אור ברסלב
ציונים לתורה מפתחות עם איזה הערות נוספות › כלל לז

ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל

מפתחות עם איזה הערות נוספות · כלל לז

כלל לו

בעניין הקרבת תמיד של שחר אחר חצות בדיעבד ועוד באיזה פרטיים בארוכה.

וי"ל עוד בכוונת הסיפרי זוטא מניין אף לאחר חצות דהכוונה אחצי שעה שאחר חצות דעדיין אין התמיד של בין הערבים קרב מפאת דאין נראה נטיית הצל עדיין דא"א בטבע לראות ולהכיר נטיית הצל מחצות מיד רק חצי שעה אחריו וזולת ע"י ידיעת אצטגנינות גדולה שבלבו של אברהם או רוה"ק דחכמה שלו דזקן ויושב בישיבה הי' ע' יומא (דף כ"ת ע"ב) וע"כ כיון שאין זו ידיעה טבעית של כל אדם וא"א לדעתו בידיעה טבעית לכן ס"ל להסיפרי זוטא דנחשב מכח זה שאין עדיין זמן תמיד של בין הערבים דבעי' בי' ראיית נטיית צללי ערב ואילי זמן דתמיד של שחר ג"כ הא אינו וע"כ שפיר צריך קרא לרבויי ועכ"ז שפיר מרבינן לי' כיון דעדיין אין זמן דתמיד של בין הערבים ומה שאין כן אאחר זה דכבר הגיע זמן הקרבת תמיד של בין הערבים שפיר לא קאי ריבויא גם להסיפרי זוטא להכשיר הקרבת תמיד של שחר אפי' בדיעבד בזמן דתמיד של בין הערבים דכיון דהוא זמן של בין הערבים כבר פסק זמן דשל שחר לגמרי ואפי' אדיעבד ורק חצי שעה הנ"ל הוא דמרבינן כיון שאין עדיין זמן דשל בין הערבים כן י"ל וע' ב"ח או"ח סי' פ"ט ד"ה ומ"ש ואם עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות כו' ובמג"א שם פק"ה ובסי' רל"ג סק"א ובאתי רק להעיר. ובעניין תשלומין שהארכתי בפנים ע"ע טוש"ע או"ח סי' רע"א סעי' ח' דקידוש דלילה יש לו תשלומין ביום וסי' רפ"ה סעי' ד' דקריאת שנים מקרא ואחד תרגום יש לה תשלומין וע"ע ש"ע יו"ד סי' שצ"ו לעניין תשלומין באבילות. ודברי הרוקח שהבאתי בפנים דמילה שלא בזמנה היא תשלומין למילה בזמנה ע' שו"ת בית אפרים חאו"ח סי' ס"ב דהביא כזה מדברי מהראנ"ח דדן לומר דמילה שלא בזמנה ופדיון הבן הפדיון קודם ומדמי לי' להא דתפלת חובת שעתי' קודמת לתפילת תשלומין וכ' ע"ז הבית אפרים שם ד"ה וכן מבואר לענ"ד למעיין בתשובת הרא"ש כו' וז"ל וגם מאי דמדמי מילה של"ב להא דמתפלל חיבת שעתי' ואח"כ התשלומין נלע"ד דלא דמי כ"כ דמילה של"ב מעולם לא עבר זמנה שנאמר שזה שהוא בא למול עתה בתשלומין איתי' אלא מההוא שעתא ואיליך חיובא רמי עלי' ואקרקפתא דגברא מנח לעשות המצוה ולא יגרע חובת המצוה בשביל שאיחרה כלל כו' עכ"ל ע"ש ולא ראה דברי הרוקח הנ"ל דכ' להדי' כן דמילה של"ב היא מתורת תשלומין. ומ"ש בפנים דפדיון הבן עיקר המצוה על האב ומצות הבן לפדות א"ע אם לא פדאו האב הוא תשלומין נזכרתי דהאחרונים הביאו בזה מחלוקת הרשב"א והריב"ש מהו עיקר המצוה וע' שו"ת ח"ס חיו"ד סי' רצ"ג וסי' רנ"ד וע' שו"ת חוט השני סי' צ"ב וז"ל ואשר תמהת על נוסח שאומר הכהן במאי בעית טפי כי' כאילו בדידי' תליא מילתא נ"ל פשוט דאינו נותן לי הברירה אלא כדי לחבב הפדיון על אביו כו' ותדע שכן הוא מדלא א"ל הכהן במאי בעית טפי ליתן לי הבכור או הפדיון משמע דאין כוונתו כלל לקבל הבכור ממנו אלא אם אינו פודהו ישאר ביד אביו כי' ומה שתמהת למה באמת לא נכוף אבוהי למיפרקי' כמו בכל מ"ע שבתורה היינו טעמא כיון דגמרי' מדכתי' תפדה תפדה דהיכא דלא פרקי' אבוה חייב לפדות א"ע הוי כאילי נותן לו התורה הברירה שיכול לסלק מצות פדיון הבן מעליו ולהניחו לבן עצמי והוא דומה ללאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו עכ"ל ינ הבנתו ג"כ דעיקר המצוה על האב אלא דאם אין רוצה לפדותו ניתן ביטול פדיון זה להתתקן בפדיית הבן א"ע והוא דוגמת לאו הניתק. לעשה דניתן הלאו להתתקן בקיום העשה ודוגמתו יש בס' מאה קשיטה להרמ"ע מפאנו ז"ל סי' פ' ע"ש שכ' וז"ל וכבר ביארנו במקימו שאין אומרים בשל תורה הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין אלא בעשין לא בלאוין הבל בשל דבריהם אפי' בלאוין וכ"ש בעשה זה של אכילת קדשים שביטולו ניתק לעשה אחר שהוא שריפת הנותר הא למה זה דומה לעשה דייבום שנתקו הכתיב לעשה דחליצה כו' עש"ה ומבוארת ג"כ הבנתי ז"ל בעניין ייבום וחליצה דבידו שלא לייבם ואך אז ניתנה עבירת ביטול הייבום להתתקן ע"י מצות החליצה והוא עניין ניתוק ומעין זה הוא ג"כ הבנת החוט השני בעניין פדיון האב ופדיין הבן א"ע וע' שו"ת חכם צבי, סי' ק"ה שהביא דברי החוט השני הנ"ל ומ"ש עליו שם ולפי דברינו יש ליישב דבריו דרק דוגמא הוא דמייתי מלאו הניתק לעשה אבל באמת אף דשם כופין שלח לעבור על הלאו מ"מ בעשה הניתנה להתתקן בעשה אחרת י"ל דאין כופין דומי' דייבום וחליצה להרמ"ע הנ"ל דג"כ אי בעי ייבם ואי בעי חליץ ואין כופין ויש עדיין לדון בזה טובא ובשאר דברי הרמ"ע הנ"ל וכבר הארכנו בם במ"א:

תוכן העניינים

ציונים לתורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה