ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
מפתחות עם איזה הערות נוספות · כלל כ
בעניין ספיקות בפסולי קרבנות מה דינה בארוכה:
ומה שהבאתי מפסקי הרמב"ם טובי דדרכו לפסוק בספיקי איבעי' דלא איפשיטי בפסולי קרבנות דבדיעבד אם קרב הורצה ע"ע רמב"ם ה' בכורים פי"ב ה"ט אין פודין בשה הדומה לאחר ואם פדה פדוי ובכ"מ שם ובבכורות דף י"ב) איבעי' להו מהו לפדות בנדמה כו' ולא איפשטא ופסק בה לכתחלה לחומרא ובדיעבד לקולא דכיון דספק הוא אין מחייבין אותו לחזור ולפדות כיין דאין בו קדושת הגוף עכ"ל ז"ל ולא זכיתי להבין דבריו דסוף סוף הפטר חמור בחזקת איסור הוא עומד ואיך ניתר מספק ולענ"ד פשוט דטעם הרמב"ם להיפוך דכיון דהוא מידי דקדושה דקרינן לי' קדושת דמים בגמ' ויש לקדושה זאת מצות פדי' כמו בקדשי הגוף דיש להם מצות הקרבה לכן הרמב"ם גם בזה בשיטתי' וכללי' הנ"ל הוא דאזיל דפוסק בכל ספיקי איבעי' דלא אישיטי בפסולי קרבנות דבדיעבד אם נעשית מצותן עשייתו עשי' היינו דאם קרב הורצה ואף דיש בהם ג"כ שבאים לטהר ולהתיר וכך גם בזה דהוא קדושת דמים ומצותו בפדי' פסק כזה ג"כ בס' איבעי' דלא איפשיטא אי פודין בנדמה דבדיעבד מה שעשה עשוי וחל הפדיון כנלענ"ד ובאתי רק להעיר. וע"ע ברמב"ם פי"א מפסולי המוקדשין ה"י הית' שחוקה ה"ז פסולה מספק וכזה שט הי"ב נתן משהו מן השמן ע"ג כזית. מן המנחה פסלה מספק עש"ה ול' פסול משמע דאפי' דיעבד פסיל ע' לח"מ פ"ד מאיסורי מזבח שהבאתי בפנים וצ"ע דזה נגד שיטתו בכל מקום דבדיעבד כשר בכה"ג וע"ע שם פט"ז ה"מ הקטיר כדי שומשום מן הקומץ עם הלבונה והוא מחשב שיאכל כדי שומשום מן הסירים למחר עד שהשלים כל הקומץ עם הלבונה במחשבת הזמן ה"ז פסולה ואינו פיגול כו' ובכ"מ שם הקטיר כדי שומשום כו' שם במנחות (דף ט"ז ע"ב) הקטיר שומשום לאכול שומשום עד שכלה. קומץ כולי ר' חסדא ור' המנונא ור' ששת חד אמר פיגול וחד אמר פסול וחד אמר כשר ורבינו לא פסק כמ"ד כשר משום דהוי ספיקא ולחומרא ולא פסק כמ"ד פיגול וחייב כרת משום דספק עונשים להקל עכ"ל וצ"ע ג"כ מ"ש דמשום דהוי ספיקא ולחומרא לכן פסק לפסול מספק דהא איירי כאן אחר הקטרת קומץ ולבונה וכל כה"ג הרי דעת הרמב"ם בכל מקום להיפוך דאם הקטיר הורצה וע"ע ברמב"ם שם פי"ז ה"כ ובכ"מ דיש גם שם צ"ע בזה: