צמח דוד (זבלטוב)· רבי דוד הגר
ליקוטים לשבת קודש
מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה, יש לומר כמו שמעוררין לאדם משנתו אזי קורין אותו בשמו, ונפש חיה היא שמו וכידוע כן שבת היא מתנה כשקורין אותה בשמה אזי ממשכין על עצמו קדושת שבת כל ימי השבוע אפילו כשקורא [נמחק כאן שנים או שלשה תיבות] ושבת שמה הן בבחינת תשובה ויראה ומובן:
שבת ר"ת "שבת "בצלים "תאכל והכוונה דידוע דשבת נקרא תבלין ומדרך הטבע תבלין לבדן אינן ראוין לאכילה רק שממתיק התבלין והשבת יש בכחו להמתיק כל התבלין שיהיו ראוין לבדן:
דורשי ד' זרע אברהם אוהבו המאחרים לצאת מן השבת וממהרים לבא. ולכאורה קשה למה לא אמר בעל הזמר זרע יצחק או זרע יעקב, וגם למה לא אמר בהזמר קודם וממהרין לבא ואח"כ המאחרים לצאת, ולפי דרכינו יבואר על נכון אי"ה דהנה אמרו חז"ל אברהם אבינו ע"ה קיים את התורה עד שלא ניתנה אפילו עירובי תבשילין והאיך קיים, אך שהיה לו לב טהור כ"כ, כשקם בבוקר אמר לו לבו שצריך להתפלל שחרית, וכן לעת מנחה וכן ערבית, וכשלשה שרה אמנו לחם אמר אברהם בלבו שבוודאי צריך להפריש מזה חלה, וכן על כל מצוה ומצוה, וכן בערב שבת קודש אחר חצות היום לבו היה ראה איזה קדושה אך לא היה יודע מה הוא זה ואחר כך בבין השמשות השכיל בשכלו הזך לשמור את הלילה הזו, וגם למחר כל היום, ובמוצאי שבת ישב מעט בלילה, אך בערב שבת לא הוסיף על הקודש עד שבת הבאה שהתחיל לשבות תיכף אחר חצות היום, אבל יצחק ויעקב אף שבא להם יותר קדושה בשבת על כל זה לא השיגו את השבת מעצמם רק אברהם השיג מעצמו, ולכך כתיב המאחרים לצאת מן השבת קודם ר"ל שבשבת הראשון לא היה אברהם מקבל שבת אך בין השמשות ולא הוסיף מחול על הקודש, עד שבת הבאה לכך כתיב קודם המאחרין, ואח"כ הממהרין, וגם זרע אברהם ולא זרע יצחק או יעקב מפני שהם לא השיגו מעצמם:
ונגלה להעלותם מעומק בור ודות. דהנה יש ב' מיני אנשים, יש שמחזיקים את עצמם בשפלות כל ימיהם באמת ורואין תמיד פחותותיהם, וזה דוגמת הבור שהיא חפורה בקרקע. ויש שאין רואין שפלתם כלל וזה דוגמת הדות שהוא בנין על גבי קרקע ולעתיד אי"ה יהי' עלי' לשניהם:
נפש כי נאנחה בא שבת בא מנוחה. פירוש דאיתא בזוה"ק שהשבת נקרא שלים והכוונה דבכל ימי המעשה צריך למלחמת היצר, והוא נקרא מלחמה, וזה הוא מלאכה וזו ואו ימי המעשה תעשה מלאכה, וביום השבת הזיין לא תעשה מלאכה, אינך צריך למלחמת היצר, ושלום הוא ג"כ מלשון שלימות דאם חס ושלום צריכין למלחמה אז אינו שלימות ונקרא חסרון, והנה איתא מחד בשבת לשבת, פירוש דצריך להכין עצמו למלחמת היצר ולהרגיש החסרון עדיין לא הכין עצמו כראוי, זה לדורותם חסר ואו פירוש דהחסרון דואו ימי המעשה נשלם בשבת, וזה מלחמה לד' בעמלק מדור דור, פירוש דצריך ללחום משבת לשבת דשבת נקרא דור, ע"ד לדורותם ולזה כתיב חסר ואו, וזה הפירוש העולם שחפץ מנוחה בא שבת באתה מנוחה מחמת היצר, וזה נפש כי נאנחה שהאנחה הוא בנפש ממלחמות היצר בא שבת שלום באתה מנוחה:
הבשר יין ודגים ואל יחסר בתענוגים ואם שלש אלה לפניו צגים. פירוש שיהיו לפניו צגים על דרך צאנכם ובקרכם יוצג, שיהי' נשאר מוצג, ועוד פירוש רישא דחרוז זה בענין אחר דלכאורה יוקשה אם יזדמן לו ח"ו שיחסר לו דגים או בשר שיחשב חסרון ח"ו הא כלום חסר מבית המלך שבת המלכה. והעיקר דבשבת נכלל הכל על דרך דאיתא בזוה"ק שטו העם ולקטו, הוא לשון שטות דאית במן דשם נכלל כל הטעמים אך אותן שהיו בעלי תאוות ושטותים עשו מאכלים הנאותים לתאוותן ולא הי' מסתפקין בכללות הטעמים שבמן ומובן:
מזמור לדוד ד' רועי לא אחסר. דהנה ישראל עם השי"ת צריכין להיות בחינת רעים דלא מתפרשין לעולם, וזה הוא הפירוש ד' רועי לא אחסר, היינו שלא יהי' חסרון בבחינת רעים שלנו רק בשלימות מובן:
במשנה דאבות עשה לך רב וקנה לך חבר (והוי דן את כל האדם לכף זכות), וק' לכאורה למה לא אמר אצל שניהם לשון אחד או עשה או קנה. והנה כבר פירשתי משום דחבר צריכין לקנות ואינו בנמצא, אבל רב הוא בנמצא וכל אחד ואחד יכול להיות רב ורוצה מאוד וכן איתא במדרש שמואל. עי"ש אך מה שנראה לי כעת דהנה כשאחד רוצה לקבל מחבירו אזי אי אפשר לקבל ממנו שום דבר כי אם דבשעה ששומע ממנו דבר אז יהי' בדרך תלמוד לחבירו ואז הדיבורים נכרים בכל הרמ"ח איברים ועושין פעולה גדולה, אבל אם הוא שומע בדרך חבר הגם שרוצה לשמוע ולקבל אין הדבר יכול לכנוס כל כך בלב ואיברים כמו ששומע ממנו בתורת רב, וזה הפירוש עשה לך רב אימתי כשרוצה לקנות לך חבר אזי עשה לך רב, ואי אפשר באופן אחר ודו"ק:
במשנה אפילו כל העולם אומרים לך צדיק אתה היה בעיניך כרשע ובמקום אחר הוא אומר אל תהי' בפני עצמך כרשע רק כבינוני והתירוץ הוא כשאין אומרים לאדם צדיק אתה ואין עולם באין אליו כלל רק שהוא אדם בפני עצמו אזי צריכין להיות בינוני בעינו ואם העולם אימר ים לאחד צדיק אתה, אזי צריך להיות דווקא רשע בעיניו, וזה מדויק אל תהי' רשע בפני עצמך דווקא ומובן :