ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
מפתחות עם איזה הערות נוספות · כלל לט
בעניין קידושין וקונמות וקניין לזמן ועוד באיזה פרטיים באריכות גדול:
ומש"ש דאין לאשה בקידושין רק טוה"נ למי להתקדש יל"ע לכאורה דאם כן באומרת נטולה אני מן היהודים יוכלו לקדשה על כרחה דכיון דאתי' למיסרה עלייהו שויתי' לטובת הנאה דאית לה עפרא בעלמא כדאמרי' הכי לעניין קונם כהנים ולוים נהנין לי דבאין ונוטלין תרומות ומעשרות בעל כרחן מהאי טעמא ע' נדרים (פ"ה א') ואולם זה רק סברת רבא שם אבל ר' אושעיא פליג שם ע"ז וגם לרבא ל' דאין קושי' מאומרת נטילה אני מן היהודים דכיון דאסרה הנאת היהודים עלי' עי' ר"ן נדרים (דף פ"ד ע"א) א"כ בזה וודאי הא אהני נידרא לאסטור הביאה עלי' דרק בקונם כהנים ולוים נהנין לי הוא דלא חשיבי נהנים משלו כיון דאין לו רק טוה"נ וע"י הנדר שווי' עפרא ואין נהנים משלו עוד ומשא"כ באוסרת הנאת היהודים עלי' א"כ היא הרי נהנית שפיר ממנו שהרי אין הוא משועבד לה לקדשה ולדור עמה וא"כ תו הרי אין מאכילין לאדם דבר האסור לו ואסיר לו לבעול איתה (כמו באומרת לבעלה קונם תשמישך עלי דצריך הכרה משום זה] וא"כ שפיר א"א לקדשה על כרחה דכיון דמפאת הנדר אסור לו לדור עמה ובלא"ה אינה לעזר הבעל עוד א"כ תו היא שפיר של עצמה וצריך דעתה דאף דכל הויית האשה רק לעזר הבעל וזו אין בה עזר הבעל עוד מ"מ זה רק שבטל היוייתה אבל גם של כלל הזכרים הא אינה כיון דאינ' שלהם רק מפאת היות הויות האשה לעזר כו' וזו הרי אין בה עניין העזר עוד וא"כ גם שלהם הא אינה ולכן שפיר א"א לקדשה ולדור עמה בכפי' ודו"ק אולם עדייין לא הועלנו בזה דאכתי הא יוקשה עכ"פ באוסרת עצמה על היהודים דיוכלו אז לקדשה ולדור עמה על כרחה וי"ל דרק לגבי טוה"נ דתרומה דאינו ממון גמור דאפי' למ"ד טוה"נ ממון אינו ממון גמור כמבואר בשיטה מקובצת ב"מ פ"ק אהך דטוה"נ אינו ממון לקנות ממנו בחליפין ע"ש ולכן שפיר ע"י הקונם נעשה עפרא בעלמא דאף דעדיין ראוי להיות ממונו מטעמא דהואיל אי בעי מיתשיל כיון דטןה"נ גופי' הוא ממון קלוש לכן תרתי טוה"נ והואיל כו' לא אמרי' ומשא"כ באשה דטובת הנאתה הוי ממון גמור מגזה"כ מדנקנית בכסף וקניין כסף הוא שיווי המקח כמבואר בסמ"ע סי' ק"צ סק"א וא"כ לדרכנו דאין לאשה רק טוה"נ א"כ ע"כ נתינת הכסף הוא בעד שיווי טובת הנאתה וא"כ הא גילה קרא דהוא ממון גמור וע"כ אין כאן רק הואיל אי בעי מיתשיל לחוד וע"כ הואיל אי בעי מיתשיל לחוד שפיר אמרי' והוי הטוה"נ שלה עדיין מפאת הואיל כו' ושפיר בעי' דעתה:
עוי"ל דאם יהי' הדין דיכולין לקדשה על כרחה א"כ תו כיון דאין לה גם הטוה"נ שיקדשנה רק אותו שבוחרת בו א"כ תו הא לא יהי' בה קידושי כסף כיון דנתינת כסף הוא שיווי המקח שמשלם לה בעד טובת הנאתה וכנ"ל וזו הרי אין לה גם הטי"נ וכיון דלא יהיו בה קידושי כסף א"כ ממילא הא גם קידושי שטר זביחה לא יהי' בה מפאת היקיש הויות להדדי וא"כ מפאת זה עצמו שפיר ג"כ עדיין ההכרח שיהי' תלו בדעתה ויהי' לה טוה"נ במי לבחור להתקדש לו שיהי' לה בעד מה ליטול הכסף דאל"כ הא בלא"ה לא יהי' בה קידושין כלל ודו"ק היטיב מאוד. וא"ל דא"כ אכתי ל"ל קרא דבעי' דעתה בקידושין ע' בפנים תיפוק לי' דאל"כ הא לא יהי' בה קידושין כלל דז"א דלולי קרא ה"א דאיו קידושי כסף שיווי המקח דד"ז ספק עצום באחרונים והארכתי בו במ"א מאוד וה"א דהוא תורת קניין גרידא כשטר וביאה ושפיר אפשר להיותו גם אם אין לה בעד מה ליטול הכסף דהוא רק מעשה קניין גרידא שנתנה תורה דרך קניין גם ע"י יעשה זו של נתינת כסף כמו שנתנה דרך קניין ע"י נתינת שטר או ביאה ורק השתא דכתי' קרא דבעי' דעתה מעתה יש לנו לומר דמה דנתנה תורה קידושי כסף הוא בתורת שיווי המקח ככל קניין כסף דעלמא כיון דיש לה מה למכור כיון דהטוה"נ שלה ויכולה ליטול בעדו ממין וכיון דניתנו קידושי כסף רק בתורת שיווי המקח א"כ תו היכא דא"א להיותם שיווי המקח כגון באוסרת עצמה על היהודים אי נימא דיכולין לקדשה על כרחה ואין לה טוה"נ דא"א להיות עוד קידושי הכסף שיווי המקח אחרי שאין נוטל ממנה דבר שיתן שויו דהא אין לה גם טוה"נ ויכיל לקחתה גם על כרחה וא"כ תו שלא בתורת שיווי הא לא ניתנו קידושי כסף כלל מעתה וממילא אין כאן קידושין כלל. ודו"ק היטיב מאוד:
עוי"ל דגם באוסרת הנאת ביאתה על כל היהודים מ"מ אין לומר שיוכלו לקדשה ולדור עמה על כרחה מפאת היותה משועבדת להיות לעזר בעל דכל הוייתה לזה דעניין היות האשה עזר הבעל אינו דווקא בביאה רק גם בשארי סיועים והנאות כמבואר ביבמות (דף ס"ג ע"א) אשכחי' ר' יוסי לאליהו א"ל כתי' אעשה לו עזר במה אשה עוזרתו לאדם א"ל אדם מביא חטין חטין כוסס פשתן פשתן לובש כו' וא"כ הרי עדיין היא לעזר הבעל בשאר דברים ושפיר עדיין בעי' דעתה ואולם עדיין יוקשה דאם תאסור כל הנחות שנה על כל ישראל כהך דנדרים (ל"א א') שישראל נהנין לי אטו נימא דאז יוכלו לקדשה ולדור עמה על כרחה ואולם גם בזה נ' פשוט דכיון דא"א לה שתהנה אותו בשום דבר מדעתה ותעשה עבירו שום דבר וכל הנאה שאפשר לו ליהנות ממנה הוא רק בכפי' דגם בהך דקונם כהנים ולוים נהנין לי אמרי' רק דיטלו על כרתו אבל מעצמו אסור לתת עדיין מפאת הנדר וע' תוי"ט ב"ק פ"ט מ"י דהביא מחלוקת בזה בין הב"י והר"ן וכוונתנו לדעת הר"ן דאוסר וכך משמע שטחיות הל' דיטלו על כרחו וא"כ ה"נ אשה זו אסירה ג"כ לההנות לשום ישראל מעצמה ומדעתה ורק בכפי' יוכלו לכפותה על כל הדברים שאשה משועבדת לבעל] וע"כ תו כיון שא"א ליהנות ולהעזר ממנה כלל מדעתה בשום דבר רק הכל בכפי' א"כ תו הרי אין זו לעזר כלל וודאי דאין אדם דר עם נחש בכפיפה ע' כיוצא בזה בכתובות (דף ע"ז ע"א) אמר רב האומר איני זן כו' יוציא ויתן כתובה אזל ר' אלעזר אמרה לשמעתתא קמי' דשמואל א"ל כי' עד שכופין אותו להוציא יכפוהו לזון ורב אין אדם דר עם נחש בכפיפה הרי דכשצריך לכוף אותו על מזונותי' חשיב לי' דירה עם נחש בכפיפה וכ"ש זו שצריך לכוף אותה על כל הדברים וודאי דאין כמו זו חשובה עזר הבעל עוד וע' יבמות (דף ס"ג ע"א) שם זכה עזר לא זכה כנגדו הרי דכשהיא כנגדו אינה עור ואין לך כנגדו יותר מזו שצריך לכוף אותה על הכל ואסורה מדעתה לעשות לו שום דבר וא"כ כיון דבלא"ה אינה לעזר הבעל עוד תו הוא שפיר של עצמה ושפיר צריך דעתה עדיין בקידושין דהא אינה משועבדת אל הכלל רק מפאת היות הוייתה לעזר וזו הא בלא"ה אינה לעזר עוד וכמ"ש כבר כזה למעלה:
עוי"ל עפ"י המבואר בב"ח וש"ך יו"ד סי' רל"ד דבאוסרת הנאת ביאתה תחת בעלה על כל העולם צריך הבעל להפר חלקו דאע"ג דבאומרת לבעלה הנאת תשמישי עליך כופה ומשמשתו וא"צ להפר דאין הנדר חל הואיל ומשעבדא לי' מ"מ באוסרת תשמישה על כל העולם מגו דחייל לגבי אחרים שאין משועבדת להם חייל נמי לגבי בעל וצריך הפרה ע"ש ולפי"ז נ' גם כאן באוסרת הנאתה על כל ישראל דכיון דעל יחיד יכולה לאסור הנאתה דבזה הא יש לה טיה"נ דיכולה לבחור באחר וא"כ תו הואיל וחייל הנדר לגבי כל יחיד ויחיד אם תדון עליו בעצמו תו חייל נמי על הכלל כולו יחד מטעם מגו ע' סברא דמגו כזו ממש בשו"ת תשב"ץ (ח"א סי' ק') בשם הריב"ש דהנשבע שלא לייבם ושלא לחלוץ חיילא שבועה כיון דשבועה חלה בביטול מצוה בכולל וע"כ ה"נ כיון דאייבום לחודי' חיילא שבועה דהא בידו לחלוץ וכן אחליצה לחודי' חיילא שבועה דבידו לייבם ולכן תו חיילא גם על שניהם יחד מטעם מגו דחייל על כל וחד מהן עש"ה וא"כ ה"נ דכוותה הואיל וחייל הנדר על כל יחיד ויחיד בעצמו חייל נמי על הכלל כלו יחד ואף דבשו"ת הריב"ש סי' (קנ"ט) משמע דחזר בו מסברא זאת מ"מ נ' גם משם דלא הית' ברורה בעיניו סברת הדחי' ע"ש] וא"ל דא"כ גם בקונם כהנים ולוים נהנין לי נימא נמי דכיון דעל כל יחיד ויחיד מן הכהנים יכול לאסור את התרומה יכול ג"כ לאוסרה על כולם מטעם מגו דז"א דשם הא לא אסר נטילת התרומה כלל רק אסר הנאתו עליהם וא"כ לפי מה שאסר הנאתו עליהם ואסור לו לתת התרומה עוד לשום כהן שהרי יהנה אותו בנתנו לו א"כ הא אין לו טוה"נ עוד בתרומה זו וא"כ כיון דגופה בלא"ה של השבט וטוה"נ ג"כ אין לו בה א"כ הא אין לו בה עוד דבר ונמצא דכהן הנוטלה אין נהנה ממנו בנטילתו כלל וא"כ נמצא דמעשה נטילת הכהן את התרומה איננה בכלל נדרו כלל דהא נדר רק שלא יהנו ממנו ונטילה זו הרי אינה הנאה ממנו כלל יכיון דאינה בכלל נדרו א"כ הא לא שייך מגו לומר דיחול הנדר גם על זה מטעם מגו דהא אין הנדר ע"ז כלל ולא שייך מגו והרי אין העניין שיש הנדר גם ע"ז רק שאין ביכולתו לחול ע"ז הואיל ומשועבד לתת לכהן אחד כדי שנאמר שיש לו לחול עכ"פ מטעם מגו דחייל על כל יחיד ויחיד רק העניין שאין הנדר ע"ז כלל דהנדר היא שלא יהנו ממנו ונטילת תרומה זו אינה, הנאה ממנו דהא אינו נהנה מגופו דבר רק אילו הי' נוטל חפץ שהוא שלו הי' זה ג"כ נחשב הנאה ממנו דהנאה מנכסיו הנה היא הנאה ממנו ומשא"כ תרומה זו דהיא של השבט והוא אין לו בה דבר דהא גם טוה"נ אין לו בה מעתה אחרי שאין יכול לתתה לשום כהן מכח הנדר וא"כ הרי אין בנטילה זו הנאה ממנו כלל וא"כ הא לא שייך בזה מגו כלל כיון דאין הנדר איסר כלל את הנטילה ומשא"כ באשה האוסרת הנאתה על כל היהודים דאם יקדשנה אחד ויבעלנה על כרחה הרי נהנה מגופה באמת והוא נגד הנדר שנדרה שלא יהנו ממנה ורק שרצונך לומר שאין הנדר הזה חל לאסור ההנאה הואיל ונדרה שכל ישראל לא יהנו ממנה ולזה הרי משועבדת שאחד עכ"פ יהנה ממנה ולכן אין לו לנדר לחול לאסור הואיל ומשעבדא להו להתנותם ולכן ע"ז שפיר שייכא הסברא דכיון דחייל הנדר על כל יחיד ויחיד חייל נמי על הכלל כולו יחד מטעם מגו אף דלכלל כולו הוא משועבדת ודו"ק היטיב מאוד וכן י"ל עד"ז דאף דאשה משועבדת להנשא מ"מ כיון דבידה לומר שלא תינשא היום רק לאחר שנה לדמיון דכמו שהרשות בידה לבחור באיש שתרצה כך יכולה לבחור ג"כ לינשא בזמן שתרצה וכמובן וע"כ אף שאסרה עצמה על כל ימי חיי' מ"מ מגו דחל הנדר על שנה חייל נמי אאחר שנה וכעין סברת הב"ח והש"ך הנ"ל ורק בהך דקונם כהנים כו' שם הא אין נטילת התרומה נאסרת כלל ע"י הנדר ואינו בכלל הנדר וכנ"ל ומשא"כ כאן דההנאה נאסרת והיא בכלל הנדר ורק שרצונך לומר שאינו חל הואיל ומשעבדא להו בזה שפיר כיון דאין משועבדת בזמן מוגבל תו אמרי' מגו דחייל אזמן חייל נמי אכל ימי חיי' יחד וכמובן:
עוי"ל דבאמת ראוי לומר גס בקונם כהנים כו' דהטוה"נ שלו עדיין כיון דבידו לאיתשולי על הנדר ע' ירושלמי ריש המדיר דאמתני' דתנן המדיר את אשתו מתשמיש המטה עד שלשים יום יעמיד פרנס יתר מוכן יוציא ויתן כתובה אמר עלה שם בירושלמי ויש אדם נודר שלח לפרוע חובו א"ר יוסי בן חנינה מכיון שהוא עתיד לגרשה וליתן לה כתובה ולמעט ממזונותי' כמי שאין בו חוב (כלומר כיון שבידו לגרשה ויתן לה כתובתה ושוב אינו חייב במזונותי' כמי שאין עליו חוב דמי שהרי יכול לפטור עצמו מחוב זה והילכך חל הנדר. פני משה) ותהא יושבת וממתנת ואם גירש הרי יפה ואם לאו יעלה לה מזונות כו' הרי דהירושלמי בעי לומר כן דמפאת הבידו חשוב שלו ולא הוי אוסר פירות חבירו על חבירי ואך דדחי לי' ותהא יושבת כו' ומשמע כוונת הדחי' דמה בכך דבידו להפטר ע"י גירושין וזה הי' לו להועיל רק אילו הי' מחויב לתת לה מזון רק פעם אתת באיזה זמן אז הי' יכול לומר דעתה אינו רוצה לתת שביכולתו לתת לאחר זמן ועד אותו זמן יגרש בנתיים אבל אחרי שמחויב לזונה כ"ז שהיא תחתיו א"כ מה בכך שבידו לגרשה ולהפטר מ"מ עתה הא אינו מגרש ועד שיגרש הרי דצריך לזונה וכזה גם בכתובות פ' אעפ"י בהך דקונם שאני עושה לפיך דאמרי' ג"כ דאין הנדר חל הואיל ומשעבדא לי' אף דבידה לומר איני ניזונית ואיני עושה שם ג"כ הא לא אמרה כן והרי היא ניזונית וכ"ז שניזונית הרי מעשי ידי' שלו ולכן אין בכח הנדר להפקיע מעשי ידי' ממנו דאף שבידה לומר עוד לאחר זמן מ"מ עד שתאמר הרי ג"כ מעשי ידי' שלו ולכן אין בכח הנדר להפקיע וע"ש בשיטה מקובצת בשם הרשב"א וע"כ כזה גם, בהך דקונם כהנים ולוים נהנין לי אין לומר שאין להם ליטול התרומות כו' דעדיין התרומה ממונו מפאת שיכול לישאל דז"א דעתה הרי אינו שואל ואי שיכול לישאל לאחר זמן מה בכך הרי התרומה גופה של הכהנים ומה שיש לו טוה"נ היינו מפני שהתורה זיכתה לבעלים זה לתת התרומה למי שירצה וא"כ כיון דבקיימי כהנים הרי לא זיכתה לי התודה לומר אתן לאחר ומן דאדרבה התורה אוסרתו בזה דשהיית נתינת תרומה היא בבל תאחר והיכא דקיימי כהנים מיד עובר בבל תאחר דומי' דצדקה ע' רפ"ק דר"ה ובראשונים שם ואפי' לא הי' בל תאחר בנתינת תרומה מ"מ כיון דנתינת תרומה מצוה הרי זריזין מקדימין ושהויי מצוה לא משהינן וכופין גם שלא לשהות כמבואר ביבמות (דף ל"ט ע"א) דאפי' בתלה בקטן עד שיגדיל או בגדול עד שיבוא ממדה"י כיפין אותו לייבם או לחלוץ מטעמא דשהויי מצוה לא משהינן וא"כ אם באין הכהנים ליטול את התרומה אין לומר שיש לו זכות בהתרומה מפאת דבידו לישאל דז"א דעתה הרי אינו שואל ואי שיכול לשאול לאחר זמן הרי בזה אין לי זכות עוד להשהות התרומה עד לאתר זמן ויש לו לתתה מיד דהא קיימי כהנים ולכן שפיר נוטלין על כרחו ומשא"כ באשה דאינה מצווה להנשא בתורת מצוה דאיתתא לא מיפקדא בפ"ו ורק מפאת שהוייתה לעזר הבעל היא משועבדת להנשא וא"כ כיון דאין השיעבוד בזמן מוגבל דהזמן ג"כ הא תלוי ברצונה ויש לה הבלירה גם בו לומר אנשא לאחר זמן דיש לה רק להנשא פעם בימי חיי' ואז כבר יש לה הוי' עי"ז מפאת שתהי' פעם לעזר הבעל וכמובן וכמ"ש כבר למעלה וא"כ כיון דיכול. לומר אנשא לאחר זמן תו ממילא א"א לכופה כלל דעתה הרי אינה משועבדת עדיין דגם זולת הנדר ביכולתה לומר אנשא לאתר זמן ועד לאחר זמן הא בידה לישאל על נדרה בנתיים ולכן שפיר אין לכופה על הנשואין בשום פעם דכמו שהיתה סברת הירושלמי הנ"ל דמפאת בידו לגרש חשוב שלו וע"כ דאף דאין אומרים שם כן לפי האמת היינו רק שם דהחיוב מיד ועד שיגרש כו' הא מחויב משא"כ כאן דאין השיעבוד לינשא מיד א"כ עד לאחר זמן שפיר הא בידה לאיתשילי ורק בהך דכהנים כו' שם ג"כ החיוב מיד בקיימי כהנים ולכן ג"כ לא מהני מאי דבידו לאיתשולי כיון דעתה אינו שואל וכנ"ל ודו"ק היטב [ועד"ז י"ל ג"כ דחשוב שלה מפאת דבידה לאסור הנאת היהודים על עצמה ולהפקיע זכותם עי"כ וכמ"ש למעלה ואי דאינה אוסרת מ"מ עתה הא אינה משועבדת ועד לאחר זמן הא עדיין יכולה לאסור] ודו"ק היטב מאוד:
עוי"ל דרק בטוה"נ דתרומה דגוף התרומה של השבט והוא יש לו. רק הטוה"נ ליתנה למי שירצה מהם והרי אין זה דבר שלו שיש לשבט שיעבוד עליו ורק אדרבה היא של השבט רק שיש לו בה זכות טוה"נ ולכן שפיר הטוה"נ נפקע ע"י הנדר דכיון שאין יכול לתתה מפני הנדר הרי פקעה טובת הנאתו ואין לו בה כלום ומשא"כ אשה אף דהוייתה רק לעזר הבעל מ"מ לא שייך לומר דגופה קנוי לכלל הזכרים משום זה דאין קניין בגוף ישראלי [זולת בע"ע בזמן שהיובל נוהג דאמרי' בקידושין (דף ט"ו ע"א) דגופו קנוי וג"כ אינו קנין הגוף גמור מדאינו אוכל בתרומה וכדדייק הש"ס ריש הערל ואפי' באשה תחת בעלה אין גופה קנוי לו כמבואר בגיטין (דף ע"ז ע"ב) ורק דיש עלי' שיעבוד שהיא משועבדת להיות לעזר הבעל ולהנשא לאיש וע"כ לגבי שיעבוד תו אם אסרה הנאתה בקונם על כל היהודים הא קונמות מפקיעין מידי שיעבוד ואדרבה הא פקע שיעבודה מכח זה ואין לך לומר עוד דיוכלו לקדשה ונדור עמה על כרחה מפאת שמשועבדת להיות לעזר הבעל דהא פקע שיעבודה ע"י הקונם ומפאת אלמוה רבנן וודאי אין להקשות כאן וכמובן בפשיטות:
עוד לש לחלק בין טוה"נ דתרומה להך דכאן דבטוה"נ דתרומה כיון והוא דבר של ממון דיש לו זכות ממון בהתרומה דטוה"נ ממון ובזכות ממון הא שייך הפקר שיפקיר ממונו לכן גם ע"י הנדר נעשה הפקר וכמ"ש הר"ן בנדרים שם (דא פ"ה ע"א) אהך דשווי' עפרא בעלמא דהכוונה דנעשה הפקר עש"ה ומשא"כ באשה דהיא. דבר שבגוף ויש לה זה הזכות בגופה להנשא למי שבוחרת בו ע"כ גופה לא שייך שיעשה הפקר דגוף אדם א"א שיעשה, הפקר, וע' רי"ף ב"ק פ' המניח אמתני' דשני קדרין דכ' ואי קשיא לך ההיא קמייתא נשברה כדו ולא סילקה דאמרי' אנוס הוא ולא מיחייב ואע"ג דה"ל לסלק ולא סילק התם בנשברה כדו ולא סילקה כיון דאונס הוא בשעת נפילה הוי להו הנך מים וחרסים כהפקר דאתי ממילא ולפיכך אעפ"י שהי' יכול לסלקם ולא סילקם פטיר דמשעת נפילה איתפקרו להו אבל הכא איהו גופי' ובגופי' איתקיל חברו הילכך אעפ"י שהוא אנוס בשעת נפילה אם יכול לעמוד ולא עמד חייב דגופי' לא הוי הפקר כו' עכ"ל (וע"ש ברש"י ותוס' וראשונים] ואף דשם העניין שאין מפקיר גופו מ"מ וודאי דגם היכא דמפקיר גופו לא הוי הפקר דלא שייך הפקר בגוף האדם ואף. דבעי' קרא דקידושין. צריך דעת היינו משום דאל"כ ה"א דאין לה כלל זכות זה להתקדש למי שתרצה רק יכולין לקדשה על כרחה ומשא"כ השתא דגילה קרא דצריך דעתה ויש לה זכות לבחור במי שתרצה והקושי' רק מהך דנדרים (דף פ"ה) דאמרי' דכיון דאתי למיסרא עלייהו כו' לכן זה אינו קושי' עוד דשם נהי דיש לו זכות טוה"נ מ"מ כיון דהוא רק זכות ממון לכן אמרי' דנעשה הפקר ע"י הנד וכר"ן הנ"ל [וזוכים השבט בזכות הטוה"נ שלו עצמו מן ההפקר דכיון דגוף התרומה שלהם פשטה זכייתם בכולה וזוכים גם בטוה"נ שכה שהפקירוה בעלי' ע' כזה בפנים בכלל ל"ט הנ"ל ולכן מעתה התרומה של השבט לגמרי ואין לאדם בה כלום] ומשא"כ אשה דיש לה הזכות בגופה לכן זכות שבגוף אינו נעשה הפקר דלא שייך הפקר בגוף ולכן. עדיין שפיר זכות הטוה"נ שלה אף דארי' דאיסורא דנדר רביע עלה מלהיות לאיש ודו"ק היטב מאוד:
עוי"ל דהא בכל עניין שיש לה אפשריות לאשה להנשה הרי בידה לומר אנשא רק בכך ורק אם ביטלה עניין הנשואין לגמרי אז הוא דיש לומר דכיון דיכולה רק לבחור לומר אנשא לזה או בכך וזו א"א לה הנשואין לשום אדם ובשום עניין כלל לכן ממילא אין לה טוה"נ עוד ויכולים לקדשה על כרחה וכהך דנדרים דע"י נדרו קונם כהנים ולוים נהנין לי הרי בטלה טובת הנאתו לגמרי ולכן נוטלין על כרחו ומשא"כ אם תוכל האשה להנשא בשום פנים הא יש לה שפיר הטוה"נ והרשות עדיין לומר אנשא רק בכך וכמובן וא"כ הא ביד אשה ג"כ לומר שרצונה לינשא רק לאיש המחויב בפ"ו ואין מוציא אחרת לישא רק אותה ואז עדיין לא יוכל שום אדם לקדשה על כרחה דהא לא בטל עניין הנשואין בה דרצונה להנשא רק לאיש כזה וא"כ כיון שיכולה לומר כן א"כ תו גם באוסרת הנאתה על כל ישראל מ"מ הא עדיין יש לה ג"כ טוה"נ זאת דהא מאורע כזה אם יארע מי שמחויב בפ"ו ואין מוציא לישא רק אותה הא אין נדרה שלא יהנו ישראל ממנה אוסרו כלל בנישואי' דהא מלל"נ וכמבואר בנימוקי יוסף שעל הלכות הרי"ף נדרים (פרק ב') וא"כ הא עדיין יש לאשה זו נישואין ושפיר עדיין צריך דעתה בקידושין כמו בכל אשה וז"פ (ומ"ש הר"ן בנדרים (דף פ"ה) שם דהאוסר נכסיו על עצמו בהנאה יכול כל אדם לזכות בהם על כרחו דנעשים. הפקר צ"ע באמת דהא רק הנאתם היא דנאסרה לו וא"כ הא אפשר לו עדיין לקיומי בהו מצוות דלאו ליהנות ניתנו ואם יש לו בנכסיו זכות מצוות הרי ג"כ הוא בעלים מכח זה ואסור לגוזלם וכמבואר כב"ק (דף צ"א ע"ב) אי הכי מאי קא טעון לי' דא"ל אנא בעינא למיעבד האי מצוה כו' וכבר תמה בזה המהרש"ל בב"ק והביאו הש"ך ביו"ד סי' רכ"ו סק"ח ע"ש וא"כ ה"נ כזה נהי דאסרה הנאתה על ישראל מ"מ הא נשאר לה עדיין נישואי מצוה דלל"נ ומשכחת במי שמחויב בפ"ו ואינו מוציא לישא אחרת רק זו וכנ"ל ולכן שפיר עדיין בעי' דעתה כמו בכל אשה דהא לא ביטלה כלל עניין הנישואין שבה וז"פ]:
עוי"ל דהא דאמרי'. דבאין כהנים ונוטלין על כרחו אין הכוונה דכל כהן הקודם לחטוף זכה רק דמתחלקת ביניהם בשוה וזה שייך רק בתרומה דשייך שתהי' של הכהנים בשותפות בשוה לכן שפיר כיון דטוה"נ שלו נסתלקה נעשים כולם שותפין בה בשוה ומשא"כ איתתא דלבי תרי לא חזיא וא"א שיקדשנה רק אחד א"כ נהי דטוה"נ שלה נסתלקה מ"מ עדיין אין לומר דיוכל כל אדם לקדשה על כרחה מפאת דאשה משועבדת לעזר הבעל דהא אכתי מאי חזית שיקדשנה זה הא ראוי' גם לאחר כמו לזה ואף דכתבנו בפנים דבעי' קרא משום זה דבעי' דעת האשה בקידושין דלולי קרא ה"א דיוכלו לקדשה על כרחה מפאת דאשה משועבדת לעזר הבעל דכל הוייתה רק לזה מ"מ רק הה"א הי' כך ומשא"כ השתא דכתי' קרא דבעי' דעתה תו יש לנו לומר דגם בין איש לאיש צריך שיהי' דבר המכריע מדוע יזכה זה ולא אחר דהא עתה שגילתה תורה דבעי' רצון האשה בקידושין הרי יש הכרעה תמיד בזה בקידושין דהא רצון האשה הוא המכריע שאותו שהיא רוצה בו הוא שיכול לקדשה וא"כ מעתה הא נתנה תורה קידושין לאיש רק בדבר המכריע זכייתו בה על אחר וא"כ שפיר יש לנו לומר מעתה דכאשר אין. הכרעה שפיר אין לו קידושין בהפסד אחרים כיון דראוי' לאחרים כמו לו ולכן שפיר אין שים אדם יכול לקדשה על כרחה ולא דמי להך דתרומה דהוא דבר של ממון ושייך בי' שותפות ולכן כאשר אין שם הכרעת הבעלים הנה היא נעשית שותפות שוה של כל הכהנים כולם וא"צ הכרעה ביניהם דהיא של כולם בשוה כמו כל ממון של שותפות ומשא"כ אשה דא"א להיותה של כולם ורק אחד הוא שיכול לזכות בה א"כ אכתי הא אין הכרעה מדוע יזכה זה ולא אתר ובלי הכרעה הא לא נתנה תורה קידושין ודו"ק היטב מאוד:
ולפי"ז דהך דבאין כהנים ונוטלין על כרחו הכוונה שהם שותפין נ' דהתרומה היא של כל כהנים שבעיר בשותפות בשוה דתף דהי' ראוי שתהי' של כל השבט בשותפות מ"מ כיון דהוא דבר. שבממון וכהני דעלמא יכולים למחול חלקם לכהנים שבעיר א"כ ה"נ הוי כאלו מחלו דכהנים שבשאר מקומות אסוחי מסחי דעתייהו מתרומ' שבמקום זה דמסתמא יתנוה בעלים לכהנים שבמקומו כפי הדין דעניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין ולא מסקי אדעתייהו מאורע כזה שיאמר שם אדם קונם כהנים ולוים נהנין לי שתהי' תרומתו של כל השבט ומעיקרא אייאושי אייאשו מיני' כדאמרי' כזה בב"מ (דף כ"א ע"ב) כיון. דאיכא עניים הכא הנך מעיקרא אייאושי מייאשי דאמרי עניים דהתם מלקטי לי' וכזה גם בב"מ (דף י"ב ע"א) וא"ל דראוי שיהי' הדין בהך דתרומה דכל כהן הקודם זכה דומי' דלקט שכחה ופאה ומעשר עני המתחלק בתוך הגרנות דדינו לבוז כיון דכאן ג"כ אין טוה"נ לבעה"ב ודמי ללקט כו' דז"א דשם כך ניתנו מתנות אלו מיד לבוז ומשא"כ תרומה דלא ניתנה לבוז דהא ניתנה בטוה"נ לבעה"ב שהוא יבחור למי לתת ויהי' שם הכרעה ע"י רצון הבעה"ב לכן. אם הוא סילק טובת הנאתו אין לנו לומר שדינה לבוז רק היא ממילא של הכהנים כולם בשוה ככל ממון שותפות וכנ"ל וע"כ באשה דלא שייך בה שותפות לומר שתהי' של כולם ואפשר לה להיות, רק אשתו של אחד לכן תו אין לנו לומר דיוכל כל הקודם לקדשה על כרחה מפאת שכל היייתה לעור הבעל וטוה"נ כבר אין לה דז"א דזה אין אנו אומרים כלל [גם בתרומה] ואכתי מאי חזית שיקדשנה זה ותהי' לעזר של זה הלא כן אפשר שיקדשנה אחר ותהי' לעזר של אחר וצריך שיהי' שם הכרעה כזה היינו דבר המכריע את האחד על האחר כיון דהתירה נתנה בזה הכרעה היינו רצון האשה כיון דאמרה תורה דבעי' רצונה בקידושין וא"כ הרי רצון שלה הוא המכריע תמיד וע"כ בנודרת כה"ג דאין עוד הכרעה אה"נ דא"א כלל לקדשה על כרחה דמאי חזית דיהי' הוא הזוכה בה והאחרים נפסדין הלא כמו כן יוכל אחר לקדשה, ויהי' הוא נפסד וע"כ בלי הכרעה בזה הא לא נתנה תורה קידושין כלל ואין לומר דהמקדשה על כרחה אין מפסיד כלל לאחרים אחרי דאם נאמר דאין יכול לקדשה על כרחה אזי הרי גם אחר לא יוכל לקדשה על ברתה ומדעתה הרי א"א לה להנשא כיון שאסרה הנאתה על כל היהודים וא"כ תו הרי בלא"ה לא יוכל אחר לקדשה וא"כ תו הרי אין מפסיד כלל דז"א דהא הסברות מתהפכות בזה. דאם תאמר מכח זה דיכולין לקדשה על כרחה א"כ תו הרי כל אחד יוכל לקדשה על כרחה וא"כ תו כל מי שיקדש הרי יהיו האחרים נפסדין דהא הי' אפשר לאחר לקדשה ולכן ממילא ההכרח שיהי' הדין דא"א לקדשה על כרחה ויש דומה לזה ממש כמשנה תרומות פ"ח מי"ב וכן נשים שאמרו להם עכו"ם תנו לנו אחת מכם ונטמאה ואם לאו הרי אנו מטמאין את כולכם יטמאו את כולן ואל ומסרו להם נפש אחת מישראל והרי דאין אומרים שיהי' הדין שיוכלו לתת להעכו"ם איזו שירצו מהן דהא אינה נפסדת בכך כלל דבלא"ה הרי תיטמא דהא יטמאו כולן וא"כ הרי בלא"ה תיטמא גם היא דז"א דתם תאמר דהדין מכח זה דיכולים לתת להעכו"ם איזה שירצו תו הרי יתנו רק אחת וא"כ תו אותה שיתנו הרי נפסדת דכיון דרשאין לתת אחת מאי חזית שנתנו אותה ונטמאה ונשארו השאר ניצולות הרי היו יכולין לתת אחרת ותשאר היא ניצולת והרי אין שם דבר שיעשה הכרעה לאחת מלאחרת לומר שימסרו אותה ולא אחת מהאחרות וע"כ כיון דאם נפסוק הדין דיכולין לתת אחת תהי' נפסדת אותה שיתנו לכן מכח זה ההכרת שיהי' הדין אן רשאין לתת אחת ואף דעתה בלא"ה תהי' נפסדת וגם כולן נפסדית דהא יהיו כולן נטמאות מ"מ ההכרח שיהי' הדין כך דאין למסור אחת כיון דאם יהי' הדין דיש למסור אחת תו המסירה תהי' נפסדת במה שמסרו אותה וניצולו השאר דהא הי' אפשר שימסרו אחרת ותהי' היא ניצולת וא"כ גם כאן כזה אף דאם הדין שאין יכולין לקדשה על כרחה יהי' כולם נפסדים דלא יוכל שום אדם לקדשה מ"מ א"א שיהי' הדין דיכולין לקדשה ע"כ כיון דאו כל שיקדש יהיו השאר נפסדין דהא כיין דהדין דיכולין לקדשה ע"כ הרי גם אחר הי' יכיל לקדשה ע"כ כמו זה ונמצא כל שמקדש הנה השאר נפסדין וכיון דאין שם דבר מכריע לומר שיקדש זה ויפסדו אחרים ל ההכרח שיהי' הדין דא"א לקדשה ע"כ ודו"ק היטב]:
עוי"ל בפשיטות דכיון דכתי' קרא דבפי' דעת האשה בקידושין א"כ הא לא נתנה תורה קידושין כי אם מדעת האשה וע"כ גם באוסרת הנאתה על כל ישראל א"א לקדשה בלא דעתה דהא לא נתנה תורה קידושין בלא דעת האשה ולא דמי למ"ש בפנים בעניין פשיטות קידושין מהיום אלעולם דלא חשיבא האשה דעת אחרת דבעניין פשיטות הא ליכא קרא וע"כ שפיר יתכן לומר מסברא דמה דהצריכה, תורה, דעת האשה בקידושין הוא רק מפאת דיש לה טוה"נ במי לבחור אבל בעצם היא שייכא אל כלל הזכרים מפאת היות כל הוויתה לעזר הבעל וע"כ כל שבחרה בו ברצונה שוב בהיותה שלו הנה הוא שלו דבר של עצמו וא"צ דעתה בהפשיטות וככל מ"ש בפנים בזה ומשא"כ בעיקר הקידושין דהצריכה תורה להדיא דעתה אין לחלק ולומר דבאוסרת הנאתה כו' יחולו קידושין, בלא דעתה דהא סוף סוף לא נתנה תורה קידושין בלא דעתה וא"א לנו לחדש קידושין מעצמנו שלא אמרתם תורה [ורק בהך דקונם כהנים כו' שאני דשם אין הדין בעניין חלות של דבר רק אי רשאין ליטול וע"כ אמרי' דאף דזיכתה תורה לבעלים טוה"נ בתרומה מ"מ שפיר רשאין ליטול ואין כאן גזל טובת הנאת הבעלים כיון דא"א לו לתתה לכהן מפני הנדר וא"כ הא אזל לי' טובת הנאה דילי' ואין גוזלין ממנו עוד דבר ומשא"כ בהך דקידושין דאין הדין על איסור הקידושין רק על חלות הקידושין וע"כ שפיר כיון דלא נתנה תורה קידושין כי אם מדעת האשה לכן שלא מדעתה מניין לך לומר דיש לקידושין חלות ושהיא נקנית לו ע"י קידושין כאלה, וע"כ שפיר אין חלות לקידושין בשום עניין רק מדעת האשה וז"פ] וא"ל דעכ"פ מן הדין הזה עצמו הא יש ללמוד דאין טעם הצרכת דעת האשה בקידושין מפאת טוה"נ רק דבעצם הם צריכים זה דאל"כ הרי הי' ראוי שיהי' הדין באוסרת הנאתה כו' דלא יוצרך דעתה והי' לה לתורה לפרש כן דבאוסרת כו' א"צ דעתה דז"א דזו אינה ראי' כלל דיוכל להיות שפיר עדיין טעם הצרכת הדעת מפאת טוה"נ ועכ"ז לא רצתה תורה לחלק בין קידושין לקידושין והשוותה מדותי' בכל קידושין דתמיד צריך דעתה ויש כזה בתוס' זבחים (דף ז' ע"ב) אהא דאמר שם תני' א"ר שמעון למה חטאת באה לפני עולה משל לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו ובתוד"ה ריצה. אע"ג דאיכא עולת יולדת ומצורע ונזיר דלא מייתי קרבן אלא לאישתרויי בקדשים כו' אפ"ה חטאתם קודמת לעולה דלא חילקה תורה עכ"ל וע' מל"מ פ"ג מאיסורי מזבח כ"ח שכ' על דברי הרמב"ם מ"מ להקריב כל הקרבנות מיום השמיני כו' וכל ז' הימים נקרא מחוסר זמן כו' וז"ל ואני מסתפק בדין זה היכא דידעי' דכלו לו חדשיו לולד כו' אי שרי להקריבי קודם ח' ומה שהביאני לזה היא משום דטעמא דמיעט רחמנא מלהקריב קודם ח' הוא כדי שיצא הולד מכלל נפל כו' והכי אי' בשבת (קל"ה) תני' רשבג"א כל ששהה ל' יום באדם אינו נפל שנא' ופדויו מבן חודש תפדה ח' ימים בבהמה אינו נפל שנא' ומיום השמיני והלאה ירצה כו' והנראה אצלי דלהקרבה לא מהני כלו חדשיו דגזה"כ הוא דכל שלא עברו עליו ז' ימים אינו ראוי להקרבה וכ"ת א"כ היכי יליף רשב"ג. דח' ימים בבהמה אינו נפל כו' שאני התם דגזה"כ הוא כו' דהא אפי' בדקים לן דכלו לו חדשיו אסיר הא לא קשיא דוודאי טעמא דקרא משום נפל נגע בה אלא שלא רצה הכתוב גבי קרבן לחלק בין כלו לו חדשיו ללא כלו אלא סתם את הדרך וגזר ואמר דבשום אופן כל, שלא עברו עליו ז' ימים אינו ראוי לקרבן ומצינו דומה לזה גבי אדם דיליף לה רשב"ג מדכתי' ופדויו מבן חודש תפדה והתם פשיטא דאפי' ידעי' דכלו לו חדשיו לא מהני הפדיון קודם ל' יום ואם פדאו אינו פדוי וא"כ ע"כ לומר דטעמא דקרא הוא כדי שיצא מכלל נפל אלא שסתם הדבר ואמר דלעולם לא מהני הפדיון קודם ל' כו' עכ"ל ז"ל ומ"ש לעניין פדיון כ"ה גם ברמב"ן שבת (קל"ו א') ד"ה הא דארשב"ג כל ששהה ל' יום באדם כו' ע"ש שכ' וז"ל י"ל ה"ק התורה לא נתנה תורה דברים לשיעורין ולפי שיש שצריכין לשהות עד ל' יום כגון ודאי בן ח' וספק בן ח' נתנה שיעור אחד לכל ל' יום כו' עכ"ל ז"ל ויש כזה עוד בכמה דוכתי בראשונים וא"כ גם כאן שפיר י"ל דלא רצתה תורה לחלק והצריכה תמיד משום זה דעת האשה בקידושין וז"פ וכתבתי כל דברי אלה בזה אך לפום רהיטא מה שעלה ברעיוני עם הכתיבה. ויש לי לומר עוד כמה אנפי אלא שאין להאריך כאן יותר כי בלא זה עוד סברתי הנ"ל דאין לאשה בקידושין רק טוה"נ צריכה בירור גדול אצלי עדיין יותר ועוד חזון למועד בל"נ אי"ה: