ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל לא
בביצה (דף י"ב ע"א) תני תנא קמי דר' יצחק בר אבדימי השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה. א"ל דאמר לך מני ב"ש הוא דאמרי לא אמרינן מתוך כו' והתוס' שם עמדו דמדוע לא אמר דר"ע הוא דג"כ לית לי' מתוך כמבואר בפסחים (דף ה' ע"ב) והא עדיפא לן לאיקומי כר"ע מלמימר ב"ש הוא דב"ש במקום ב"ה אינה משנה וכבר הרבו האחרונים בזה ולענד"נ דהנה כבר העירו האחרונים ז"ל בזה דמדוע השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה נימא עדל"ת ואע"ג דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה מ"מ להריב"א חולין (דף קמ"א ע"א) דהלאו שפיר נדחה והעשה הוא דאינה נדחית א"כ על עשה לבד הא ליכא מלקות ומה שאפשר להמתין עד למחר לא חשוב אפשר לקיים שניהם כיון דהאידנא לא אפשר רק בדחי' כמבואר בהך דשריפת קדשים ביו"ט בראשונים שבת (דף כ"ה ע"א) ע"ש]:
ואולם הרי כבר העירו ג"כ על הריב"א הנ"ל דאחרי שהעשה עכ"פ אינה נדחית ועובר על העשה א"כ הא הוי לי' מהב"ע ושוב אין כאן עשה המדחה כלל ושוב ראוי שיולקה על הלאו ואולם לדעת התוס' סוכה (דף ט' ע"א) דמהב"ע הוא רק דרבנן ומה"ת גם מהב"ע מצוה הוא א"כ מה"ת שפיר עדיין העשה דוחה הל"ת ואמנם נראה דאע"ג דמה"ת גם מהב"ע מצוה היא מ"מ ה"מ במצוה דעלמא אבל עולה דבאה לכפרה דמכפרא על עשה ע"כ כפרה ודאי ל"ש שיתכפר אדם בעבירה ואין קטיגור נעשה סניגור וע"כ כיון דאין מכפר תו לאו מצוה הוא כלל ושוב שפיר ל"ש כלל עדל"ת ואע"ג דעולה באה גם לאחר מיתה אע"ג דאין כפרה למתים כמבואר בזבחים (דף ט' ע"א) מ"מ קצת כפרה הרי מכפר גם אחר מיתה כמבואר שם דף ו' ע"א) דמקופיא מכפר גם איורשין ע"ש משא"כ כאן דא"א שיעשה פעולת כפרה כלל דא"א לעבירה שתכפר לכן שפיר ל"ה מצוה כלל וכנ"ל ואע"ג דבתמורה (דף כ' ע"ב) אמרינן דתמורת אשם א"א שתוקרב דאין אדם מתכפר בדבר הבא בעבירה ע"ש וא"כ מדתמורת עולה קריבה ע"כ דעולה קריבה שפיר בלי פעולת כפרה מ"מ לא קשיא די"ל דנהי דקריבה בלי פעילת הכפרה מ"מ לא הוי הקרבה זאת מצוה ואין בכחה לדחות ל"ת ורק שאין העולה נפסלת ע"י שאין יכולה לעשות פעילת הכפרה והוא קרבן כשר וקרב שפיר גם בלא זה אבל עניין מצוה באמת אין בהקרבה זאת ואין בכחה לדחות ל"ת ועוד דרק בהקרבת תמורה דאין ההקרבה גופה עבירה רק דבאה בעבירה מכח הקדש התמורה וע"כ רק באשם דמכפר כפרה חשובה הוא דאין כחו לכפר גם בבא בעבירה משא"כ בעולה דלא חשובה כפרה דידי' ככפרת חטאת ואשם כמבואר בכמה דוכתי דקרינן לעולה אינה מכפרת לגבי חטאת ואשם ע' זבחים (דף ה' ע"א) דאמר ומה עולה שאינה מכפרת אינה מרצה אשם שמכפר אינו דין שאינו מרצה כו' ושם (דף י"ב ע"ב) ומה חטאת שאינה כליל שחטה שלא לשמה פסולה עולה שהוא כליל לא כ"ש מה לחטאת שכן מכפרת כו' וע"ש (דף נ' ע"א) רש"י ד"ה עולה דכ' עולה לגבי חטאת ואשם לא חשובה כפרת עשה דידי' כפרה עכ"ל וע"כ כיון דכפרת עולה לא חשובה כולי האי יש בכחה לכפר אפי' בבאה בעבירה כל שאין ההקרבה עצמה עבירה משא"כ כאן שהשחיטה עצמה עבירה שפיר אין בכחו לכפר כלל ושפיר אין בו מצוה כלל וכנ"ל]:
ואולם לכאורה הא בורכא דהא כפרת הקרבן הוא רק בזריקה ואילו השחיטה בו הוא ג"כ רק מצוה גרידא כמו בעלמא וא"כ אי לא אמרינן מהב"ע בעלמא גם בשחיטת עולה אין לנו לומר מהב"ע ואכתי ראוי לומר עדל"ת ואולם באמת הא דשחיטה אין לה פעולת כפרה לאו מילתא פשיטא היא דהוא לענ"ד איבעי' בש"ס זבחים ל ו' ע"א) איבעי' להו אעשה דלאחר ההפרשה מכפרא או לא מכפרא כו' ושם (דף ז' ע"א) קבעי באת"ל דמכפרה אעשה דלאחר הפרשה אעשה דלאחר שחיטה קודם זריקה מי מכפרה או לא עש"ה:
והנה כוונת האיבעי' נ' פשוט דהוא אם הזריקה לבדה מכפרת בלי צירוף ההפרשה והשחיטה עמה א"ד ההפרשה והשחיטה משתתפין בפעולת הכפרה ואין הזריקה לבדה הוא המכפרת ורק בצירוף ההפרשה והשחיטה היא שמכפרת וע"כ עשה דלאחר הפרשה או דלאחר שחיטה דחסר לעשה זאת כפרת ההפרשה והשחיטה כיון דרק אחריהם הוא שעבר לכן שפיר אין בכח הזריקה לבד לכפר עלי' דזריקה לבד א"א לה לכפר בלי צירוף ההפרשה והשחיטה עמה וזה דבר מוכרח בכוונת האיבעי' דאי נימא דהזריקה לבדה הוא הפועלת בעצמה כל הכפרה ואין עניין להפרשה ושחיטה בכפרה כלל א"כ מה ה"א שלא תכפר הזריקה אעשה דאחר הפרשה ושחיטה ומדוע לא תכפר הזריקה על כל הנעשה עד הזריקה אם היא לבדה היא הפועלת כל הכפרה וע"כ דזהו סברת האיבעי' דההפרשה והשחיטה משתתפים בפעולת הכפרה וע"כ כל שהיתה העבירה אחרי ההפרשה והשחיטה דא"א להפרשה ושחיטה שתכפר עליהם שפיר אין לזריקה לבד כח כפרה והנה נודע דעת הרמב"ם דכל את"ל הוא פשיטות וא"כ עשה דלאחר הפרשה הא איפשיט דמכפר ועשה דלאחר שחיטה הוא דקמיבעי' לן ועש"ה בזבחים ובתוס' וא"כ ההפרשה לפי"ז וודאי אין משתתפת בכפרה ורק השחיטה הוא איבעי' דגמ' אי משתתפת בכפרה או לא:
והנה נלע"ד עוד דספק זה אם השחיטה משתתפת בכפרה י"ל דהוא פלוגתא דב"ש וב"ה בזבחים (דף ל"ו ע"ב) במשנה ב"ש אומרים כל הניתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר ובחטאת שתי מתנות ובה"א אף חטאת שנתנה במתנה אחת כיפר כו' ובגמ' שם (דף ל"ז ע"ב) א"ר הונא מ"ט דב"ש קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבעה למצוה ושתים לעכב [ד' קרנות המזבח לד' מתנות החטאת למצוה ושתים חזר ושנה על שתים מהן לעכב] וב"ה קרנת קרנת קרנות (דסברי יש אם למסורת) הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב ואימא כלהו למצוה [דהא לא שנה אפי' באחת לעכב] כפרה בכדי לא אשכחן כו' ובתוס' שם ד"ה הרי כאן שש וז"ל וא"ת בחמש סגי דלאחד לא איצטריך דכפרה בכדי לא אשכחן וי"ל דדילמא ב"ש לית להו האי טעמא עכ"ל וכן כתבו עוד בסנהדרין (דף ד' ע"א) ד"ה ושתים לעכב וז"ל וא"ת הול"ל שלש לעכב דכי לא כתי' נמי אלא ד' הוי ידענא אחת לעכב דכפרה בכדי לא אשכחן כדאמרי ב"ה ואכתי מיותר תרי לרבות שנים וי"ל דב"ש לית להו ההוא סברא א"נ קסברי כיון דאיכא שפיכת דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוה עכ"ל:
והנה מה שכתבו דב"ש לית להו סברא דכפרה בכדי לא אשכחן צ"ע להבין דהא וודאי אם לא נתן אף מתנה אחת ולא הי' שם מתן דמים כלל א"כ במה יתכפר והרי זו סברא אלימתא ופשוטה ואיך אפשר לומר דב"ש לית להו הך סברא וגם מה שכתבו דס"ל לב"ש דכיון דאיכא שפיכת דמים ליסוד לאו כפרה בכדי הוא והיינו דשפיכת דמים ליסוד מכפר ג"כ צע"ק דבזבחים (דף נ"ב ע"א) משמע דאפי' למ"ד דשירים מעכבין מ"מ מכפרין לכ"ע אינם עש"ה וא"כ קשה קצת לייחס סברא לב"ש שלא מצאנוה בשום מקום ולשום מ"ד ולענ"ד י"ל דב"ש וב"ה פליגי כאן בספק איבעי' דזבחים הנ"ל אם הזריקה לבדה פועלת הכפרה או השחיטה ג"כ מצטרפת בפעולת הכפרה דב"ש ס"ל דהשחיטה ג"כ מצטרפת בפעולת הכפרה ולכן שפיר ה"א דבדיעבד אפי' לא הית' זריקה כלל ג"כ מתכפר ולא הוי כפרה בכדי דהרי כבר כיפרה השחיטה כפרה מה ושפיר ה"א דבדיעבד די בכפרת השחיטה לחוד משא"כ ב"ה סוברים דהזריקה לבד היא שפועלת כל הכפרה ואין השחיטה מצטרפת עמה כלל ולכן שפיר אם לא זרק כלל אף מתנה אחת שפיר ה"ל כפרה בכדי דהא לא נעשה עדיין פעולת כפרה כלל ושפיר אמרי ב"ה דכפרה בכדי לא אשכחן משא"כ ב"ש סוברים דגם השחיטה מצטרפת בכפרה ולכן שפיר לא הוי כפרה בכדי כיון דכבר עשתה השחיטה קצת כפרה (והא דלא פשיט לאיבעי' דזבחים הנ"ל מהך פלוגתא דב"ש וב"ה דס"ל לב"ה דהזריקה לבדה פועלת כל הכפרה היינו משום דהא אין מפורש זה בדברי ב"ה והוא רק הבנה שיש להבין בסברתם ואין לפשוט איבעי' מכח זה וכדאשכחן כזה בכמה דוכתי וגם יש שם עוד שינויא אחרינא בזבחים (דף ל"ו ע"ב) בטעם פלוגתת ביש וב"ה הנ"ל עש"ה וע"כ אין לפשוט מזה ומשא"כ לר' הונא עכ"פ דמשני כנ"ל ולדידי' צ"ל דב"ה אית להו סברא דכפרה בכדי לא אשכחן ומעכבא חדא מתנה מסברא גם לולי קרא כלל וב"ש פליגי אהא ומצרכי קרא גם אעיכוב מתנה אחת צ"ל דבזה הוא דפליגי ב"ש וב"ה אם השחיטה מצטרפת בכפרה ולא הוי כפרה בכדי או אין השחיטה מצטרפת בכפרה וכנ"ל]:
ולפי"ז שוב שפיר לא קשיא אהך דהשוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה דנימא עדל"ת דהא כיון דברייתא ב"ש היא ולא ב"ה דאית להו מתוך וא"כ ב"ש לטעמייהו דלית להו סברא דכפרה בכדי לא אשכחן [וכ"ה סברת ב"ש בהכרח גם לאידך שינויא בזבחים (דף ל"ז ע"ב) עש"ה ותבין ורק לב"ה הוא דיש שם חילוק בזה בין שינויא דר' הונא הנ"ל לאידך שינויא עש"ה ותבין] והיינו דסבירא להו לב"ש דגם השחיטה לה פעולת כפר וכנ"ל וא"כ שוב כאן דהיא עביר' וא"א לה שתכפר. שוב לאו מצוה היא כלל ולא שייך עדל"ת ולכן שפיר לוקה על הלאו וככל הנ"ל ולפי"ז שפיר א"ר יצחק בר אבדימי הא מני ב"ש היא די"ל דר' יצחק בר אבדימי נמי ס"ל כשינויא דר' הונא דזבחים הנ"ל וא"כ ב"ש וב"ה בהאי סברא הוא דפליגי דלב"ש השחיטה משתתפת בכפרה ולב"ה הזריקה לבד עושה כל פעולת הכפרה ואין השחיטה משתתפת בכפרה כלל וע"כ שפיר לא מצי למימר הא מני ר"ע היא דנהי דשמעינן לי' לר"ע דלית לי' מתוך מ"מ בעניין פלוגתא דב"ש וב"ה דזבחים הנ"ל וודאי הא כהלכה ס"ל דקיי"ל כב"ה לגבי ב"ש וא"כ הא גם לר"ע אין בשחיטה עניין כפרה ושוב נהי דלית לי' מתוך מ"מ הא אכתי תיקשי דאמאי לוקה נימא עדל"ת וככל הנ"ל וא"כ על כרחך הוצרך לומר דהא מני ב"ש היא וכנ"ל ודו"ק נכון הוא דרך פלפול בס"ד:
ובגוף הספק הנ"ל אם ההפרשה והשחיטה מצטרפים בכפרה [דלדיעות דאת"ל ל"ה פשיטות א"כ הרי לא נפשטה האיבעי' גם לענין הפרשה וע' תוס' שבת (דף ע"ב ע"א) ד"ה כי אתי ר' דימי דכתבו דאמוראי דהתם פליגי בהנ"ל אי מכפר אעבירה דאחר הפרשה עש"ה מש"ש בזה] יש להעיר עוד מכמה דוכתי ע' מנחות (דף י"ט ע"א) דאמר אי מה סמיכה בבעלים אף שחיטה בבעלים ההיא לא מצית אמרת ק"ו ומה זריקה דעיקר כפרה לא בעינן בעלים שחיטה דלאו עיקר כפרה לא כל שכן כו' ומשמע דגם השחיטה מצטרפת בכפרה רק דאינה עיקר כפרה דאל"כ הול"ל ומה זריקה דמכפרה לא בעי בעלים שחיטה דלא מכפרה לכ"ש וכמובן ולעניין הפרשה ע' תמורה (דף כ"ב ע"ב) ופסחים (דף צ"ו ע"א) פלוגתא דרבי ורבנן אי אבודה בשעת הפרשה מתה או רק אבודה בשעת כפרה וי"ל דלכ"ע בעי' שעת כפרה רק דרבי דס"ל דגם אבודה בשעת הפרשה מתה היינו משום דס"ל דגם ההפרשה מצטרפת בכפרה וע"כ גם אבודה בשעת הפרשה ה"ל כאבודה בשעת כפרה ודו"ק:
ואם נאמר כן יש ראי' דלרבנן גם השחיטה אין לה הצטרפות בכפרה ע' תמורה שם (דף כ"ב ע"ב) בגמ' דאמר בעי ר' פפא אבודה בכוס מהו (חטאת שאבדה והפריש אחרת תחתי' ושחטה וקיבל דמה ובעוד הדם בכוס נמצאת הראשונה) אליבא דמאן אילימא אליבא דרבי הא אמר אבוד בשעת הפרשה מתה אלא כי קמיבעי' לי' אליבא דרבנן מי אמרינן כי אמרו רבנן בשעת הפרשה רועה קודם שיקבל דמה בכוס אבל הכא סבירא להו כל העומד לזרוק כזרוק דמי (והוי כאבודה בשעת כפרה) או דילמא כמה דלא איזדריק דם כי אבודה בשעת הפרשה דמי ורעיא עכ"ל הגמ' וא"כ מדלא בעי באבודה בשעת שחוטה רק באבודה בכוס ומטעמא דעומד לזרוק כזרוק א"כ משמע דהשחיטה וודאי אין לה מניין בכפרה ודו"ק:
וע"ע ב"ק (דף ק"י ע"ב) דאהך דתנן שם במשנה נתן את הכסף לאנשי משמר ומת אין היורשין יכולין להוציא מידם כו' אמר בגמ' אמר אביי ש"מ כסף מכפר מחצה דאי לא מכפר ה"א מהדר ליורשין מ"ט אדעתא דהכי לא יהיב לי' אלא מעתה חטאת שמתו בעלי' תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אפרשה כו' ומשמע דאין ההפרשה מצטרפת כלל בכפרה דאי נימא דיש להפרשה ג"כ קצת כפרה א"כ בחטאת נמי אמאי יש לנו לומר דאדעתא דהכי לא אפריש הרי כבר הי' לו קצת כפרה בהפרשה שהפריש מחיים ואי דלא הי' לו כפרה שלימה הרי גם בכסף לא הי' לו כפרה שלימה דהא רק מכפר מחצה ואעפי"כ לא אמרינן תו דאדעתא דהכי לא אפריש וי"ל דכסף מכפר מחצה ובמחצה הוא דלא אמרינן דאדעתא דהכי כו' דכפרת מחצה חשובה ומשא"כ בהפרשה אף דמצטרפת ג"כ בכפרה מ"מ אין לה כפרת מחצה רק מיעוט כפרה וע"כ אכתי שייך לומר דאדעתא דהכי כו' ואולם נראה דהך דכסף מכפר מחצה אין הכוונה מחצה דווקא רק דגם כסף מכפר חלק כפרה מה והוא כמו דאמרינן חצי שיעור אסור מה"ת דאין הכוונה דווקא חצי רק חלק משיעור וכזה הוא בכמה דוכתי תיבות מחצה וחצי דאין הכוונה ממש רק לחלק:
ואולם נראה עוד דאפי' אם ההפרשה מצטרפת בכפרה מ"מ י"ל דה"מ אם נגמר הקרבן להקרב משא"כ חטאת שמתו בעלי' דלמיתה אזלא ולא בא הקרבן לידי הקרבה וגמר אז בטלה לה למפרע גם כפרת ההפרשה וע' דוגמת זה חולין (דף כ"ט ע"ב) נתקלקלה שחיטה קאמרת שאני התם דאגמ"ל דלאו שחיטה הוא כלל עש"ה וע"ע יומא (דף ס"ו ע"ב) איש להכשיר את הזר פשיטא מהו דתימא כפרה כתיבא בי' קמ"ל ומשמע קצת דכפרה יש לו שייכות לכהונה וא"כ הפרשה דהוא בבעלים וכן שחיטה דכשרה בור אין בם עניין כפרה ולפי"ז יהי' חילוק בזה בין שחיטה למליקה וקמיצה דשחיטה דכשרה בזר אין מצטרפת בכפרה משא"כ מליקה וקמיצה דפסולים בזר שפיר יתכן להיותם מצטרפים בכפרה:
והנה בעניין ההפרשה יש לחלק ג"כ בין חטאת ואשם לעולה ושלמים דחטאת ואשם דלא מכפרי אעביר' דאחר הפרשה גם ההפרשה מצטרפת בכפרה ומתחלת הכפרה משעת ההפרשה משא"כ בעולה ושלמים אין הכפרה רק בשעת הזריקה לבד ועש"ה בזבחים ו' א' ובסוגיא דשבת (ד' ע"ב ע"א) ובתוס' הנ"ל שם וע' ערכין (ד' כ"ב ע"ב) סברת עולא דחטאת ואשם צריכין דעת בעלים בין בשעת כפרה בין בשעת הפרשה ועולה ושלמים צריכין דעת בעלים רק בשעת כפרה אבל לא בשעת הפרשה עש"ה בתוד"ה מאי מש"ש בטעם הדבר ולהנ"ל י"ל דס"ל לעולא דכל שהוא ענין כפרה א"א שיהי' בלי דעת בעולם וע"כ בחטאת ואשם דהפרשה דידהו ג"כ בה ענין כפרה [ועש"ה בשבת (דף ע"ב ע"א) ותבין דעולא בזה לטעמי' אזיל] לכן צריכה גם ההפרשה להיות מדעת הבעלים משא"כ עולה ושלמים דאין בם כפרה כלל רח בשעת הקרבה לכן לא בעינן דעתם רק בשעת הקרבה ודו"ק:
ותלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י העירני די"ל דפלוגתא דתנאי ואמוראי בענין דיחוי דלחד מ"ד בעלי חיים נדחים ולחד מ"ד בע"ח אין נדחים רק שחוטין ולחד מ"ד גם שחוטין אין נדחים י"ל ג"כ דפליגי בהנ"ל די"ל דלכ"ע לא שייך דיחוי רק כשנדחה המכפר ובהא הוא דפליגי אי גם ההפרשה מצטרפת בכפרה או רק השחיטה מצטרפת או גם שניהם אין מצטרפין וכל הכפרה רק בזריקה לחוד עכ"ד תלמידי הנ"ל ויפה העיר וע' עוד ירושלמי פסחים פרק ט' ה"א היו הציבור רובן טהורין ומיעוטן טמאין ומתו מן הטהורין בין שחיטה לזריקה אחר מי את מהלך אחר שחיטה או אחר זריקה (אחר איזה רוב נלך אם אחר רוב שהי' בשעת שחיטה או אחר רוב דהשתא) אין תימר אחר שחיטה אינן עושין בטומאה אין תימר אחר זריקה עושין בטומאה כו' וי"ל ג"כ דתלוי בספק הנ"ל אם השחיטה מצטרפת בכפרה ואף דפסח אין בו כפרה מ"מ ההכשר והריצוי שלו נקרא ג"כ כפרה בכמה דוכתי וע' שיטה מקובצת כתובות (דף ל"ב ע"א) דכ' גם על פסח דמכפר דכל הרצאת דמים מכפר הוא ע"ש וגם אין הספק שלנו הנ"ל בענין כפרה דווקא דאי נימא דהשחיטה מצטרפת בכפרה ה"ה דכל שאר פעולה שיש לקרבן יש בו קציות הפעולה גם לשחיטה וכמובן וע"כ זהו עניין הספק של הירושלמי דאם הזריקה לבד הוא העושה כל הפעולה לכן יש לילך אחר רוב שבשעת זריקה ושפיר בא בטומאה משא"כ אם יש גם לשחיטה חלק בפעולה ע"כ כיון דבשעת שחיטה היו רובן טהורים והתחיל כבר הפסח לפעול פעולתו בטהרה לא שייך עוד שיגמור פעולתו בטומאה דפסח הבא בטומאה עניינו שונה מכשבא בטהרה וע"כ כל שהתחיל לפעול פעולתו בטהרה א"א לו שישתנה עניינו מטהרה לטומאה ועוד דכיון דהתחיל לפעול פעולתו בטהרה אם יגמור הפעולה בטומאה ה"ל כמו הורדה בקודש ודו"ק וע' בש"ס דידן פסחים (דף ע"ח ע"ב) שחטו בטהרה ואח"כ נטמאו הבעלים כו' עש"ה ויל"ע עוד בזה בענין אם השחיטה מצטרפת בכפרה [ואם חסר צירוף כפרת השחיטה א"א לזריקה לכפר] במנחות (דף ה' ע"א) מתיב ר' פפא הקדים חטאתו לאשמו כו' ע"ש היטב ותבין:
ועי' קונטרס גבורות שמונים במפתחות שבסוף הספר מה שהבאתי שם ג"כ ראי' דאין השחיטה מצטרפת בכפרת הקרבן מהך דב"ק (דף קי"א ע"א) דאמרי' דאם הקדים האשם לכסף בגזל הגר לא יצא וילפי' לי' מדכתי' האשם המושב לד' לכהן מלבד איל הכפורים אשר יכפר בו ועדיין לא כיפר (דמדכתי' אשר יכפר בל' עתיד משמע דכשהשיב לכהן את האשם דהיינו קרן הכסף עדיין לא כיפר) הרי דצריך שיוקדם הכסף לכפרת האשם ואעפ"כ כתבו התוס' זבחים (דף ק"ג ע"ב) ד"ה ומודה דגם אחר שחיטת האשם יכול להביא עדיין הכסף קודם הזריקה וקרינן בי' שפיר אשר יכפר ע"ש הרי דאע"ג דא"א לשחיטה שתצטרף בכפרה זו כיון דבעי' הקדמת הכסף לכפרה ובשעת שחיטה הרי עדיין לא נתן הכסף מ"מ שפיר הזריקה מכפרת ועש"ה מש"ש עוד בזה וע"ע זבחים (דף צ"א ע"א) איבעי' להו תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר מאי מי אמרי' כיון דשחטה מקריב לי' א"ד יהיב לאחר דממרס בדמו דמקריב לי' לתדיר והדר מקריב לשאינו תדיר כו' וי"ל נ"כ דהוא הספק הנ"ל אם השחיטה משתתפת בפעולת הזריקה דאם השחיטה משתתפת ה"ל השחיטה כבר כהתחלת זריקה ולכן יש לו לגמור אותה הואיל וכבר התחיל בה וע"ש כזה (דף צ' ע"ב) הואיל והתחיל במתנות גומר עש"ה ותבן] משא"כ אם אין לשחיטה השתתפות בפעולת הזריקה הרי עדיין לא התחיל כלל בזריקה וכפרה ושפיר יש לו לתתו לאחר דממרס כו' ויקריב התדיר ברישא ובאתי רק להעיר ויל"ע עוד בעניין זה בדוכתי טובי ובאתי כעת רק בזה המעט: