ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל כח
בתוס' יבמות (דף ע"ב ע"ב) ד"ה שלא אהא דאמר התם דנותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום שלא בזמנו נשרף בין ביום ובין בלילה כתבו וז"ל וא"ת הא דרשי' ליתן בוקר שני לשריפתו וכיון דשלא בזמנו הוא למה צריך להמתין עד הבוקר ישרפנו במוצאי יו"ט דכבר נעשה נותר מקודם וי"ל דכיון דלא אפשר לשרפו ביו"ט קבע זמנו בבוקר שני עכ"ל ז"ל ומבואר דאע"ג דמיד בבוקר ראשון של פסח נעשה נותר מ"מ לא הוי זמנו עדיין לעניין מצות שריפה ובבוקר שני הוא דחשיב זמנו ואינו נשרף מש"ה אלא ביום ולא כנותר לאחר זמנו דנשרף גם בלילה:
ויש לי להעיר בזה מש"ס ב"מ (דף קי"א ע"א) הני שוקאי דסורא לא עברו משום בל תלין מידעי ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי אבל משום בל תשהא ודאי עובר ע"כ וברש"י הני שוקאי דסורא שאין מגיעין למעות עד יום השוק לא עברו על שכר פועלין מידעי ידעי דעל יומא דשוקא סמיכי להגיע למעות הלכך אפי' אית לי' מעות גבי' לא עבר דאדעתא דהכי איתגר ומכיון דיומא קמא לא עברו תו לא עברו כדאמרי' לעיל שאינו עובר אלא בוקר ראשון עכ"ל ולפי דברי תוס' הנ"ל אין זה דומה לדלעיל כלל דלעיל בב"מ שם (דף ק"י ע"ב) דאמר דאינו עובר אלא בנקר ראשון איירי כשחייב לפרוע מיד דאז הוי בבוקר ראשון זמנו וע"כ אינו עובר אלא בוקר ראשון ואחרי בוקר ראשון מאי דעבר עבר ואינו עובר עוד בכל בוקר משום בל תלין אבל כאן דנתחייב לפרוע רק ביום השוק דהפועלים עצמן ירדו על דעת כן וכדבר רש"י הנ"ל א"כ הוי יום השוק זמנו וא"כ יום השוק הוא הבוקר ראשון ועל כרחך כיון דהפעולה כלה כבר לפני יום השוק ע"כ בוקר דכתי' גבי פעולה וכדכתיב לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר קאי רק אבוקר ראשון שאחרי כלות הפעולה ואעפ"י שחיוב הפרעון איננו אז רק אחרי כן וא"כ בנותר נמי דכתיב והנותר ממנו עד בוקר באש תשרופו ראוי לומר שאין זמנו רק בבוקר ראשון אחרי שנעשה נותר ואעפ"י שא"א לשרפו אז וק"ו הדברים דמה בשכיר שאין חיוב פרעון כלל רק ביום השוק עכ"ז לא חשיב בוקר שאחרי יום השוק זמנו כ"א בוקר ראשון שאחרי כלות הפעולה כל שכן בנותר שחיוב השריפה ג"כ הי' ביו"ט הראשון אלא דארי' דאיסורא דיו"ט רביע עלי' שלא לשרוף דודאי ראוי שיוחשב רק הבוקר ראשון אחרי שנעשה נותר זמנו וצריך לחלק ולומר דרק בפעולת שכיר מפרשי' דקרא דבוקר קאי אאחרי כלות הפעולה משא"כ בנותר דמצינו בקדשים הנאכלין לשני ימים ולילה אחד דנעשים נותר בשקיעת החמה ואעפ"כ מצות שריפת הנותר הוא רק בבוקר כמבואר בזבחים (דף נ"ו ע"ב) ע"ש ולכן גם בקדשים הנאכלין ליום ולילה אין הבוקר של חיוב שריפה תלוי עוד בזמן שנעשה נותר ושפיר נחשב בוקר שני זמנו לענין מצות שריפה ואף שנעשה נותר עוד בבוקר ראשון ובאתי רק להעיר: