ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל כב
נלענ"ד לחדש דהא דח"ש אסור מה"ת לר"י ומדרבנן לר"ל זהו רק בשאר איסורי תורה אבל איסור תרומה לזר לכ"ע הוי בח"ש מה"ת ולא איסור דח"ש בלבד רק איסור גמור יש בו וזה לפמ"ש בשו"ת אבני מילואים סי' י"ח דאפי' למ"ד דמה"ת מותר לבטל איסור לכתחלה עכ"ז תרומה בחולין לכ"ע אסור מה"ת לבטל לפי שע"י הביטול נפקע ממנה קדושת התרומה ונעשית חולין והרי אסור מה"ת להפקיע קדושת התרומה מכח עשה דשימור דכתי' ושמרתם את תרומותי ולפי"ז נראה דלכאורה בכל אכילה של תרומה נפקעת קדושת התרומה ונעשית חולין ע"י האכילה [וע' תוס' מנחות (דף ס"ט ע"א) ד"ה דבלע שכתבו דבבלע תרומה והקיאה היא חולין וע"ע בחולין (דף ע"ב ע"א) תוד"ה כי קאמר רבה שכתבו דבתחילת העיכול איננו חולין רק כשהיא מעוכלת ובאה סמוך לנקב נעשית חולין וע"ע רש"י מעילה (דף י"ט ע"א) ד"ה עד שיוציא מן ההקדש לחול שכ' לפי שכשאוכל את התרומה היא נעשית חולין כו'] והא דכהן שרי לאכול תרומה ואינו עובר אעשה דשימור לפי דברי הא"מ הנ"ל שבעשיית תרומה חולין עוברים אעשה זאת היינו משום דכך גזרה תורה ואדרבה מצוה היא וע"כ אין עובר בזה אשמירת תרומה שכך היא מצותה אבל זר האוכלה שאכילה זאת איננה מצוותה של תרומה שפיר עובר אעשה דשימור במה שמוציאה לחולין ומפקיע קדושתה וא"כ כיון דבקרא דושמרתם את תרומותי לא כתיב אכילה כלל דניבעי כזית מפאת דפחות מכזית לאו אכילה הוא ורק עשה בעלמא הוא לשמור את הדבר אשר עליו שם תרומה וא"כ כיון שגם משהו תרומה שם תרומה עליו שפיר יש עליו חיוב השימור דרק באיסורי אכילה נהי דגם משהו נבילה וחלב שמו נבילה וחלב עכ"ז הרי התורה אסרה רק האכילה ופחות מכזית לאו אכילה היא וא"כ באכל פחות מכזית לא עשה המעשה שאסרה תורה לעשותה היינו מעשה האכילה משא"כ לענין שמירת תרומה כיון שגם משהו תרומה שם תרומה עליו א"כ הוא שפיר בעשה דשימור הנ"ל ואסור לטמאו ולהפקיע קדושתו וא"כ כיון שיש באכילת זר תרומה עבירת עשה דשימור הנ"ל וכנ"ל א"כ פשיטא דגם במשהו תרומה אם אוכלו עובר מה"ת אעשה הנ"ל:
ועוד נראה דאפי' נימא דלא כשו"ת א"מ הנ"ל ורק שבעשיית תרומה חולין ליכא עשה דשימור ואך לטמאה הוא דאסור מה"ת דכיון שהיא תרומה גם בטומאתה ע"כ זהו בזיון לתרומה יותר כשקדושתה עלי' והיא טמאה עכ"ז ראוי לומר דאכילת זר הוי שפיר בעשה דשימור מפאת איבוד תרומה מיהת הנאסר ג"כ בעשה זאת שהרי האכילה היא הפסד ואיבוד לתרומה שהרי נפסדת היא ע"י האכילה ונעשית רעי ומה"ת אסור לאבד תרומה בכה"ג מעשה הנ"ל שהרי אסור מה"ת להאכילה לבהמה משום הכי וכמבואר בתוס' ב"מ (דף צ' ע"א) ד"ה והדשות ע"ש ועוד בדוכתי טובי וא"כ רק אכילת כהן שרי דכיון דזהו מצוותה ע"כ אינו נחשב איבוד משא"כ אכילת זר דאיננה מצוותה שפיר הוי איבוד כמו באכילת בהמה ועובר אעשה דשימור ודו"ק:
[ואולם מהך דפסחים (דף ט"ו ע"א) חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ותחתונה חולין טמאין מודה ר"א ור' יהושע שאם יכול להציל ממנה רביעית בטהרה יציל כו' משמע לכאורה דעל פחות מרביעית ליכא חיוב שימור טהרה וא"כ ה"ה על פחות מכזית ויל"ע בזה עוד ברשב"א שבת (דף צ"א ע"א) ד"ה זרק כזית תרומה עש"ה ובאתי רק להעיר):
ועי"ל סברא להיפוך בזה דבתרומה לכ"ע ח"ש מותר מה"ת וזה לפמ"ש בחידושי בסוגי' דח"ש דהא דפליגי ר"י ור"ל אי ח"ש אסור מה"ת מטעמא דחזי לאיצטרופי כו' הסברת הפלוגתא היא דפליגי בפלוגתת הראשונים והריטב"א ז"ל דלהראשונים ז"ל כל איסורי תורה איסורי חפצא המה אולם הריטב"א על הרי"ף ר"פ ואלו מותרין כ' וז"ל וטעמא דמילתא משום דחזיר ונבילה אין גופן אסור איסור חפצא אלא כי האדם אסור לאוכלן וא"כ קונם דהוי איסור חפצא היכי שייך לומר שיהי' אסור כנבילה שהרי נבילה אין איסור בגופה יותר מהיתר דעלמא והוי כאומר ככר זה אסור כבשר ח לין שלא אמר כלום עכ"ל וכ"כ הריטב"א עוד בנדרים ובקידושין בכמה דוכתי:
ולפי"ז נראה דהנה סברת ר' יוחנן בהא דחזי' לאיצטרופי כו' הוא דכיון דחזינן דאם משלם השיעור בכא"פ נעשה איסור למפרע גם הח"ש שאכל ע"כ אין סברא שיהופך היתר לאיסור למפרע וע"כ ההכרח לומר דח"ש גם בשעתו איסור הוא ורק דעונש מלקות וכה"ג אין עליו. ואולם זה שייך רק באיסורי חפצא דאז אין סברא שחפץ המותר יעשה איסור ע"י מעשה שאח"כ וע"כ ס"ל לר"י כראשונים הנ"ל דכל איסורים איסורי חפצא הן וע"כ שפיר מייתי ראי' מהא דחזי לאיצטרופי דח"ש אסור מה"ת אבל ר"ל ס"ל כהריטב"א הנ"ל דכל איסורים בלא"ה עצמותם היתר גמור ורק שהאדם מוזהר שלא לאכלן ועל האדם שייך שפיר לומר שהטילה התורה עליו תנאי שהח"ש מותר לו רק בתנאי אם לא יאכל עוד ח"ש וע"כ אין שום ראי' מדין צירוף כא"פ שהח"ש גם בשעתו איסור הוא דרק חפץ המותר א"א שיהופך לחפץ אסור ע"י מעשה שאח"כ וע"כ שפיר ס"ל לר"ל דח"ש מותר מה"ת עכת"ד בחידושי. והנה בס' ברוך טעם שער הכולל דין ב' כ' וז"ל ואפשר דעת הראב"ד דכיון דאיסור אכילה הוא רק משום זרות לא מקרי אלא איסור גברא כו' עכ"ל ולפי"ז כיון דתרומה לזר לכ"ע אך איסור גברא הוא שוב לכ"ע ח"ש מותר בו מה"ת:
והנה ראיתי בתוס' יבמות (דף ע"ג ע"א) ד"ה ואסורים לזרים דאהא דמייתי שם מתני' התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים כתבו וז"ל וא"ת כיון דחייבין מיתה וחומש אמאי איצטריך תו למיתני ואסורין לזרים כו' ותי' בערוך ערך טען דאסורים לזרים איצטריך לח"ש דאסור למ"ד מדאו' ולמ"ד מדרבנן עכ"ל. והכוונה דלמ"ד מדאורייתא אסור ח"ש דתרומה מדאו' ולמ"ד מדרבנן אסור רק מדרבנן וא"כ מבואר דלא כדברינו הנ"ל ורק דגם תרומה דינה כשאר איסורים לעניין פלוגתא דח"ש. וע"ע בר"ש חלה פ"א מ"ט דאהא דתנן התם החלה והתרומה חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורין לזרים כ' וז"ל ובפ"ב דביכורים תנן כי האי מתניתין ומייתי' לה בהערל והתם ניחא דאע"ג דתנא וחייבין עלי' מיתה איצטריך למיתני ואסורים לזרים משום דבעי למיתני הרי אלו בתרומה וביכורים משא"כ במעשר דשרי לזר ואפי' איסור ליכא אבל הכא קשה ועלה דההיא מפרש בירושלמי מתני' מסייע לר' יוחנן דאסורה לזרים פתר לה פחות מכשיעור כלומר לר"י דאמר בפרק בתרא דיומא ח"ש אסור מה"ת ויתכן האי שינויא במתני' דהכא עכ"ל והנה שגוף תירוצו של הערוך מבואר בירושלמי ומהתימא על התוס' שהביאו זה בשם הערוך ולא בשם הירושלמי וע"ק דהערוך תי' דאתי' בין לר"י ובין לר"ל ואילו הירושלמי קאמר דאתי' לר"י לחוד וגם דברי הירושלמי עצמם צריכים הבנה דהא במתני' קתני רק ואסורין לזרים ולא קתני דמה"ת אסורים וא"כ גם לר"ל ניחא כיון דמודה ר"ל דח"ש אסור מדרבנן מיהת וא"כ אמאי קאמר דמתני' מסייע לר"י:
ואולם התוס' בב"מ (דף נ"ג ע"א) ד"ה ואסורים כתבו וז"ל וי"ל כדמפרש בירושלמי ואסורים לזרים ואפילו ח"ש או דאו' או דרבנן דפליגי ר"י ור"ל בפ' בתרא דיומא עכ"ל והנה שפה בב"מ הביאו זה בשם הירושלמי וגם הביאוהו בשינוי ממ"ש בר"ש הנ"ל כי הר"ש הביא ירושלמי דמתני' מסייע לר"י והתוס' הביאו דמתני' אתיא בין לר"י ובין לר"ל וכדברי הערוך הנ"ל וראיתי בגוף הירושלמי בביכורים פ"א ה"א דפליגי התם רב ור' יוחנן דס"ל לרב דזר שאכל תרומה אינו במיתה ור' יוחנן ס"ל דהוא במיתה וקאמר בזה"ל מתני' פליגא על רב התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה פתר לה בכהנים (שאם אכלו בטומאת הגוף חייבין מיתה) והא תנינן חומש וכי יש חומש בכהנים פתר לה לצדדין הוא מתניתא רישא בכהנים וסיפא בישראל מתני' מסייע לר' יוחנן ואסורים לזרים פתר לה פחות מכשיעור עכ"ל ובפני משה שם ד"ה מתני' מסייע לר"י כ' וז"ל דזר בתרומה בעון מיתה דהא קתני וחסורים לזרים ואי אמרת דהאי חיוב חומש בזרים איירי א"כ מאי האי דהדר תני ואסורים לזרים ומשני דפתר לה פחות מכשיעור וכלומר דהא על כרחך אף לר"י קשיא דאם חייבין עליהן מיתה מאי האי דהדר תני ואסורים לזרים אלא וודאי דעל פחות מכשיעור קאי דאין כאן עון מיתה ומיהת אסורין להן מה"ת וא"כ לרב נמי ל"ק דבפחות מכשיעור אין כאן חיוב חומש ומיהת אסורין להן עכ"ל ולא יכולתי להלום דבריו כלל ואיני יודע מהו שח דמחי קושי' יש כאן לרב יותר מלר' יוחנן הלא גם ר"י מוכרח לסבור דחומש דתני היינו לזרים שהרי בכהנים אין חיוב חומש וא"כ איך ס"ד דהירושלמי כלל לומר דמתני' מסייע לר"י ואדרבה לר"י נשנו כבר ב' דברים בזרים א' מיתה ב' חומש ואילו לרב לא נשנה רק דבר אחד דהיינו החומש וא"כ יותר מיותרת בבא דאסורה לזרים לר"י מלרב ובמראה הפנים שם כ' וז"ל מתני' מסייע לר"י כדפרישית והיותר נראה דטעות הוא וצ"ל דמתני' פליגא על ר"י דלדידי' דמפרש דחייבין מיתה לזרים קאמר קשיא טפי להא דקתני עוד ואסורין לזרים עכ"ל וגם בזה לא הונח דנהי דלר"י קשיא טפי דלדידי' נשנו כבר ב' דברים בזרים עכ"ז לא יאמר הירושלמי מכח זה מתני' פליגא על ר"י כיון דסוף סוף הא דאסורין לזרים גם לרב קשיא כיון דלדידי' נמי עכ"פ חומש דרישא קאי אזרים וא"כ פשיטא דאסורין לזרים דאם חייבים חומש לכפרה על אכילתם על כרחך דאכילתם אסורה להם וא"כ ל"ל תו למיתני ואסורים לזרים ונ' דלרב אין ההכרח לת' דבפחות מכשיעור איירי די"ל דבאמת איירי כשיעור ואעפ"כ הוצרך לשנות ואסורים לזרים משום שהי' אפשר לטעות דמתני' אתי' כאבא שאול דס"ל בפסחים (דף ל"ב ע"ב) דאין חומש רק ביש בי ש"פ ע"ש וא"כ מחיוב חומש אין ללמוד איסור רק אהיכא דיש בו ש"פ וע"כ הוצרך לשנות הך דאסורים לזרים דאפי' בכזית סתם שאין בו ש"פ נמי חייב וככל איסורים דעלמא שהם בכזית ואין שום חילוק אם יש בם ש"פ או לאו אבל לר"י דס"ל דהך דחייבין מיתה נמי אזרים קאי וחיוב מיתה הוי ג"כ בכזית גרידא אף שאין בו ש"פ וע"כ שפיר קשיא דל"ל תו למיתני ואסורים לזרים והוצרך לתרץ דפתר לה פחות מכשיעור דליכא מיתה רק איסור גרידא ועכ"פ מהתימא על הפ"מ ז"ל שלא הזכיר כלום מדברי הרא"ש הנ"ל שכפי הנראה מדבריו הי' הוא ז"ל מפרש הירושלמי בדרך אחר לגמרי דהך מתני' מסייע לר"י לא קאי כלל אר"י דירושלמי הנ"ל לעיל מיני' דאמר דתרומה לזר הוא במיתה רק דיבור בפ"ע הוא וקאי אר"י דיומא דס"ל דח"ש אסור מה"ת והנה התוס' בב"מ הנ"ל שהעתיקו הירושלמי דמתני' איירי בח"ש לר"י מה"ת ולר"ל מדרבנן צ"ל שהיו גורסים בירושלמי מתני' פליגא על ר"י ופירשוה כפירושינו הנ"ל והך דפתר לה פתות מכשיעור פירשוה מדעתם דאתי' בין לר"י ובין לר"ל לחר מה"ת ולמר מדרבנן וכמובן:
והנה מה שהקשיתי על הר"ש הנ"ל דאיך מסייע מתני' לר"י הלא גם לר"ל עכ"פ מדרבנן אסור ושפיר תני ואסורין לזרים נתיישבתי שיש לת' זה עפ"י המבואר בזבחים (דף נ"ז ע"ב) במשנה הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואינו נאכל אלא עד חצות ואינו נאכל אלא למנויו ואינו נאכל אלא צלי ובגמ' שם אמר אהא דא"נ אלא ע"ח ומתני' מני ראב"ע היא כו' וממאי דראב"ע ומדאו' דלמא מדרבנן ולהרחיק מן העבירה א"כ מאי אלא עד חצות אלא כי התם מאי התם דאו' אף ה"נ דאו' ובתוס' שם גירסתם ואיבעית אימא כי התם כו' וז"ל בקונטרס לא גרס ואיב"א ויש לפרש דדייק מדלא קתני עד חצות לבסוף ותני' לי' באמצע (פי' בין שאר דברים שהם מה"ת) ש"מ דהוי דאו' עכ"ל וא"כ ה"נ י"ל דבמתני' דביכורים הנ"ל תנן התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש ואסורים לזרים והן נכסי כהן ועולין באחד ומאה וטעונין רחיצת ידים והערב שמש משא"כ במעשר ע"כ והנה הך דמיתה וחומש ושהן נכסי כהן הוי מה"ת וא"כ מדתני באמצעם ואסורים לזרים ש"מ שגם זה מה"ת וכאן מדוייק זה עוד ביותר כיון דהך דעולין באחד ומאה מדרבנן הוא כמ"ש התוס' בכ"ד וכן הך דטעונין רחיצת ידים וא"כ אילו הי' הך דאסורין לזרים מדרבנן הי' לו להסמיך דרבנן אל דרבנן ולמיתני התרומה והביכורים חייבין עליהן מיתה וחומש והן נכסי כהן ואסורים לזרים ועולים באחד ומאה וטעונין כו' ומדלא שנאו כן רק שנאו ביני מילי דאו' ש"מ שגם זה מה"ת ושפיר קאמר מתני' מסייע לר"י:
ועי"ל דלכאו' ק' מדוע השמיענו התנא דווקא בתרומה דח"ש אסור ולא עשה כן באחד משאר איסורין ולפמ"ש דבתרומה יש סברא דשרי מה"ת משום דלא שייכי סברא דחזי לאיצטרופי כו' הואיל והוא רק איסור גברא ניחא אולם זה יתכן לר' יוחנן אבל לר"ל דגם בעלמא ליכא ראי' דחזי לאיצטרופי להכריח דח"ש אסור מה"ת א"כ לעניין איסור הדרבנן שוב אין שום טעם וסברא לחלק בין תרומה לשאר איסורים וכמובן וא"כ מדהשמיענו התנא דווקא בתרומה דח"ש אסור מכלל דהא דח"ש אסור בעלמא מה"ת הוא וכר' יוחנן ושפיר הוי רבותא בתרומה וכנ"ל ובמרה"פ שם כ' דהרבותא הוא בתרומה דה"א דדווקא בחלב ח"ש אסור משום דכתיב כל חלב ע"ש וגם זה לא הונח דאכתי מדוע אשמעי' בתרומה דווקא ולא באחד משארי איסורים דבכולם הוי רבותא מלבד בחלב:
ואולם גם לפי דבריו יש ראי' דהך דאסורין לזרים מה"ת הוא ואשמעי' דגם שאר איסורים ילפי' מחלב דאילו לר"ל הרי ח"ש דחלב גופי' מדרבנן וא"כ אין חילוק בין חלב לשאר איסורין דכמו שגזרו חכמים בחלב ה"נ יש להם לגזור בשאר איסורים ובחלב גופי' ה"ל לתנא להשמיענו דח"ש אסור רק מדרבנן שלא נטעה דמה"ת הוא אסור מקרא דכל חלב וממילא נדע דגם בשאר איסורים הוא מדרבנן אבל להשמיענו זה בתרומה אין סברא כלל לר"ל וכמובן. וראיתי בחידושי הר"ן ב"מ (דף נ"ג ע"א) שם דכ' דהרבותא הוא בתרומה דה"א דהואיל ואין איסורה שוה בכל דמותרת לכהנים ע"כ קילא מחלב ואין ללמדה משם ולכך אשמעי' תנא דגם בתרומה ח"ש אסור ע"ש והנה גם זה יתכן רק לר"י ולענין איסור תורה דלר"ל דרק מדרבנן אסור אין סברא לחלק בין איסור הש"ב לאש"ב דחכמים יש להם לגזור ולאסור בזה כמו בזה וכמובן [וע' תוס' יבמות (דף פ"ד ע"א) ד"ה ולא דמבואר שם כן דלעניין גזירה דרבנן אין סברא לחלק בין ש"ב לאש"ב עש"ה]:
והנה איך שיהיה עכ"פ מבואר בר"ש הנ"ל דלפי מה דמוקמינן הך דאסורים לזרים בח"ש מוכח דח"ש אסור מה"ת והנה כבר כתבתי דהא דמוקמי' לי' בח"ש זהו רק לר"י דס"ל בירושלמי שם דתרומה לזר במיתה וע"כ לדידי' הך דחייבים עליהם מיתה נמי בזרים איירי דומיא דחומש דכיון דאפשר לפרש כן יותר ניחא לומר כן מלומר דמיתה דתני היינו לכהנים וחומש דתני היינו לזרים ולצדדים. קתני וכמובן וע"כ כיון דתני כבר וחייבים מיתה קשה דל"ל תו הך דואסורים לזרים וצ"ל לפחות מכשיעור אבל לרב דס"ל דתרומה לזר אינה במיתה והך דחייבים עליהם מיתה איירי בכהנים וחומש לחוד אתי לזרים ע"כ גם ואסורים לזרים אתי לכשיעור דמחומש אין ללמוד דאפשר לטעות דבעו ש"פ לאיסורא כמו לחומש כמו לאבא שאול וכמ"ש:
ולפי"ז נולד לנו הסברא חדשה בפלוגתא דר"י ור"ל בהא דח"ש די"ל דר"י לטעמי' דס"ל דתרומה לזר במיתה ע"כ סובר ג"כ דח"ש אסיר מה"ת מפני שהי' לו ראי' ע"ז ממשנה דביכורים הנ"ל וכנ"ל משא"כ ר"ל אפשר שסובר כרב ואין ראי' ממשנה הנ"ל וע"כ ס"ל שפיר דח"ש רק מדרבנן אסור ודו"ק:
והנה מה שהבאתי מתוס' זבחים דלא שייך למיתני דרבנן בהדי דאו' העירני תלמידי האברך החו"ב מהו' יוסף חיים דוד רייך נ"י מפה שיש להביא ראי' לסברת התוס' הנ"ל מהך דסוטה (דף כ"ג ע"א) במשנה מה בין איש לאשה האיש פורע ופורם ואין האשה כו' האיש מדיר את בנו בנזיר ואין האיש כו' האיש מגלח על נזירות אביו ואין האשה כו' ובגמ' שם (דף כ"ג ע"ב) אמר אהא דאיש מדיר כו' א"ר יוחנן הלכה היא בנזיר והנה דברי ר"י נאמרו בנזיר (דף כ"ח ע"ב) אמתני' דהתם דשם נשנה עיקר הדין דאב מדיר את בנו בנזיר ור"ל ס"ל התם דמדרבנן הוא כדי לחנכו במצוות ואשה א נה מדר שאין האשה חייבת לחנך את בנה וא"כ קשה דאמאי לא מייתי הש"ס בסוטה גם טעמא דר"ל הנ"ל ובפשיטות י"ל דמייתי רק דר"י משום דהלכתא כוותי' לגבי ר"ל ואולם להנ"ל י"ל עוד דהש"ס הביא כאן בדיוק רק לדברי ר' יוחנן לחוד מפני שמכאן יש ראי' לדברי ר"י הנ"ל דהלכה היא בנזיר ומה"ת היא והיינו מדשנאו תנא בהדי שאר דברים שבין איש לאשה שהם ג"כ מה"ת ואילו הי' הא דאיש מדיר כו' אך מדרבנן הי' לו להתנא לשנותו בסוף המשנה ולא באמצע דברים שהם מה"ת וכתוס' דזבחים הנ"ל עכ"ד תלמידי ויפה העיר:
ולפי"ז נ' עוד דלפמ"ש למעלה דהך דירושלמי דמתני' מסייעא לר' יוחנן דח"ש אסור מה"ת וכדברי הרא"ש הכוונה מדשנאו תנא ביני מילי דאורייתא וכנ"ל א"כ י"ל דדיוק הירושלמי נ"ל דמתני' מסייע לר"י היינו רק שהירושלמי עצמו ס"ל כן דאין לשנות דרבנן ביני דאו' וכמו דס"ל כן לש"ס דידן בזבחים וכנ"ל משא"כ ר"ל גופי' לא קשי' עלי' ממתני' דביכורים הנ"ל דהוא הרי בהכרח סובר דדרך לשנות דרבנן ביני דאו' דאל"כ יוקשה עליו ממשנה דסוטה הנ"ל אמאי דס"ל בנזיר שם דאב מדיר כו' דרבנן היא וא"כ הרי יש לנו עוד הסברה במחלוקת ר"י ור"ל בהא דח"ש דר"י סובר דאין דרך לשנות דרבנן ביני דאו' וע"כ ס"ל דח"ש אסור מה"ת מפני שהי' לו ראי' ע"ז ממשנה דביכורים הנ"ל וה"נ ס"ל משום זה דאב מדיר כו' הלכה היא בנזיר מפני שהי' לו ראי' ע"ו ממשנה דסוטה הנ"ל אבל ר"ל סובר דיתכן לשנות דרבנן ביני דאו' וא"כ אין ראי' ממשניות הנ"ל וע"כ שפיר ס"ל דח"ש רק מדרבנן אסור וכן הא דהאב מדיר כו' ג"כ רק דרבנן הוא ודו"ק (וי"ל עוד יותר דמאי דס"ל לר"י דאין לשנות דרבנן בהדי דאו' ור"ל פליג ע"ז במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן הוא שנחלקו אי מילי דרבנן דאו' נינהו מלא תסור דאי דאו' נינהו שפיר יש לשנותם בהדי דאו' וכמובן ויש להאריך בזה מאוד] והנה מצאתי עוד מקום דמבואר בו דאין דרך התנא למיתני דרבנן בהדי דאו' והוא ברי"ף פ' שלשה שאכלו וז"ל וא"כ הך תנא דתני ארבעה משום הטוב והמטיב הוא כו' לית לך למימר הכי דברכת הטוב והמטיב דרבנן הוא ולא מני לה בהדי דאו' כו' עכ"ל וע"ע שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תת"ע והבאתיו לעיל כלל ג' ע"ש:
וע"ע שבת (דף י"ג ע"ב) מאי נינהו י"ח דבר דתנן אלו פוסלין את התרומה האוכל אוכל ראשון והאוכל אוכל שני כו' והספר והידים והטבול יום והאוכלין והכלים שנטמאו במשקין כו' ושם (דף י"ד ע"ב) טבול יום דאו' הוא דכתיב ובא השמש וטהר סמי מכאן טבול יום ובתוס' סמי מכאן טבול יום לא מן המשנה אלא דלא הוי ממניין י"ח דבר עכ"ל ובס' חידושי גור ארי' שם למהר"ל מפראג ז"ל כ' וז"ל סמי מכאן טבול יום ק' אמאי אמר סמי הא הך משנה לא באה למנות דברים רק באה למנות הפוסלים את התרומה ובוודאי פוסל טבול יום את התרומה ובתוס' פירשו הסר מכאן טבול יום ממניין י"ח דבר אבל המשנה כדקאי קאי ויראה דאין סברא למנות טבול יום דאו' תוך הפוסלים מדרבנן רק או ה"ל למנות בתחלה או בסיף ולא באמצע כך יראה עכ"ל ז"ל וזהו דוגמת תוס' זבחים (דף נ"ז ע"ב) הנ"ל דאין דרך למיתני דרבנן באמצע מילי דאו' וה"נ כ' ז"ל דאין דרך למיתני לדאו' באמצע מילי דרבנן והטעם בשניהם אחד דדאו' ודרבנן הם ב' דברים שונים ואין זה סדר הראוי למיתני לחד באמצע אידך רק יש לשנות כל מילי דאו' יחד ואת הדרבנן בראש או בסוף וכן כל מילי דרבנן יחד ואת הדאו' בראש או בסוף: