא האמצע ביניהם הם אותיות לב מחברם, כי הלב הוא ממוצע מורה על מדת אמת כנ"ל שאמת ממוצע ומחבר חסד עם גבורה ולכן אנו מתפללים, וטהר לבינו לעבדך באמת כי אמת ולב הם בחינה אחת כנ"ל, שאמת ממצע ומחבר חסד עם גבורה, נחזור להנ"ל שהשי"ת ברא העולם בששה קצוות שהם המדות, וצפון ודרום הם חסד וגבורה, ומזרח מדת תפארת מדת אמת, ומעלה ומטה, אלו הב' קצוות רומזים למדות נצח והוד, כי מי שמנצח אח חבירו הוא מדמה עצמו למעלה מחבירו ולכן רוצה לנצחו ומדת הוד היא ענין מטה שמודה לחבירו ומכניע עצמו תחתיו, והוא למטה מחבירו וקצה מערב היא יסוד שהוא כללות המדות כמשה"כ לך ד' הגדולה והגבורה וכו' כי כל בשמים ובארץ היא מדה הששית יסוד ולכן מערב בגימטריא שי"ב כמנין כל י"ב צרופי הויה י"ת, כי מערב לשון תעריבות, שבמדת יסוד מתערבים שם כל המדות ולכן יום ששי נקרא ערב שבת ג"כ לשון תערובות כי ביום הששי מתערב קדושת שבת הבאה, כי ערב שבת הוא הממוצע בין השבת והחול ובו מתערבין, ולכן קורין בקידוש יום הששי ויכולו השמים ביחד, הגם שכתוב ויכל ביום השביעי מלאכתו כי באמת יום הששי הוא המחבר את יום השבת והחול, ולרמז זה אנו קוראים על יום הששי פרייטיג צינאכטס וכן להיפך, ביציאת השבת אנו קוראים את ליל א'. שבת צי נאכטס. ולכאורה הי' צריך להיות בהיפך, לקרות ליל כניסת שבת על שם שבת וליל יציאת שבת על שם החול. כי הלילה הולך אחר היום שלאחריו. רק שמורה על הנ"ל קדושת שבת שמתערב בחול. ולכן גם בליל מוצ"ש קורין אותה על שם שבת קודש שקדושת שבת השפיע לימי החול, כלל הדבר שמערב הוא לשון תערובות, וסילו לרוכב בערבות היא ג"כ לשון תערובות שאף מי שהוא עדיין אינו טוב ברור מכל רע רק הוא עדיין מעורב מטוב ורע על כל זה אם רק מחזיק באמונתו ית"ש גם על זה האיש, עושה ית"ש, לעצמו מרכבה ושכינה במערב, אף שהוא מעורב מטוב ורע, וביה גימטריא טו"ב שם הגושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא היוצא מר"ת "את "השמים "ואת "הארץ כי ית"ש, אמר בשעת הבריאה, שאמרו המלאכים, עתיד הוא למחטא קמך, אמר וכי למגנא אנא נקרא רחום וחנון, כן גם עתה לאחר הבריאה נוהג יח"ש בטוב עד"ז וזה מרמז לנו הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, "תולדות "השמים "והארץ ר"ת תה"ו שהתולדות שמים וארץ מתנהגים כמו שהי' עיקר הבריאה. שהיתה הארץ תהו ובהו וחושך. עד שברחמיו ית"ש, אמר יהי אור כן בכל פעם. אף שהאדם הוא עדיין מעורב בטוב ורע ותהו ובהו. עוזרו השי"ת שיעשה תשובה. ויהי' ד' לו לאור עולם וזשאה"כ ביום עשות ד' אלקים, שמות אלו הם גמטריא הר"ת של "יעננו "ביום "קראינו, שכל הדינים של אלקים נמתקים בשם המיוחד ב"ה. ארץ שמים ארץ קדמה לשמים. שאף שאיש הזה הוא בחינת תהו. עכרז עולה ממנו בחינת ארץ קודם לשמים ולוקח כביכול בעצמו תענוג מזה האיש ולכן הר"ת של "אתולדות "השמים "והארץ תהו לרמז על הנ"ל שכמו שבתחילת הבריאה, הי' הארץ תהו ובהו. ואמר ית"ש יהי אור, כן בתולדות השמים והארץ שלאחר הבריאה מתנהגים ג"כ כך, וזשה"כ לעיני כל ישראל, בראשית ברא אלקים, שכמו שבראשית הבריאה הי' תהו ובהו ואמר ית"ש יהי אור כן בתולדות שמים וארץ שאחר הבריאה מתנהג ג"כ כך, דהיינו לעיני כל ישראל בראשית, כשמתנהגים בלב אמת כנ"ל. בהתחלת התורה וסופה ואתיות לב בחינת אמת. וס"ת מן בראשית ברא אלקים הם אמת, וזה פירוש המדרש ביה שמו ביה גימטריא טו"ב אף שהקב"ה ממונה על בית של עולמו שפירש המנחת כלול בשם הרמב"ן מלשון צעקת המדינה והעולם שמורה דין וגבוירה מלשון בייא אתה מעביר עלינו כ"ז כי ביה שמו כנ"ל שגימטריא טו"ב כנ"ל שמתנהג בטוב ומה כתב העוה"ז נברא בה"א רומז למה שאמרו חז"ל מאי טעמא כרעא דהא תליא, דמאן דבעי למיעל, ליעול בהך ששם חותר יתב"ש, חתורה לבעלי תשובה גם רומז כי ה' אינו תופס את הלשון רק הבל לבד, כי האדם שמחזיק עצמו להבל ואין שוכן יתב"ש עמו כי אשכון את דכא שמזה שהאדם מחזיק עצמו להבל ואין, שוכן יתב"ש עמו ונמחקין כל הדינים ממנו:

ורמז עוד לעיני כל ישראל, בראשית ברא אלקים, על דרך שפירשתי לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל שמתחילה צריך לקיים התורה והמצות בבחינת. יעקב י' עקב בחינת שפלות אף שאינו מבין לאורות וסודות המצות והתורה, ואח"כ זוכה לישראל אותיות ל"י רא"ש שהשי"ת מגלה לו סודות המצות כן רמז כאן ישראל בראשית ברא אלקים שהי' העולם תהו ובהו, ואח"כ אמר השי"ת יהי אור כן לא ייאש האדם את עצמו, אף אם נדמה לו שהוא תהו ובהו בוודאי יעזור לו השי"ת ויהי' לו לאור עולם, ויהי' במדרגת ישראל בחינת לי ראש דוגמת בריאת העולם שהי' על דרך זה כנ"ל וזה שאמר הכתוב לעיני כל ישראל בראשית ברא אלקים שיראו בעיני שכלם איך הי' ראשית הבריאה ויבינו כל הנזכר לעיל ודו"ק:

או יאמר התחלת התורה לקשרה עם סיום התורה לעיני כל ישראל בראשית, על דרך שפירשתי על מה שכתב התרגום על פסוק ד' ימלוך לשון עתיד, והתרגום מפרש קאים לעלם ולעלמי עלמיא לשון הוה, כי לשונינו לשון הקודש היא פנימית, ולכן אמר ימלוך עתיד שיהי' ד' אחד ושמו אחד ויחזור העולם לתיקון הראשון משא"כ עתה אף שהם גבורותיו ונוראותיו, עכ"ז אין מתפרסם כבוד השי"ת, ואין העולם על תיקונן כמו שיהי' לעתיד, כי ידוע בספרים, שהי' שמו' יתברך בונה עולמות ומחריבן כנודע, וגם אמרו חז"ל שעלה במחשבתו, לברוא את העולם במדת הדין, ראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למה"ד, ונראה שכל דבריהם בזה אחד, כי העולמות הנ"ל שנקראים בספרים כלים שבורים, היא מחמת שנתרבה מאוד אור הקדושה, שלא בא עדיין להשתלשלות גדול כמו אח"כ, ומחמת גודל אור הקדושה, לא היו יכולים לסבול, גודל היראה והפחד מהדר גאון ד', שהי' היראה גדולה מאוד לאין שיעור וערך, ואי אפשר לנבראים לסבול וזה שאמרו שעלה במחשבה לבראות במדה"ד ורמז לזה כי גבורה גימטריא חרוב וגימטריא יראה, שהעולמות הנ"ל הי' בגודל היראה וגבורה שלא הי' אפשר לסבול גודל הפחד והיראה ולהיות בגדר מציאות, רק בטלים במציאות מגודל היראה והפחד, עד שבא לכמה וכמה השתלשלות, שנשתלשל האור מסיבה לסיבה עד שהי' אפשר לכלים לסבול האור, שלא יהי' בטלים ממציאות וז"ש הכתוב, והארץ היתה תהו ובהו וגומ', ויאמר אלקים יהי אור, זה משה שכשנולד, נתמלא הבית כלו אורה, ונקרא טוב כמאמר הכתוב, ותרא אותו כי טוב הוא, וכן באור כתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, ולכן רמז כאן "לעיני כל "ישראל ר"ת "כ"ל"י, בראשית כו', עד ויאמר אלקים יהי אור שהוא עולם התיקון, שהכלים לא יהי' נשברים, ויוכלו לסבול גודל האור, ולעתיד יתוקן העולם כל כך שתתפשט הקדושה, זה שעלה במחשבה ואעפי"כ יהי' העולם יכולים לסבול גוד האור והקדושה והפחד ויתוקן שבירת הכלים, וזה שאמר הכתוב ד' ימלוך אותיות כלים שהכלים הנשברים הנ"ל יתוקנו, ולכן אמר לשון עתיד ימלך, והתרגום הוא בחינת חיצונית העולמות ולכן פירש מלכותיה קאים אף שאנחנו מצפים, שיהי' בבחינה עליונה יותר כנ"ל מכל מקום גם עתה מלכותיה קאים לעלם, כי עתה עכ"פ כבר מתוקן העולם שלא יחרב מלכותו י"ת קאים, ולעתיד יהי' פנימות לשון הקודש:

או יאמר על התחלת התורה וסיומה ונקדים לפרש פסוק ויתעצב אל לבו, להבין מה דאמרי אינשי הלב אינו מניח לי לאכול, או לעשות דבר זה, דהנה יתב"ש ברא הבריאה, לפי שנתגלה ועלה לפניו כביכול התענוג ושעשועים שיקבל מעם קרובו ונתגלה לפניו יתברך הטוב שאנו מצפים שיהי' לעתיד, וזה הוא תכלית שברא יתב"ש עולמו לתכלית הטוב הזה, רק שבאמת אמרו חז"ל שאמר השי"ת ללבי גליתי ולאברי לא גליתי נמצא עיקר כוונת הבריאה הי' ע"י בחינה הנקראת לב שראה הטוב שיהי' ע"י הבריאה, משא"כ המידות שנקראים אברים לא הי' מבינים תכלית כוונת הבריאה, כי לא נגלה להם כנ"ל שאמר ולאברי לא גליתי, ומזה כביכול נשתלשל המדה באדם, שאף שהאברים אינם מבינים הכוונה, והאדם בעצמו אינו יודע למה אין הלב מניח לו לאכול או לעשות דבר זה, כנ"ל, או להיפך שהלב חומד לאיזה תכלית טוב, הגם שהאברים אינם מרגישים התכלית הטוב מעשות הדבר, לבו אומר לו לעשות הדבר כי כן נשתלשל כביכול מעת הבריאה וזה שאמר הכתוב, ויתעצב אל לבו, כי האברים גם מקודם לא הסכימו על הבריאה כי לא נגלה להם התכלית, רק ללב. רק כשעשו אח"כ מעשים רעים, נתעצב גם לבו כביכול, ולכן, כיון שעיקר הבריאה היה ע"י הלב, ולכן התחלת וסיום התורה הקדושה באות לב, ולכן בראשית גימטריא שם הגושפנקא אהו"ה זעם ל"ב פעמים כח, שכח הבריאה הי' ע"י הלב, וברא יתב' הבריאה בדרך נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן, בעגול, נמצא בכל מקום יש לב, מלשון לב ים, שהוא אמצע, בעגול נמצא כל מקום הוא האמצע, כיון שאין לו קצוות, והלב הוא המקיים הבריאה שהלב הי' הבריאה כנ"ל, כי ללבי גליתי הטובות העתידות, ולכן הי' הבריאה בדרך עיגול כדי שיהי' בכל מקום הלב שהוא קיום הבריאה כנ"ל:

או יאמר חיבור סיום התורה לראשיתה לעיני כל ישראל בראשית, ע"ד שפרשתי מ"ש לא אוכל עוד לצאת ולבא וגומר שהפירוש לצאת חוץ מהעולם הזה ולבוא לעולם הבא כי י"ד אמר אלי לא תעבור את הירדן ירד נין, שער הנון, כי מ"ט שערי בינה הוריד משה לישראל ע"י שהי' מקשר עצמו בדביקותו יתברך, ע"י אחד משערי בינה ואח"כ מחמת אהבת ישראל הי' נדבק עמהם, כמו שאמרו חז"ל, מי שיש לו ח"ו חולה בתוך ביתו בא אלי, וכדומה צרכי ישראל, נמצא בזה הי' מוריד להם, ומדבק עמהם, את השער משערי בינה, שהי' בדביקותו, ואח"כ ע"י דבורו בצרכי ישראל ואהבתם, ומעלתם הי' מדבק עצמו בו י"ת, ואח"כ הוריד מדרגה זו לישראל כך הוריד בדרך זה' כל המ"ט שערי בינה וז"ש הכתוב, וילך משה וגומר, שהלך, על דרך ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה, שהאדם צריך להיות הולך ממדרגה למדרגה, וזה הי' משה עושה תמיד רק בעת מתן תורה כתוב אנכי עומד בין ד' וביניכם, שאז הי' במדרגת עומד כי אז פתח ד' שמים ושמי שמים, ואמר אנכי ד' אלקיך וגומר, עד שלא הי' אפשר עוד למשה להלוך למדרגה למעלה מזו, והי' במדרגת עומד, וזו שמתחלה כתב בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ואח"כ כתוב ביום ברוא ד' אלקים ארץ ושמים כי יתב"ש ברא הבריאה מעילא לתתא בהשתלשלות, כדי שיהי' האדם יכול לילך מתתא לעילא, מארץ לשמים והוא ע"י, שגם בארציות שעוסק ימצא שם אלקית, ויתוודע לו שמלא כל הארץ כבודו, וזה שאמרו חז"ל ביום ברוא ד' אלקים ארץ ושמים, שהזכיר שם מלא על עולם מלא כנ"ל, שע"י שישראל הי' הולכים מתתא לעילא ומוצאים בכל מקום שבעולם שמלא מאלקית שכל הויות שבעולם נעשו שם מלא הויה אלקים, שבכל הויות שבעולם יש אלקות, ולזה נברא כל הבריאה, וזה שאמר "לעיני "כל "ישראל ר"ת ילך, שילכו ישראל בדרך זה שיראו בכל מקום בעיניהם גילוי כבודו וחכמתו יתב"ש, איך כולם בחכמה עשה, ולשם זה הי' ראשית הבריאה, שילכו מתתא לעילא בר"ת ילך כנ"ל:

או יאמר, ישראל אותיות ישר אל, ע"ד שפירשתי כי בו שבת אל מכל מלאכתו, כי יש הנהגה בהטבע ויש הנהגה למעלה מהטבע, וכן הי' רצון אלקותי יתב' לברוא בב' הנהגות, שהאדם יתגבר על הנהגת הטבע, ויתנהג עצמו בהנהגה שלמעלה מהטבע, ולזה ברא יתב"ש עץ הדעת שבאמת ע"י האכילה מאותו העץ ידעו טוב ורע, אך יתב"ש אמר לאדם הראשון. שלא יאכל ממנו כדי שידע עי"ז טוב ורע מהטבע, שהיא מאכילת עץ הדעת, רק יעבוד אותו יתב"ש באמת, ועי"ז יבא לדעת טוב ורע, וזה שאמר יתב"ש אח"כ ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים, שנברא שעל פי הטבע, ובא מאכילת עץ החיים, שיחי' לעולם אך אם יקח גם משם ויהי' חיותו ג"כ עפ"י הטבע ואכל וחי לעולם, ודעתו כבר ג"כ עפ"י הטבע מאכילת עץ הדעת, וא"כ לא יחי' לעולם, בהנהגה שלמעלה מהטבע שהיא יותר למעלה, לזה מנע יתב"ש אותו מאכילת עץ החיים. שיזכה לחיי העולם ע"י שמירת התורה ומצוות, וזהו, ענין אותיות מלאכה צירוף א"ל כמ"ה גימטריא אדני, מורה על הנהגת הטבע ויתב"ש הוא אדון הטבע, ושם אל שבמלאכה מורה על הנהגה שלמעלה מהטבע, והנה בחול מתנהג קצת עפ"י טבע ג"כ, וזהו צירוף אותיות מלאכה, אבל בשבת כתיב כי בו שבת מכל מלאכתו שההנהגה רק בשם אל שלמעלה מהטבע, וזהו אותיות ישר אל ליישר כח ולהגביר כח שם אל שהיא הנהגה שלמעלה מהטבע, ולזה עבודת כל איש מישראל, צריך שיראה שיתנהג למעלה מהטבע, ולזה ברא יתב"ש הבריאה, וזה שאמר ישראל אותיות ישר אל, בראשית לזה נברא העולם, וי"ל שזהו חטא קין ג"כ שהביא מפרי האדמה מנחה לד' להורות על הנהגה גשמיות בהטבע ולעבוד ד' בזה, ובאמת צריך להנהגה שלמעלה מהטבע וע"ז רמז הבל בקרבנו, וזה שאמר הכתוב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו, מבחינת ראשית שבהם, ומחלביהם הטוב הנבחר העליון והראשית ובאמת ברא יתב"ש ב' הנהגות הנ"ל וזה שאמר בראשית ברא אלקים את השמים מורה הנהגת שלמעלה מהטבע, ואת הארץ הנהגת הטבע, והאדם צריך להגביר הנהגה שלמעלה מהטבע, המרומז בישראל, ישר אל, כנ"ל

או יאמר לחבר לעיני כל ישראל בראשית כי יראת בגימטריא תורה שהתורה מביאה ליראה, והנה כתיב אלה דברי הברית שאותיות אלה שורש התורה כי אלה רומז לואו מדות, כל אחת, כלולה אואו, גימטריא אלה. ולכן כמה פעמים כתוב אלה דברי המצות והחוקים כי הכל על דרך זה, ור"ת "א"ל"ה הוא "אתה "הראית "לדעת, וגם כן הוא אותיות "ל"א"ה מורה על עולם העליון שנקראת כך, והנה לכל היד החזקה אמרו במדרש על הלוחות של סנפרינון הי' וכבדים היו, וז"ש אח"כ לעיני כל ישראל, שלעיני כל ישראל עם אותיות אלה שהם שורש התורה גימטריא ירא את ד' בני ומלך עם הכולל, וזה שאמר אח"כ בראשית ירא בישת:

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, פירוש שיראו לעזוב ולשכוח האשיות וההתלהבות שהי' לאביו בעבודת השי"ת רק לבקש אשיות מצד עצמו כאילו לא הי' לאביו אשיות והתלהבות כלל בעבודת השי"ת:

תוכן העניינים

צמח דוד (זבלטוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה