צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר
ליקוטים שונים
אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, יש לומר דהנה איתא שבשעה שבאו ישראל להר סיני פסקה זוהמתן, ויש לומר דהנה תלמוד חכם נקרא סיני ועוקר הרים וצדיק תלמוד חכם נקרא הר סיני, וזה פירושו אלו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו. דהיינו שיש צדיק שאינו אומר תורה אפילו הכי בראייה בעלמא קני, וכשבאין לצדיק ורואין אותו סתם צריך להיות פסוקת זוהמתן ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת שהצדיק אומר תורה גם כן. ומובן:
ברוך אומר ועושה, ר"ל מי שאומר תורה ומקיים כל מה שאומר מי כהחכם יודע פשר דבר. יש לומר דהנה השי"ת ברא שמים מאש ומים הגם שהם שני הפכיים אך השי"ת צינן האש קצת והרתיח המים עד שנעשו פושרין, וכן חכם צריך כשבא לפניו איזהו דברים שהם שני הפכיים או "שני אנשים שהם חולקים זה על זה והם שני הפכיים ובלול אש ומים, וצריכין לעשות הדבר פושרין, וזה מי כהחכם יודע פשר דבר, דהיינו שיכול לעשות הדבר פושרין:
בכל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין בכל העולמות ע"ד ותגזר אומר ויקם, ואזן בגימטריא חן אזן חסד ואו והכוונה כמו שהיא בבחינת שמועה שרומז על יראה ע"ד שמעתי שמעך יראתי על זה מיטל נשיאת חן וכל הקושיות מתרצים מצד שיש חן בעיני ראיה וד"ל:
ע"צ"ת ד' היא תקום. עצת בגימטריא ב' פעמים מנצפ"ך כפילת פירוש כי "ע"צ"ת ר"ת "עומר "ציצית "תפילין, פירוש על ידי שלשה מצות אלו יוכל להמתיק הגבורות והדינים, דהיינו מנצפך כפילות שהם דינים ומובן:
על פסוק לשוא בראת כל בני אדם. הפי' הוא כך כמו שאנו החסידים שמרבקין עצמם בהשי"ת בכוונה מתפללין ועושין מצוות ומעשים טובים וגמילות חסדים וכשהס"מ רואה זאת צועק להשי"ת לשוא בראת והשיב לו הקב"ה כל בני אדם משתכח איש כזה אשר יראה לעינים שהוא מדקדק במצות וירא שמים ומתדבקין אליו אנשים לרוב וזה יהי' כולו שוא, וזהו פירוש הפסוק לשוא בראת כל בני אדם:
במס' נדרים מפני מה בניהם של ת"ח אינם מהוגנים מפני שלא ברכו בתורה תחלה, יש על זה פירושים שונים זה אומר בכה וזה אומר בכה, ולי נראה לפרש דברי הגמרא מפני שלא ברכו שלא קאי על הת"ח רק על הבנים שהם לא ברכו בתורה תחלה. דהנה ידוע שאי אפשר לשום אדם לקנות שלימות לעצמו אם לא שיסגף את עצמו בסיגופים ותעניתים, ועובר עליו כל המקרים שבעוה"ז ובפרט מקרה עוני ר"ל ואז יכול לקנות שלימות ולעבוד את השי"ת, ומי שהוא עושר אפילו הכי נוהג מנהג עני וכמו שאיתא בספה"ק אור החיים עה"ת שהקשה קושיא זו על דברי הגמרא מפני מה בני עניים, דהא יש כמה ת"ח עשירים, ותירץ נוהג מנהג עני פת במלח תאכל עי"ש, והנה באמת גם בניהם של ת"ח וצדיקים גם כן צריכין להתנהג כך בתחילה אף שהוא בן צדיק אפילו הכי אינו מועיל זה כלל וצריך בעצמו לעשות ולסגף את עצמו כמו אביו שעשה בתחילה אך הם אינם עושין כן כי הם רואין את אביהם בימי גדלו כשהוא מפורסם גדול בעולם ואוכל ושותה דברים טובים ויקרים והולך במלבושים גדולים וחשובים וסוברים המה שכך מתחילין לעבוד את השי"ת ולקנות שלימות בעולם הזה ובאמת זה אינו כי צריכים לעבור לכל המקרים רעים ח"ו שבעוה"ז ולסגף את עצמו ואז יכולים לבא לידי שלימות בעזי"ש, וזה פירוש דברי הגמרא מפני מה בניהם של ת"ח אינם מהוגנים מפני שלא ברכו בתורה תחלה וקאי על בניהם מפני שלא ברכו, דהיינו שהם לא ברכו בתורה תחלה שלא התחילו לעשות מה שהן צריכין לעשות קודם שבאין אל התורה, על כן אינם מהוגנים כי מאכילה ושתייה ועידון, אי אפשר לעבוד את השי"ת הגם שהוא בן תלמוד חכם וצדיק אפילו הכי אינו מועיל זה רק צריך לעשות כל זה שעשה אביו מתחילה:
ב' מיני השתוות יש, אחד כמו שאיתא בכל הספרים, שיהי' שוה אצלו שבח וגנות, והב' היא מדריגה גדולה, הגם שהיא יודע כל שבחיו והוא גדול מאוד בכל המעלות וכמו שיום הוא אור בוודאי ולילה היא חושך בוודאי ואפילו הכי אינו מתגאה כלל היום על הלילה כך צריכין להיות:
תם ונשלם שבה לאל בורא עולם.
סוף הספר