ציונים לתורה· רבי יוסף ענגיל
כלל ב
בסוכה (דף מ"ח ע"ב) במשנה כמעשהו בחול (מעשה ניסוך המים) כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח והניחה בלשכה ובגמ' שם (דף מ"ט ע"ב) ואמאי ונייתי במקודשת אמר זעירי קסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא לדעת (אין שיעור למים. שאפי' יותר משלשה לוגין ראויין לנסך דלא פירשה בהן תורה שיעורא הילכך ראויין לכלי הם וכלי מיד מקדשם דכתיב כל הנוגע בהם יקדש ואפי' אינו רוצה שיתקדשו עד מחר הכלי מקדשם מיד שלא מדעת. רש"י) ואי מייתי במקודשת איפסילו להו בלינה עכ"ל הגמ' ומבואר בזה דאי יש שיעור למים ומילא יותר מכשיעור אז אינו מקדש כלל דאל"כ מנ"ל שאין שיעור למים דלמא יש שיעור למים ואעפ"כ לא הי' אפשר למלאות יותר מכשיעור כיון דעכ"פ השיעור יתקדש ויפסל בלינה וא"כ יהיו מעורבים מים כשרים עם מים פסולים וא"א לנסך מהם כלל וע"כ דאי יש שיעור למים אם ממלא יותר מן השיעור אינו מקדש כלל וע"כ שפיר דייק דאין שיעור למים דאל"כ היה אפשר למלאות יותר מן השיעור וק"ל ע"ז לכאורה מש"ס מעילה (דף י"ג מ"ב) במשנה המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין נותנן בצלוחית מועלין ובגמ' שם אמר ר"ל אין מועלין אלא בג' לוגין ור' יוחנן אמר מועלין בכולן למימרא דסבר ר"ל יש שיעור למים, עכ"ל הגמ'. הצריך לעניינינו ומבואר דמיירי במילא יותר מג' לוגין וס"ל לר"י דמועלין בכולן משום דאין שיעור למים ונתקדשו כולן ור"ל ס"ל דיש שיעור למים ונתקדשו אך ג' לוגין וע"כ אין מועלין אלא בג' לוגין וא"כ עכ"פ מבואר דאפי' אי יש שיעור למים עכ"פ ג' לוגין מתקדשים מתוך כולם ואפי' אם הם יותר מג' לוגין [וכבר העירותי ע"ז בקונטרס שב דנחמתא (אות ג)].
והנה לכאורה הי' אפשר לפרש ש"ס מעילה הנ"ל דה"ק אר"ל אין מועלין אלא בג' לוגין פי' דאין מועלין אלא אם היו ג' לוגין ולא אם היו יותר ור"י אמר מועלין בכולן פי' כל כמה שהם בין אם הם ג' לוגין או יותר בכל אופן מועלין וכן מטין דברי רש"י ז"ל שם עש"ה ואם נפרש כן הנה אין כחן שום סתירה עוד ואולם התוס' במעילה שם כתבו להדיא וז"ל אר"ל ל"ש דמועל אלא בג' לוגין דאין המים מקודש כ"א כשיעור הצריך לנסכי המים אבל אם ישתה מג' לוגין האחרונים יהי' מועל עכ"ל הנה דכתבו להדיא דלמ"ד יש שיעור כו' מועלין בג' לוגין מתוך כולם וא"כ קשיא טובא מהך דסוכה דמנ"ל דאין שיעור כו' הרי אפי' אי יש שיעור כו' ג"כ לא הי' אפשר להביא במקודשת כיון דאפי' יתן יותר יקדש ג' לוגין מתוך כולם ויופסלו ולא יהי' אפשר לנסך מהם כלל וכנ"ל:
וי"ל לפי המבואר בזבחים (דף פ"ח ע"א) מלאים (שניהם מלאים סולת) אין מלאים אלא שלימין, פי' דאין הכלי מקדש אלא עשרונים ולוגין שלימין לאפוקי שיעור חסר דלא מקדשי ע"ש. ולפי"ז נראה לפי הפלוגתא דמנחות (דף פ"ח ע"א) דחד אמר מלאים שלא יחסר ושלא יותיר, וחד אמר מלאים שלא יחסר אבל יותיר מלאים קרינא בי' ע"ש. א"כ י"ל דהנך אמוראי דמעילה וסוכה פליגי בהנ"ל, דמ"ד דסוכה הנ"ל סבר ג"כ מלאים שלא יחסר ושלא יותיר, ולכן אם הוא יותר מכשיעור לא הוי מלאים ואין בכחו לקדש כלל. ומ"ד דמעילה הנ"ל סבר דיותר מלאים קרינא בי' ולכן שפיר מקדש ומ"מ אינו מקדש רק הצריך למזבח היינו ג' לוגין וכמובן. ורק למ"ד דיותר לא הוי מלאים לכן כיון שיש בכלי יותר אין בו כח קידוש כלל ואינו מקדש כלל דגזה"כ הוא בקרא דמלאים דאין בכלי כח קידוש רק כשיש בו השיעור מכוון וכמו שאין לו כח קידוש בהיות בו פחות מכשיעור מפאת קרא דמלאים הנ"ל ה"נ אין בו כח קידוש בהיות בו יותר מכשיעור כיון דיותר נמי לא הוי מלאים. ומ"ש ברש"י סוכה הנ"ל בטעמא דאינו מקדש כלל למ"ד יש שיעור אם נתן בו יותר מכשיעור דהוא משום דאין ראויין לכלי ואין כלי מקדש אלא הראוי לו וכמו שהעתקתי דבריו הנה לולי דברי רש"י ז"ל י"ל שפיר כנ"ל דטעמא משום קרא דמלאים וע"כ תלוי בפלוגתא דמנחות (דף פ"ח ע"א) א אי יותר לא הוי מלאים וכנ"ל:
עי"ל דהתוס' דמעילה הנ"ל יפרשו הך דסוכה דה"ק דעל כרחך דאין שיעור למים וכל כמה שיתן בכלי יתקדש הכל ויפסיל בלינה דאי יש שיעור למים הי' אפשר להביא במקודשת וימלאהו יותר מג' לוגין עד שיהי' בהיתרון שיעור ביטול על הג' לוגין דמעתה אפי' יתקדשו הג' לוגין הלא יובטלו מיד ואי דיתקדשו שנית יובטלו גם שנית וכן כסדר עד שתמיד בטילים אחר קידוש וא"א להם להפסל בלינה שהרי פסול לינה ההכרח שיבוא אחר קידוש והרי אחר הקידוש מיד הוא מתבטל וא"א שיחול פסול לינה ועוד דאפי' יחול הלא גם הפסול לינה יובטל ואי דנימא דיחוי גם פסול דיחוי יובטל ואין דיחוי עושה עוד דיחוי ע' לקח טוב כלל ו' אות ו' וגם לש"ס נדרים (דף ע"ו ע"א) ומה זרעים טמאים כיון שזרען בקרקע טהורין זרועים ועומדים לא כ"ש שלא יקבלו טומאה א"כ גם כאן בתערובות הביטול מונע שלא יתחיל להתקדש כלל וכמבואר כזה במרדכי חולין:
עי"ל בפי' הש"ס סוכה דה"ק דע"כ דאין שיעור כו' דאי יש שימור הי' אפשר למלאות ו' לוגין ואי דיתקדשו ג' לוגין מיד ויופסלו בלינה מתוך הו' מ"מ אפשר לברר למחר ג' מהם ולומר דאילו הם שלא נפסלו כיון דהאיסור לא הוברר מעולם וכתוס' תמורה (ד' ל' ע"א) ד"ה ואידך וכיון דסתם מתני' ר"מ דאית לי' ברירה א"כ שפיר דייק הש"ס דאין שיעור כו':
עי"ל עד"ז דהי' אפשר לנסך למחר כל הששה לוגין המעורבים ואי דיש בהם ג' שנפסלו בלינה רואין אותן כאילו הן מים בעלמא ע' תוס' זבחים (דף ע"ז ע"ב) ד"ה בדם דמוכח דרואין כאילו הוא מים אמרי' גם לרבנן דר"א ע"ש ועוד דמאן תנא דשמעת לי' דיש שיעור למים הא ר"א הוא דסבר הכי בזבחים (דף ק"י ע"ב) עש"ה ברש"י ד"ה ביש שיעור למים וא"כ י"ל דהש"ס ה"ק דעל כרחך דמתני' כבני מחלקותו של ר"א אתי' דסבירא להו דאין שיעור למים דאי כר"א דס"ל יש שיעור א"כ נייתי במקודשת וימלאו ו' לוגין וינסכו כל הו' דהא ר"א הוא דאית לי' רואין כאילו הוא מים בזבחים (דף ע"ט ע"ב ופ"א ע"א) ועוד נ' דמי החג שנפסלו בלינה הא פקע קדושה מינייהו למהרש"א סוף האיש מקדש דפיגול ונותר וטמא פקע קדושה מינייהו ואם דהקשו עליו ממשנה כריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם אחד טמא שאכל חלב והוא נותר כו' הרי דאיכא אשם מעילות גם בנותר כבר כתבתי במ"א וכבר העירו מזה גם באחרונים דהיינו דווקא בנותר דחלב דהוא חלק מזבח ולכן אכתי אית בי' קדושה מפאת שאם עלה לא ירד כמבואר ברש"י כריתות (ד' כ"ג ע"א) ד"ה בגסה משא"כ המהרש"א שם כוונתו על בשר קדשים שאינו חלק מזבח ואפי' עלה ירד כמבואר בזבחים (דף מ"ג ע"ב ופ"ה ע"ב) ע"ש ולכן שפיר פקע קדושה מיר' ואין בו מעילה ולפי"ז מי החג שנפסלו בלינה דג"כ אם עלו ירדו דנסכים פסולין קיי"ל דאם עלו ירדו ע' רמב"ם ה' פסולי המוקדשין פ"ג הי"ד א"כ הא נמי פקע קדושה מינייהו והיא פשוט מסברא דהוי כקדשים שמתו דפקע קדושה מינייהו מפאת שאין ראויין לא לגופן ולא לדמיהן וה"נ מי החג שנפסלו בלינה דאין ראויין לא לגופן ולא לדמיהן דאין להם פדיון מאחר שנתקדשו בכלי כמבואר במנחות (דף ק' ע"ב) א"כ ג"כ פקע קדושה מינייהו ואי דאית בהו מצות שריפה כמבואר בתוספתא סוכה (דף פ"ג) דמי החג שלנו או שנטמאו יוצאין לבית השריפה מ"מ הא בשר ק"ק שנטמא נמי אית בי' מצות שריפה לכהנים ואפ"ה אין בו קדושה למעול מכח זה וכמבואר בש"ס מעילה (דף י' ע"א) עש"ה וא"כ כיון דג' לוגין שנפסלו פקע קדושה מינייהו והם חולין מה"ת כקדשים שמתו ואל תתמה ע"ז דה"נ קרי בש"ס גיטין (דף כ"ח ע"ב) לחטאת שמתו בטלי' חולין בעזרה והוא מטעם הנ"ל כיון דתמות ואינה ראוי' לא לגופה ולא לדמי' פקע קדושה מינה וכדקיי"ל בחטאות המתות דלא נהנין ולא מועלין ולכן הוא חולין מה"ת. וע' כזה ג"כ בתוס' קידושין (דף נ"ה ע"ב) ד"ה ודילמא דקרי התוס' לאשם שנתכפרו בעליו באחר חולין בעזרה ושם צ"ע דהא אשם לרעי' אזיל ואכתי אית בי' קדושה לדמיו וקדושת דמים הא לית בי' משום חולין בעזרה כמבואר בתוס' זבחים (דף ע"ו ע"ב) ד"ה ואי בסה"ד ע"ש וגם הא אשם שניתק לרעי' ושחטו סתם כשר לעולה וא"כ הא גם קדושת הגוף אית בי' מפאת הכי ועש"ה בתוס' ואכ"מ] וא"כ ניסוך ג' לוגין הפסולים ה"ל רק כניסוך חולין בעלמא מה"ת וא"כ זה מותר לכ"ע אם אין זורקי בפ"ע רק אגב הכשר כמבואר בתוס' זבחים שם (דף ע"ז ע"ב) ד"ה בדם ע"ש (ואי דמדרבנן אכתי קדשים פסולין נינהו י"ל דלגבי פסול דרבנן לכ"ע אמרי' רואין כאילו הוא מים]:
ועי"ל דבניסוך מים חולין אפי' בפ"ע אין בו משום הקרבת חולין על גבי המזבח לפי המבואר ברש"י כריתות (דף ז' ע"ב) ד"ה מביאה קרבן דחטאת העוף ספק לית בי' משום חולין על המזבח דכיון דאין למזבח אלא דמה לא חשיבה אכילה ודברי רש"י צע"ג דהא קיי"ל דשתי' בכלל אכילה ואפי' באכילת מזבח אמרי' הכי דהא פיגול ילפי' מדכתי' ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם ואחת אכילת מזבח כמבואר בזבחים (דף כ"ח ע"ב) ובכ"ד. וא"כ כיון דגם המחשב לזרוק דמו למחר וכן לשפוך שירים למחר הוי פיגול ע' זבחים (דף י"ג ע"ב) א"כ ע"כ דגם שתי' דמזבח בכלל אכילה וה"ל בכלל קרא דאם האכל יאכל וגו' ואולם לפי"ז עכ"פ במים לפי המבואר בשו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רפ"ה וסי' רפ"ד רפ"ה דשתי' דמים אינו בכלל אכילה [ע' ש"ע או"ח סי' קצ"ז סעי' ב' ובמ"א שם] א"כ במים שוב הדרא סברת רש"י לדוכתה ולית בי' כלל משום חולין בעזרה ויתיישב בזה קושית תוס' זבחים (דף ק"י ע"ב) ד"ה אישתמיטתי' וז"ל ולפי"ז משמע דאיכא למ"ד ניסוך המים דרבנן וזהו תימא דאפי' למ"ד חולין בעזרה לאו דאורייתא שתיקנו חכמים לנסך חולין בעזרה עכ"ל ולפי הנ"ל ניחא דבמים לית בי' משום חולין בעזרה כלל ובמ"א הארכתי בזה. ואולם לכאורה אסור לתת ו' לוגין לכלי כשיודעין שג' מהם יתקדשו ויופסלו בהכרח דה"ל מביא קדשים לבית הפסול ואם דמרש"י זבחים (דף כ"א ע"ב) ד"ה איכא בינייהו גזירת שיקוע מוכח דמי כיור רק אחר שנתקדשו בכלי יש בהם עשה דשימור ואסור להביאם לבית הפסול אבל לא קודם לכן מ"מ כאן נמי דיודעין דיתקדשו ויופסלו ע"כ גם קודם הקידוש אסור וגם איירי שם רק בגרם פסול ואילו כאן יבא הפסול בוודאי וע"כ נ' דכאן גם ר"ש מודה דאסור אע"ג דס"ל בעלמא בגרם פסול דמביאים קדשים כו' וע' מעילה (דף י' ע"א) אין מפרישין מתחלה לאיבוד ודוגמתו מנחות (דף ע"ד ע"א) וכי יש לך דבר שקרב מתחלתו לאיבוד וברמב"ם ה' ביכורים פ"ב הי"ט לא הפרישן (לביכורים) במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפריש אחר שנתלשו ואם נטמאו הפירות כולם אינו מפריש ביכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא כו' ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן יראה לי שאינו מפריש בטומאה שאין מפרישין לאיבוד וע"ע רמב"ם ה' מע"ש פ"ג ה"ט מע"ש אסור לאבד אפי' מיעוטו בדרכים כו' ומותר לאבד מיעוט מע"ש של דמאי בדרכים כו' והמפריש מע"ש של דמאי פחות מכגרוגרת ה"ז נותנו לעם הארץ ואוכל כנגדו אבל לא יפרישנו לכתחלה לאבדו שאין מפרישין לאבד עכ"ל הרי דאפי' במע"ש של דמאי שאיבוד מיעוטו מותר עכ"ז אין מפרישין מתחילה לאבד וכ"ש בקדשים דאסור לפוסלן אחר שנתקדשו בכלי שאין מקדשין לכתחילה לפסול ובאתי רק להעיר]:
עי"ל לפי דברי רש"י סוכה הנ"ל דהא דאין מקדש ג' לוגין מתוך כולם היינו משום דאין כלי מקדש רק את הראוי לו, ואע"ג דג' לוגין הרי ראוים לו שפיר וא"כ שפיר יש לו לקדש ג' לוגין בתערובת, ע"כ צ"ל דכיון דהשאר יהי' חולין ואסור לנסך מים חולין על המזבח למ"ד דחולין בעזרה דאורייתא וא"כ ממילא א"א לנסך מהם כלל כיון דיש בם גם חולין האסורים לנסך וכיון דא"א לנסך כלל שוב גם הג' לוגין אינם ראוים ושפיר אינו מקדש כלל ולפי"ז ר"ל דש"ס מעילה הנ"ל לטעמי' אזיל דס"ל בנזיר (דף כ"ט ע"א) דחולין בעזרה לאו דאורייתא וע"כ שפיר מקדש ג' מתוך כולם משא"כ מ"ד דסוכה הנ"ל י"ל דס"ל דחולין בעזרה דאורייתא ולכן שפיר אינו מקדש כלל:
עי"ל עד"ז דהא שפיר יש לו לקדש ג' לוגין מתוך כולם ואי דא"א שיתנסכו ונמצא דאינם ראוים ז"א דהרי אפשר שיתנסכו ע"י ברירת הכהן שיברור מהם ג' לוגין ונימא דאגמ"ל דאילו הג' לוגין הם המקודשין וינסכם וע"כ ר"ל לטעמי' דס"ל יש ברירה מדס"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי ואי אין ברירה א"כ האחין שחלקו לקוחות הן ולא משכחת דמייתי ביכורים כו' וכנודע וע"כ שפיר סבר דמקדש ג' מתוך כולם משא"כ מ"ד דסוכה הנ"ל ס"ל כהלכה דאין ברירה ולכן שפיר אינו מקדש כלל:
עי"ל דבניסוך עצמו דלכ"ע אי יש שיעור למים ג' לוגין אזי אם מנסך יותר לא עשה כלום דכיון שנתנה הלמ"מ שיעור לניסוך ג' לוגין ע"כ אם מנסך יותר אין זה הניסוך של מצוה שציותה הלמ"מ רק הוא ניסוך אחר גרידא לא אותו של מצוה ודו"ק. ורק בקדושת כלי הוא דפליגי דמ"ד דסוכה הנ"ל סבר דקדושת הכלי דינו כדין ההקרבה וכמו שאם מנסך יותר מג' לוגין לאו כלום עביד ה"נ אם יש בכלי יותר אינו מקדש כלל ור"ל דמעילה הנ"ל סבר דקידוש הכלי ענין בפ"ע הוא ואין לו שייכות להקרבה וע"כ אף דלענין הניסוך איננו ניסוך כיון דאינו מנסך אותו השיעור שאמרה ההלכה לנסך מ"מ הכלי שפיר מקדש ג' לוגין מתוך כולם כיון דג' לוגין הם שיעור הניסוך וראוים לניסוך בעצמותם אילו היו ניכרים ולכן שפיר הם מתקדשים בכלי גם בתערובת ודו"ק היטב. ופלוגתא זאת היא עצמה פלוגתא דאמוראי במנחות (דף ז' ע"ב) בחביתי כ"ג דר' יוחנן אמר דאינה קדושה לחצאין (אם נתן חצי עשרון בכלי זה וחציו בכלי אחר) ור"א אמר דמתוך שקריבה לחצאין קדושה לחצאין ומבואר דפליגי בהנ"ל דאי הקידוש ענין בפ"ע הוא ואין לו שייכות להקרבה לכן שפיר כיון שהכלי הוא עשרון אינו מקדש חצי עשרון דה"ל שיעור חסר לגבי הכלי ואין הכלי מקדש אלא בשלימותו וכנלמד מקרא דמלאים משא"כ אם הקידוש בכלי נידון כפי ענין ההקרבה ע"כ בחביתין דכך היא הקרבתם דקריבים לחצאין לכן שפיר גם בכלי קדושין לחצאין וה"נ לענין נידון דידן איפכא הוא דלר"א דמנחות הנ"ל דאמר דמתוך שקריבין לחצאין קדושין לחצאין כן הוא כאן להיפוך דכמו דאין קריבים כלל בהיותם יותר מג' כמו כן אין מתקדשים כלל משא"כ לר"י דלא אזלי' בתר הקרבה רק ענין הקידוש ענין בפ"ע הוא ובתר עצם ענין הקידוש אזלי' ולכן אין הכלי מקדש חצי עשרון כיון דהוא שיעור חסר לגבי הכלי ואף דהוא קרב חצאין לכן גם כאן הוא כן להיפוך דשפיר הכלי מקדש ג' לוגין דהם שיעור המים גם בתערובות ואף דהניסוך כך בתערובות לא הוי ניסוך ודו"ק היטב. [ע' ירושלמי יומא פרק א' ה"א ר' שמעון בן לקיש בעא קומי ר' יוחנן אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יוה"כ מעכב כו' והקשה שם הירושלמי ע"ז מהא דגמרי' ג"ש דתמיד תמיד נאמר תמיד בחביתין ונאמר תמיד בלחם הפנים מה תמיד האמור בחביתין י"ב אף תמיד האמור בלחה"פ י"ב ואף דלחה"פ מעכב ואין חביתין מעכבת וע"ש בק"ע דפי' הך דאין חביתין מעכבת היינו דקדוש לחצאין מתוך שקרב לחצאין ע"ש וא"כ ר"ל דלא השגיח על קושי' זו י"ל דהוא משום דס"ל באמת דאינו קדוש לחצאין וא"כ ממילא ר"ל דמעילה הנ"ל לטעמי' אזיל וכמובן וע' בשירי קרבן בירושלמי שם ד"ה תמיד]:
עי"ל לפי המבואר בתוס' גיטין (דף כ"ה ע"ב) ד"ה דברי, דיש חילוק בענין ברירה בין מתנה בפירוש כגון אומר ב' לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה כו' לבין ברירה מאלי' דבמתנה בפירוש יותר אמרי' ברירה ע"ש וא"כ י"ל דרק בהך דמעילה דאיירי בנותנן לצלוחית על דעת קידוש וא"כ סתמיות כוונתו שיקדש הכלי את אשר יצטרך הלאה לניסוך וא"כ כיון דיש שיעור למים הו"ל כמתנה בפירוש שיקדש הכלי ג' לוגין שיברר לבסוף ולכן יש ברירה ומקדש שפיר ג' לוגין דהם ראוין לכלי מפאת הבירור שיבררם וינסכם משא"כ בהך דסוכה דקושית הגמ' דנייתי במקודשת שלא בכוונת קידוש ולא יופסלו בלינה וע"ז אמר דש"מ דקסבר אין שיעור למים וכלי שרת מקדשין שלא מדעת וע"כ לא מהני מה שאין מחשבתו לקדש כיון דמקדש מאיליו וא"כ שוב שפיר אילו הי' שיעור למים שפיר הי' אפשר לתת בו יותר מג' לוגין כיון דדעת האדם הרי איננה על הקידוש כלל ואי דיקדש מאיליו ג' לוגין שיבוררו לבסוף זהו שוב ברירה מאלי' וזה לא אמרי' וע"כ שוב שפיר ה"ל אינו ראוי לכלי ושפיר אינו מקדש כלל:
עי"ל לפמ"ש תוס' גיטין שם ד"ה ר' יהודה לחלק בברירה דיותר אמרינן ברירה כשיבוא הדבר לידי בירור בסוף מהיכא דאפשר שלא יתברר לעולם ע"ש. ולפי"ז בהך דמעילה דאיירי בנתינתו ביום השבת לצלוחית להתקדש ע"כ שפיר מקדש גם ג' לוגין בתערובת משום ברירה כיון דיבא לבסוף לידי בירור שינסך מהם ג' לוגין ונימא דהוברר הדבר דאלו הם שנתקדשו משא"כ בהך דסיכה דאיירי בע"ש וקושיית הגמ' דנייתי אז במקודשת ע"כ אילו הי' שיעור למים שפיר היה אפשר לתת בו אז יותר מג' לוגין והיינו יותר מג' ופחות מו' דאז אם יקדש הכלי ג' לוגין הרי לא יבואו לידי בירור לבסוף כיון דאם יתקדשו הרי יופסלו בלינה וא"כ כולו לא יהיה ראוי לניסוך דג' לוגין הרי פסולים והנשאר הרי אינו ג' לוגין וג"כ אינו ראוי לניסוך וא"כ יהי' דין כולו להשרף כדין מי החג שנפסלו וכנ"ל וא"כ הרי לא יבואו הג' לוגין המקודשים לידי בירור כלל וכיון דלא יבואו לידי בירור הרי שוב לא אמרי' ברירה ושוב ה"ל אינו ראוי לכלי ושוב אינו מקדש כלל ולכן שפיר בהך דסוכה אינו מקדש כלל כיון דאם יקדש הרי לא יהי' ראוי לכלי משא"כ בהך דמעילה דנותנן ביום הניסוך בשבת ולא יופסלו ע"י הקידוש ויבואו לידי בירור לבסוף לכן שפיר אמרי' ברירה ושפיר ה"ל ראוי לכלי מפאת הברירה ודו"ק היטב והנה מאי דנקיטנא דיתן בהך דסוכה יותר מג' ופחות מו' כבר כתבתי הטעם. והנני לפרש יותר דאילו יתן ו' לוגין הרי רק ג' יתקדשו ויופסלו בעמוד השחר ושוב אחרי עמוד השחר הרי יהיו ג' השניים ראוים כיון דהראשונים כבר נפסלו ויתקדשו אז איפוא ג' השניים וא"כ הרי יש לו לברר ג' ולומר דאילו הם ג' השניים שלא נתקדשו מאתמול רק למחר כדין וינסכם ושוב כיון שיברר אלו הג' ממילא הרי יהי' גם ג' הנשארים מבוררים שאילו הם אותם שנתקדשו מאתמול ונפסלו וא"כ הרי יבואו גם אותם שנתקדשו מאתמול לידי בירור ושוב שפיר אפשר לכלי לקדש ורק ביותר מג' ופחות מו' הוא דלא יבואו כלל לידי בירור כיון דהיתירין על ג' אינם ג' ולאו בני ניסוך נינהו וכנ"ל וה"ה דיכול ליתן ג"כ יותר מו' כגון ז' לוגין דאז נהי דיברר למחר ג' שיתקדשו למחר וינסכם וכנ"ל מ"מ הרי הנשארים הם ד' לוגין ועדיין מעורבים ג' המקודשים מאתמול עם לוג שאינו מקודש וא"כ עדיין לא יבואו לידי בירור וכמובן ודו"ק היטב]:
עי"ל לפי המבואר בב"מ (דף ע"ד ע"א) על המשנה דשם (דף ע"ב ע"ב) אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער יצא השער פוסקין ואעפ"י שאין לזה יש לזה הי' הוא. תחלה לקוצרים פוסק עמו על הגדיש כו' (היה הוא תחלה, לקוצרים ויש לו גדיש ועדיין לא יצא השער פוסק עמו באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש דכיון דיש לו אין כאן רבית דמעכשיו הוא קנוי לו ואעפ"י שלא משך דכי אין לו נמי אבק רבית דרבנן הוא וכי יש לו לא גזור) ובגמ' הי' הוא תחלה לקוצרים פוסק כו' אמר רב מחוסר שתים פוסק מחוסר שלש אינו פוסק וברש"י מחוסר שתי מלאכות פוסק ואפי' שלא יצא השער דהא יש לו אבל מחוסר שלש כאין לו דמי עכ"ל. והרי דיש חילוק בחסרון בין מחוסר שתים למחוסר שלש וע"כ ה"נ הרי ג' לוגין בתערובת אינם ראוים לכלי כיון דא"א לנסכם אלא דחשיבי ראויין מפאת בירור שיכוון בנסכו ג' לוגין דמברר אותם הג' דאילו הם שנתקדשו וא"כ בש"ס מעילה הנ"ל דאיירי בנתינתו לצלוחית בשבת לנסכם דאז הם ראוים לניסוך וחסר רק בירור וניסוך לכן שפיר חשיבי ראוי לכלי משא"כ בהך דסוכה דאיירי בנותנן מע"ש אחר הניסוך שהי' בו ביום כדי לנסכם למחר וכמבואר בק"ע בירושלמי סוכה פ' החליל דהמילוי לצורך שבת היה אחרי הניסוך של בו ביום עש"ה בש"ק ה"ו ד"ה זאת אומרת] וא"כ כיון דהיום אינם ראוים לניסוך נמצא שמחוסר ג"כ זמן של יום השבת וה"ל מחוסר ג' דברים זמן ובירור וניסוך ולכן שפיר חשיב אינו ראוי ושפיר אינו מקדש. [ואע"ג דכלי שרת אין מקדשין שלא בזמנן והחשש רק שיתקדשו בלילה מפאת דלילה אינו מחוסר זמן מ"מ קצת חסרון חשיב גם לילה עי' תוס' מנחות (דף ז' כ"א) ד"ה אר"י שכתבו כזה ממש אהך דסוכה הנ"ל דאע"ג דלילה אין מחוסר זמן מ"מ חשוב חסרון מיהת לענין שלא יקדש שלא מדעת והיינו טעמא דחזקי' דס"ל שם דאינו מקדש שלא מדעת ואע"ג דבעלמא ס"ל דכ"ש מקדשין שלא מדעת עש"ה וע"כ ה"נ שפיר חשוב מחוסר ג' דברים זמן ובירור וניסוך. ואולם יש לדון בזה ולומר דא"ל כוונת בירור כלל רק שינסך מן הכלי ג' לוגין והניסוך הוא עצמו הבירור דהוברר הדבר למפרע דאילו הם שנתקדשו וכיון דבירור זה נעשה מאיליו לא חשוב חסרון כלל אולם אחרי ההתבוננות גם זה חשוב חסרון ואף דאינו מחוסר מעשה האדם מ"מ לגבי הקידוש כיון דאינו מקדש ג' לוגין ידועים ורק צריך שיתברר את מה קידש מלבד עצם הניסוך ע"כ שפיר חשוב חסרון ואף שבירור זה יבא עם הניסוך יחד ודו"ק היטב. ועי"ל בלא"ה דא"א לו לנסך מתוך התערובת דבשפכו מן כלי שיש בו יותר אין יכול לצמצם בשפיכתו לספל שישפוך מהם רק ג' לוגין מצומצמים ולא שייך כאן הך דבכורות (דף י"ז ע"ב) שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא לי' דהתם אמר כן רק על מדת כלים דמוכרח לסמוך על צימצומו במדדו הכלי אבל כאן הרי אין מצותו לשפוך מתוך עירוב ולסמוך על אימודו ששופך רק ג' לוגין וא"כ הרי יוכרח לשפוך תחלה מן התערובת ג' לוגין לכלי אחר המחזיק ג' לוגין ומשם ינסכם לספל וא"כ שוב שפיר יש עוד חסרון מעשה מלבד הניסוך]:
עי"ל דהא בהך דמעילה כי יהיב למים מכד שאינו מקודש לצלוחית המקודשת על כרחך אדעתא לקדושינהו יהיב להו וא"כ כיון דא"א לצלוחית שיקדש קדושת כלי עד שיהי' למים קדושת פה תחלה דהא אין כלי מקדש חולין כמבואר בתוס' מנחות (דה ע"ט ע"ב) ד"ה וליתני [ועי' רש"י פסחים (דף כ"ב ע"א) דאהא דאמר והרי דם כו' (דכתיב לא תאכל דם ואפ"ה שרי בהנאה ותיקשי לר' אבוה) ומשני א"ק על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין כו' ופריך ואימא כמים המתנסכים ע"ג המזבח וברש"י כמים המתנסכים שאסורות בהנאה שהרי קודש הן שקידשו בכלי שרת וכתיב כל הנוגע בהם יקדש עכ"ל ודבריו צע"ג דל"ל להך שקידשו בכ"ש כו' הרי אין כלי מקדש חולין וא"א שיבא קדושת כלי רק אחר קדושת פה תחלה וא"כ הרי בלא"ה אסורים בהנאה מכח הקדושת פה וממ"נ אם לא קידשם קדושת פה הרי אין הכלי מקדש ואם קידשם קדושת פה בלא"ה אסורות בהנאה מכח הקדושת פה לבד ככל הקדש והאמת דדברי רש"י משמעותן דהכלי מקדש את המים גם בלי קדושת פה וזה צע"ג. וע"ע חידוש בס' אדרת אלי' עה"ת להגר"א מווילנא ז"ל פ' תשא פ' ל' פסוק כ"ט ע"ש שנראה מדבריו דרק ליקדש קדוה"ג ליקרב או ליפסל בטבול יום כו' הוא דאין כלי מקדש רק בראוי לו אבל ליקדש הקדש גרידא מקדש גם חולין גמורים עש"ה ויבואר במ"א אי"ה]. וא"כ כוונת הנותן בהכרח שיוקדשו המים הצריכין להנסך קדושת פה וגם קדושת כלי וע"כ נהי דהכלי א"א לו לקדש מפאת שיש בו יותר מן השיעור הראוי ולא הוי מלאים וכשאינו מלאים אין לו כח קידוש מגזה"כ שנא' שניהם מלאים סולת וכנ"ל מ"מ קדושת פה מיהא הא חלה על ג' לוגין הראוים להנסך וע"כ בסוגי' דמעילה הנ"ל דאיירי לענין מעילה דלזה סגי קדושת פה לחוד דהא בקדושת פה לחודי' נמי מועלין וע"כ שפיר אר"ל דמועלין בג' לוגין מתוך כולם משא"כ בסוכה שם דאיירי לענין פסיל לינה דבעי' לזה קדושת כלי לכן שפיר אמר דאם נותן בו יותר מכשיעור אין הכלי מקדש כלל משום דלא הוי מלאים וכנ"ל [ואפי' לפירש"י בסוכה דפי' הטעם דאינו מקדש מפאת דאין כלי מקדש רק את הראוי לו מ"מ בקדושת פה לא שייך גם האי טעמא דרק קדושת כלי מדמינן לקדושת מזבח דיש גזה"כ בזבחים (דף פ"ג ע"א וב') היא העולה על מוקדה על המזבח מה עולה שהיא ראוי' אף כל כו' עש"ה משא"כ לענין קדושת פה ועוד דלענין קדושת פה הא ראוי הוא דרק לענין הכלי כיון דיש בכלי יותר מכשיעור הרי יש בו שלא כפי הראוי ולכן אין בו כח קידוש כלל משא"כ לענין הקדש גרידא דקדושת פה שפיר חל הקרש אג' לוגין בכל מקום שהם גם בתערובת ודו"ק היטב]:
עוד נתיישבתי דבפשיטות לק"מ דהא בסוכה שם אמר דממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת ומניחה בלשכה וע"ז פריך דנייתי במקודשת היינו דימלאו מן השילוח במקודשת כמו בשאר הימים וא"כ שפיר דייק ע"ו דעל כרחך דקסבר דאין שיעור למים דאי יש שיעור למים א"כ אכתי הא אפשר למלאות במקודשת יותר מכשיעור וכל כמה שהכלי בחוץ הרי א"א לו לקדש כמבואר בזבחים (דף פ"ח ע"א) דאין כלי מקדש אלא בעזרה וכשהביאו לעזרה הרי כבר הי' בכלי יותר מג' לוגין וביש בו יותר מכשיעור אינו מקדש כלל משא"כ בהך דמעילה דאמר המים שבכד של זהב לא נהנין ולא מועלין נתנן לצלוחית מועלין בהן ע"כ שפיר אר"ל דמועלין בג' לוגין אפי' הם יותר דהא התם איירי בשוכבן בעזרה מכד לצלוחית וא"כ כששופך מכלי עליון לתחתון הרי נופלים בו המים בזאח"ז וא"כ מיד כשבאו לצלוחית ג' לוגין הרי נתקדשו שהרי הם ראוים לו וכשבא אח"כ היתרון וודאי דלא פקע קדושה מאילו שנתקדשו כבר משא"כ בהך דסוכה דממלא להו בחוץ ושם א"א שיתקדשו רק אחרי בואם לעזרה ואז הרי כבר יש בכלי יותר מג' לוגין ושפיר אינו מקדש כלל וז"פ. (ועיין תוס' סוכה שם (דף נ' ע"א) דנראה דלא פשיטא להו כל כך הא דאין הכלי מקדש אלא בעזרה ע"ש שכתבו וז"ל ומיהו אין מכאן קושי' כל כך דאין כלי שרת מקדש בחוץ עד שיכנס לפנים כדאמר שמואל בהדיא בשלהי המזבח מקדש (דף פ"ח ע"א) דכלי שרת אין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא לפנים עכ"ל. ונראה מתיבות "כל כך" שכתבו דלא הי' זה ברור בעיניהם וצ"ל דהוא משום דאהך דאין מקדשין אלא בפנים יש שם פירוש אחר בזבחים (דף פ"ח ע"א) תוד"ה אלא עש"ה. ואולם צ"ע דל"ל לתוס' להביא מימרא דשמואל כלל הרי משנה ערוכה היא בזבחים שם וכולן אין מקדשין אלא בקודש וצ"ל כיון דבמשנה שם תני ברישא אין כלי הלח מקדשות את היבש כו' ובגמ' שם אמר דאין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וע"כ אפשר דגם הך דאין מקדשין אלא בקודש הכוונה רק דאין מקדשין ליקרב אבל ליפסל שפיר מקדשין וע"כ בהך דסוכה שם דהוצרכו התוס' להקדמה דבחוץ אינו מקדש כלל ואפי' ליפסל ביוצא עש"ה ע"כ שפיר אין ראי' ע"ז ן המשנה ורק ממימרא דשמואל הוא דיש ראי' משום דשמואל אמר אין מקדשין סתם ומסתמא הכוונה דאפי' לא ליפסל דרק במשנה דנשנה כבר בבא אחרת ברישא בהך לישנא סתמא דאין מקדש ועכ"ז הכוונה רק ליקרב ע"כ י"ל דגם בסיפא הכוונה כן כמו ברישא משא"כ במימרא דשמואל אין לנו לומר כן:
ואולם בזבחים (דף פ"ח ע"א) שם אמר הכי נמי אברייתא דנשנה בה סתם אין מביאין מנחות כו' ן המדומע כו' ואם הביא לא קידש וקמפרש ליה התם דלא קידש ליקרב אבל קידש ליפסל וכן במנחות (דף ק"ב ע"ב) והתניא לא קידשום כלי שרת אמר אביי לא קידשום ליקרב אבל קידשום ליפסל וי"ל דשאני הנך דברייתות נינהו ותנא א"צ לפרש דבריו אבל במימרא דשמואל הנ"ל דאמורא צריך לפרש דבריו ע"כ אילו היו כוונתו רק ליקרב הול"ל בהדיא אין מקדשין ליקרב ואולם גם במימרא דאמורא מצינו במנחות (דף פ"ז ע"ב) בעא מיניה רמב"ח מר' חסדא שלחן מהו שיקדש קמצים בגודש שלו א"ל אינו מקדש איני והא"ר יוחנן לדברי האומר טפחיים ומחצה קופל נמצא שלחן מקדש ט"ו טפח למעלה כו' א"ל אינו מקדש ליקרב אבל מקדש ליפסל הרי דר' חסדא אמר סתמא אין מקדש והיתה כוונתו רק ליקרב וע"ע מנחות (דף ז' ע"א) וצ"ל דמ"מ כל כמה דלא מצינו להדיא הכי בגמ' אין לנו לפרש כן מדעתנו רק יש לנו לומר כסתימות הלשון דלגמרי אינו מקדש ואולי גם מפאת זה הוא דלא ברירא להו להתוס' דבר זה בירור גמור משום די"ל גם במימרא דשמואל דהכוונה רק ליקרב ומשום זה הוא שכתבו תוס' תיבות "כל כך" וע"ע תוס' פסחים (דף ס"ג ע"ב) ד"ה מידי דכתבו ג"כ דאין כ"ש מקדש אלא בעזרה וכתבו ע"ז דכן משמע בזבחים (דף פ"ח) דאמר דאין מקדשין אלא מתוכן ואין מקדשין אלא בפנים והיינו מימרא דשמואל כנ"ל וק' ג"כ מדוע לא הביאו ראיה מן המשנה ויל"ע אם שייך שם תירוצינו הנ"ל עש"ה וע"ע תוס' זבחים (דף כ' ע"ב) ד"ה קידשי דכתבו ג"כ דאין כלי מקדש ליפסל ביוצא אלא בפנים ולא הביאו כלל הך דזבחים (דף פ"ח ע"א) לא מן המשנה ולא ממימרא דשמואל רק כתבו דמשמע כן בההיא דסוכה (דף נ') דפריך ונייתי במקודשת ועכ"פ ביישוב קושייתנו על התוס' מעילה הנ"ל שפיר י"ל דתוס' דמעילה הנ"ל פשיטא להו דאין כלי מקדש אפי' ליפסל בחוץ וא"כ שפיר אין כאן קושי' מהך דסיכה כיון דבחוץ א"א שיתקדשו הג' לוגין בנפלם לכלי אפי' לא ליפסל בלינה וכשבאים לפנים הרי כבר יש יותר מג' לוגין ואינם מתקדשים וע"כ שפיר אין נפסלים בלינה אילו היה שיעור למים וממלא מן השילוח יותר מן השיעור וע"כ שפיר דייה דאין שיעור למים וז"פ:
ובגוף הספק הנ"ל דאי נימא דיש שיעור כו' אם יש לכלי לקדש בהיות בו יותר מכשיעור יל"ע עוד במנחות (דף י"א כ"א) ע"ש דאמר דיתור שמן דפוסל במנחה הוי אפי' בעירוב שמן דחול ועי' זבחים (דף י"ח ע"ב) דמצריך קרא ע"ז גבי יתור בגדים דבגד של חול יחשב יותר כו' ואילו במנחות שם אמר כן מסברא וע' ספרא ויקרא פרשתא ד' ברייתא ו' מת"ל דם דם מניין אתה אומר נתערב דם עולה בדם עולה דם עולה בדם תמורה דם עולה בדם חולין יקרב ת"ל דם דם וע' רש"י זבחים (דף פ"א ע"א) ד"ה ה"ג וע' תוס' שם (דף ע"ז ע"ב) ד"ה בדם. [ואולם דם אין לו שיעור ולא דמי להך דמים אי נימא דיש שיעור כו' ולהך דיתור שמן דיש לו שיעור לוג] ואולם נראה לכאורה שאין כוונת הגמרא דאי יש שיעור למים יתן יותר והשאר יהיה חולין דגנאי הוא להכניס תולין לכלי שרת כדמצינו בכמה דוכתי וע' מע"ש פ"ד מ"ט אין דרך בני אדם להיות כונסין חולין לקרבן רק הכוונה שיקדיש השאר קדושת דמים דקדוה"ג הא לא חלה עליה דאין מים קרבן רק מי החג וכיון דיש שיעור כו' א"כ ממילא א"א להקדיש יותר וע' תוס' זבחים (דף ע"ו ע"ב) סוף ד"ה ואי וגם י"ל כוונת הגמ' שיקדיש ו' לוגין קדוה"ג ג' לניסוך וג' לאחריות כהקדש שתי חטאות לאחריות:
ויל"ע עוד בענין זה במנחות (דף ע"ח ע"ב) בהך דתודה ששחטה על שמונים חלות אי קדשו ארבעים מתוך שמונים עש"ה כולה סוגי' ונזכרתי עוד דבתוס' מנחות (דף מ"ו ע"א) ד"ה ואיזו דיברו ג"כ מזה עש"ה מש"ש אהך דשוחט ב' כבשים על ד' חלות וז"ל א"נ התם אפי' אפאן בבת אחת אין התנור מקדשן כיון דלא חזו כלהו כי ההיא דסוף לולב וערבה דיש שיעור למים מצי למלאות בחבית מקודשת ולא איפסלי בלינה עכ"ל ובאתי רק להעיר:
ודע דלשון התוספתא דסוכה שהבאתי למעלה דמי החג שלנו כו' יוצאין לבית השריפה צע"ק דלשון בית השריפה לכאו' שייך רק בדבר הנשרף בבית הדשן ששם שורפין פסולי קדשים ע' זבחים (דף ק"ד ע"ב) ג' בית הדשנים הן בית הדשן גדול היה בעזרה ששם שורפין פסולי קדשי קדשים כו' אבל מי החג כששורפין אותן מחמת פסילן הרי עושה להן מערכה בפ"ע ושורפן כנסכים פסולין הנשרפים דדינם כן כמבואר בזבחים (דף צ"ב ע"א) וע"ש ברש"י וא"כ לא שייך לישנא דבית השריפה:
ודע דמ"ש תוס' מעילה הנ"ל דאין מועיל רק בג' לוגין האחרונים צ"ל דנקטו מילתא דפסיקא לכ"ע דאילו לר"ע דס"ל שם (דף כ"א ע"ב) באומר פרוטה בכיס זה הקדש דכיון שהוציא את הראשונה מעל נ' לכאורה גם כאן דמועל בג' לוגין הראשונים וע"ש עוד בתוס' מעילה הנ"ל דהביאו בשם יש מפרשים דהך דאין מועלין אלא בג' לוגין הכוונה דאין מועלין עד שישתה ג' לוגין כ"כ והוא חידוש גדול דכל שיעור מעילה בפרוטה או בכזית אכל שיעור כזה לא מצינו ויל"ע לסברא הנ"ל לרבי דס"ל דהזיד במעילה במיתה וכתבו התוס' בפסחים (דף ל"ג ע"א) ד"ה ומינה דהוא רק באכילה ובעי' כזית וצירופו בכא"פ ולא כשאר מעילה דמצטרף אפי' מכאן ועד ג' שנים ע"ש וא"כ כאן דהשיעור ג' לוגין צ"ע כמה יהי' צירופו בזאח"ז לרבי להתחייב מיתה בשתי' דלא מצינו שיעור צירוף כא"פ בג' לוגין וכא"פ הוא זמן מיעוט לשתי' של ג' לוגין ועי' יומא (דף פ' ע"ב) כזית בכא"פ חצי פרס בכא"פ כו' וע"ש ל' התוס' במעילה וז"ל וי"מ שהי' בו בכלי הרבה מים וקאמר דאין מועלין עד שישתה ג' לוגין דזהו שיעור עכ"ל ויש להסתפק אם כוונתם דזהו שיעור המעילה מהלמ"מ ככל השיעורין או כוונתם דכיון דזהו שיעור הניסוך ואין יוצא בפחות לכן מסברא אין מעילה רק בכולי' שיעורא דניסוך ואם יהיה כוונתם כפן הב' הנ"ל דמיסתבר טפי והוא מוכרח לכאורה גם מגוף הסוגי' דמעילה שם עש"ה יומצא דגם בשאר שיעורי ניסוך וזריקה והזאה והקטרה יהי' כן ובכל הני דפליג ר"א בזבחים (דף ק"ט ע"ב) ואין מחייב בחוץ עד שיקריב את כולו ה"נ לא יהי' מעילה עד שימעול בכולו עש"ה וזה חידוש גדול והנה ר' יוחנן דאמר במעילה שם דמועלין בכולן הנה לפי' הנ"ל צ"ל הכוונה דאם נתן בכלי יותר מג' לוגין קביעותא דמנא מילתא הוא וצריכי להתנסך כולן [ע' בזה זבחים (דף ק"י ע"א) כגון דקבעינהו ב' חצאי פרס במנא מ"ס קביעותא דמנא מילתא הוא ועוד כזה בכמה דוכתי] ולכן אין מועלין רק עד שישתה את כולן:
והנה מ"ש למעלה דאין ראיה ממשנה דזבחים (דף פ"ח ע"א) דתני דאין כ"ש מקדשין אלא בקודש רק דאין מקדשין ליקרב אבל יוכל להיות דמקדשין ליפסל הנה מצאתי בפי' הראב"ד על הספרא פ' צו בתחלתו ברייתא י"ב דתנן בה כל' המשנה זבחים הנ"ל וכולן אין מקדשין אלא בקודש ובפי' הראב"ד וז"ל וכולן אין מקדשין אלא בקודש פי' כשהם במקום הכשירן מיהו אין מקדשין ליפסל וילפינן לה להא מילתא מהא דתנן בסוכה (ד' מ"ח ע"ב) גבי מילוי כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיו ממלאין חבית של זהב שאינה מקדשת אלא מן השילוח ומניחה בלשכה ואם איתא דכלי שרת אין מקדשין כלל שלא במקומן לזעירי דאמר אין שיעור למים וכלי שרת נמי מקדשין ליפסל ביוצא ובלינה עכ"ל והנה יש כאן חסרון ושיבוש דמוכח אך גוף כוונתו מפורשת דה"ק מיהו אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וילפי' לה להא מילתא מדתנן בסוכה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהי' ממילא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת מן השילוח ומניחה בלשכה כך הוא ל' המשנה בסוכה שם וכנ"ל ובפי' הראב"ד הנ"ל הובאה בשיבוש] ואם איתא דכ"ש אין מקדשין כלל שלא במקומן ואפי' ליפסל א"כ הרי הי' אפשר למלאות מן השילוח במקודשת ולא יכניס הכלי לעזרה עד למחר ולא יופסל בלינה כן הוא תוכן כוונתו. וזו באמת קושית התוס' בסוכה שם (דף נ' ע"א) ד"ה ואי דלא יכניס הכלי. עד למחר ע"ש ועכ"פ דעת הראב"ד כך הוא לפי האמת דליפסל מקדש גם בחוץ וראה זה חדש הוא והנה לולי דברי התוס' והראב"ד הנ"ל הי' אפשר לענ"ד לומר דבאמת בחוץ אינו מקדש כלל ורק הרי אין לימוד ע"ז והוא סברא גרידא דאין הכלי מקדש רק במקום הכשירו וכדברי הראב"ד הנ"ל וע"כ במים דחג דכתי' ושאבתם מים בששון ממעיני וגו' ע' סוכה (דף מ"ח ע"ב) בגמ' והמילוי עצמו מכלל המצוה ואפי' יש לו מים מצוה למלאות מן המעין לשם ניסוך וע' תוספתא זבחים פרק י"ב המנסך ג' לוגין מים בחג בחוץ חייב בשאר ימות השנה פטור ר' אלעזר אומר אם נתמלאו לשם חג חייב אם לאו פטור עכ"ל [וע' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו] הרי דלר"א צריך להיות מילוי לשם ניסוך ומעכב בדיעבד ואפי' עלה ירד דאל"כ הרי מתקבל בפנים והיה ראוי שיתחייב בחוץ וכנודע וטעמא דר"א וודאי מפאת קרא דושאבתם מים בששון הנ"ל וע"כ נהי דמוכח דלרבנן דלר"א גם בלא נתמלאו לשם חג חייב בחוץ וע"כ דבפנים אם עלה לא ירד מ"מ לכתחלה גם לרבנן וודאי דהוא מצוה [ומ"ש בירושלמי סוכה שם אית תנא תני בשם ר"א א"צ שיהא מילואן לשם חג הכוונה שם לעניין החיוב בחוץ דיש מ"ד דא"צ לעניין החיוב שיהא מילואן כו' רק אפי' ניסך בחוץ מים שלא נתמלאו לשם חג חייב] וע"כ שפיר הכשירו של כלי לקדש גם בחוץ כיון דהמילוי בחוץ עצמו מצוה וע' זבחים (דף כ' ע"ב) דאפי' אי נימא דפסלה יציאה בקידוש ידים ורגלים ואם יצא הכהן חוץ לעזרה וחזר צריך לקדש ידיו ורגליו שנית מ"מ בפרה מקדש בכלי שרת בפנים ויוצא ואמר שם בגמ' הטעם דשאני פרה דהואיל וכל מעשי' בחוץ לא פסלה בה יציאה ע"ש וה"נ מעין זה כיון דמצות המילוי בחוץ לכן שפיר מקדש מיד בחוץ בשעת המילוי ומיושבת קושית התוס' והראב"ד הנ"ל ואין צורך להכריח מכח זה דמקדש בעלמא גם בחוץ ליפסל:
ועפיד"ז תתיישב ג"כ קושית התוס' בסוכה (דף נ' ע"א) שם דהקשו דנייתי שפיר במקודשת מע"ש דכ"ש אין מקדשין שלא בזמנן ולהנ"ל כיון דהמילוי עצמו מצוה וא"א למלאות בשבת מפאת איסור שבת ה"ל ע"ש זמנו של המילוי ושפיר יקדש גם מע"ש [ודכוותה בתוס' מנחות (דף נ"א ע"א) ד"ה אפי] וכי היכא דמקדש בחוץ מפאת היות המילוי בחוץ מצוה ואף דהניסוך רק בפנים ה"נ מקדש שפיר מע"ש כיון דהמילוי מ"ש זמנו ואף שזמן הניסוך הוא למחר ודו"ק היטב:
ואין להקשות ע"ו דא"כ בקצירת העומר נמי דאם מצא קצור אינו קוצר והקצירה עצמה מצוה הי' ראוי להיות הקצירה בכלי שרת מקודש ולא מצינו זה דז"א דאין כ"ש מקדש רק ביש לו תוך ע' מנחות (דף ע"ח ע"ב) וכלי של קצירה אפי' יהיה לו תוך כאין לו תוך דמי כיון שאין התוך משמש כלום שהקצירה אינה נעשית עם התוך של כלי רק עם חודו (אולם התוס' במנחות (דף ק"א ע"א) ד"ה אע"ג כתבו דקרדום שמנסרין ומשפין בו עצי המערכה היה כלי שרת ומקדש העצים בניסור ושיפוי אכן רש"י ז"ל חילק ע"ז ע"ש ודעת התוס' עצמם בזבחים (דף ל"ד ע"א) ד"ה שקדש דאין הקרדום כלי שרת ורק השיפוי עצמו מקדש עש"ה] ועוד דהרי העומר נקצר תבואה וחסר עדיין זרי' ובירור וטחינה והרקדה כו' וא"א שיתקדש כלל בשעת קצירה דאינו ראוי אז למזבח וע"כ שפיר לא בעי כ"ש ולא דמי למילוי המים דהמים כהמלאותם כך הם מתנסכים ע"ג המזבח וראוים להתקדש בשעת המילוי וז"פ:
ואולם יש לעיין קצת בזה מהך דמנחות (דף פ"ח ע"א) יתיב רבי וקא קשיא ליה רביעית למה נמשחה אי מצורע חוץ הוא ומוכח דלא שייך קידוש כלי בחוץ ואף בדבר שמצותו בחוץ ויש ליישב והנה מ"ש דהכלי מקדש שפיר מע"ש מפאת מצות המילוי כיון דא"א למלאות בשבת וה"ל ע"ש זמנו של המילוי ראיתי שוב שכן מבואר להדיא בתוס' שבועות (דף י"א ע"א) ד"ה אלא וז"ל א"נ אין כלי שרת מקדשים אלא בזמנן אפי' ליפסל כדמוכח בס"פ שתי הלחם אע"ג דבס"פ לולב וערבה צריך לומר דמילוי ע"ש חשוב בזמנן לפי שא"א למלאות בשבת כו' עכ"ל:
ומעתה הרי יש מדברי תוס' אלה ראי' ברורה לדברינו דיש לכלי לקדש גם בחוץ מפאת היות מצות המילוי בחוץ דהרי אין הבנה לדבריהם כלל לכאורה דמה בכך דא"א למלאות בשבת וצריך למלאות בע"ש הרי אפשר למלאות בכלי חול ומה עניין כלי שרת לזה שיחשוב זמנו לגבי הכלי ושיקדשנו כלי וע"כ דכך היתה סברתם ז"ל דכמו שהמילוי מצוה כן ראוי ג"כ להיותו בכ"ש וע"כ שפיר חשיב גם ע"ש זמנו גם לגבי הכלי מפאת מצות המילוי שזמנו מע"ש וראוי להיותו בכלי וע"כ הכלי מקדש מיד בע"ש וא"כ גם לעניין חוץ שפיר נכונים דברינו דכיון דמצות המילוי בחוץ וראוי להיותו בכלי נמצא החוץ מקום הכשירו של כלי ושפיר מקדש מיד בחוץ ולא דמי לדעלמא דאין מקדש אלא בפנים מפאת דמקום הכשירן בפנים וכדברי הראב"ד הנ"ל דכאן הרי מקום הכשירו גם בחוץ וכהך דזבחים (דף כ' ע"ב) דאע"ג דפסלה יציאה בקידוש כו' מ"מ בפרה דמעשיה בחוץ לא פסלה יציאה דאין היציאה לחוץ פגם כלל כיון דכך הכשירו של פרה וע"כ ה"נ שפיר אין החוץ מונע את הכלי מלקדש כיון דכך הכשירו למלאות בו בחוץ [ואין להקשות על התוס' דשבועות הנ"ל דנהי דהמילוי זמנו בע"ש וראוי להיותו בכלי מ"מ הרי הי' אפשר למלאות בכ"ש ולהוריק המים מכ"ש לכלי חול לפני בואם לעזרה ועדיין אין היותו בכ"ש בעזרה זמנו ודו"ק דז"א דכיון שניתן בכ"ש י"ל דאסור להוציאו לכלי חול משום מעלין בקודש ולא מורידין וע' תוס' מנחות (דף ח' ע"א) ד"ה רבי חנינא ועוד דכמו דסברת התוס' דראוי להיות המילוי בכ"ש והיינו ע"כ משום דחשיב להו המילוי כעין התחלת עבודת המים [טעמא משום דכתיב ושאבתם וגו' וכנ"ל] הנה כמו כן סברתם דראוי להיות המים בכ"ש מן המילוי דהיא התחלת עבודתו עד הניסוך שהיא גמר עבודתו ולא שיישם בכלי חול בנתיים ואולי כוונת התוס' ממש כדברינו דהכלי מקדש מיד בחוץ או דסבירא להו כסברת הראב"ד הנ"ל דליפסל מקדש תמיד גם בחוץ]:
ואולם דברי התוס' שבועות הנ"ל נתעוררתי עוד דצריכים עיונא רבא שהרי מבואר ברש"י פסחים (דף ל"ג ע"ב) אהא דאמרי' התם מי החג שנטמאו השיקן ואח"כ הקדישן טהורין וברש"י מי החג כגון של ניסוך המים דשבת שבתוך החג היו ממלאין אותן מע"ש וכשנטמאו אין יכולין לילך ולמלאות מן השילוח בשבת וטורח הוא למלאות. מבור הגדול בגלגל והלך והשיקם באמת המים שבעזרה כו' עכ"ל וא"כ איפוא מדוע יחשב ע"ש זמנו של המילוי מפאת שא"א למלאות בשבת והרי גם בשבת היה אפשר למלאות מן הבור הגדול [עי' עירובין (דף ק"ד ע"א) ויומא (דף י"ט ע"א) ושלהי מדות] אלא שהי' טורח בדבר וא"כ עכ"פ מכח זה אין לו לע"ש להחשב זמנו וכמובן ובשלמא עמ"ש דהכשר המילוי בחוץ וע"כ הכלי מקדש גם בחוץ לא קשיא דהרי הי' אפשר למלאות מבור הגדול דז"א די"ל דלשכה שבה היה הבור הגדול [ע' רש"י עירובין שם וביומא ובמדות שם] לא היתה מקודשת [ואפי' היתה פתוחה לקודש י"ל דהבור לא היה מקודש מכח זה ואף דבפסחים (דף פ"ו ע"א) מבואר דמחילות הפתוחות לעזרה תוכן קודש מ"מ כאן הרי אין הבור פתוח לעזרה רק ללשכה וע' תוס' פסחים (דף ס"ז ע"ב) ד"ה מחילות] וא"כ גם אם ימלא מן הבור הגדול הרי יהיה המילוי בחוץ משא"כ אהך דע"ש קשיא שפיר כיון דהיה אפשר למלאות בשבת אלא שהיה טורח בדבר ואולי ס"ל לתוס' דבור הגדול לא היה מעין וא"כ מימיו פסולים לניסוך כמבואר בתוס' סוכה (דף מ"ח ע"ב) ד"ה מנא ה"מ דבעי' מעין דווקא משום דכתיב ושאבתם מים בששון ממעיני וגו' ע"ש וכ"כ הריטב"א שם דבעי' מים חיים ע"ש וכן הוא ג"כ בתוס' ב"ב (דף ס' ע"ב) ד"ה מים אהא דאמר שם א"כ מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים והקשו בתוס' שם הא אפשר במי בורות דפסולים לניסוך כדמשמע בסוכה (דף מ"ח) עכ"ל עש"ה וכן מבואר עוד בתוס' מעילה (דף י"ב ע"ב) ד"ה כל וברש"י שם (דף י"ג ע"א) ד"ה בור מלא מים אמתני' שם דחשבה בור מלא מים בין דברים שאינם ראוים לא למזבח ולא לבד"ה ופירשו שם רש"י ותוס' דלניסוך המים אינם ראוים משום דבעי מים חיים לניסוך וע' ב"ב (דף ע"ט ע"א) בגמרא דהובאה שם משנה דמעילה הנ"ל ופי' שם הרשב"ם ג"כ כן עש"ה:
ואולם מגוף המשנה לענ"ד לכאורה לא מכרעא די"ל דהא דחשיב בור מלא מים בין דברים שאינם ראוים לא למזבח ולא לבד"ה היינו משום דניסוך המים הוא קרבן ציבור וא"כ מתני' שם דקתני הקדיש בור מלא מים והוא הקדש יחיד א"כ הרי אין הקדש זה ראוי לניסוך המים. זולת כשמוסרם לציבור ובהא לא איירי תנא ודו"ק:
וע"ע ע"ז (דף מ"ז ע"א) בעי רבה, המשתחוה למעין, מימיו מהו לנסכים מאי קמיבעי ליה אילימא לבבואה קא סגיד א"ד למיא קא סגיד ותיבעי ליה ספל להדיוט לעולם למיא קא סגיד והכי קמיבעי ליה למיא דקמיה קא סגיד וקמאי אזלו א"ד לדברונא דמיא קא סגיד עכ"ל הגמרא. ויש גם מכאן כדמות ראיה דרק מי מעין כשירים לניסוך דאל"כ הול"ל ותיבעי ליה בור ומדלא פריך הכי מוכח דאין כשירים לניסוך רק מי מעין וע"כ ליכא למיבעי לגבוה רק במי מעין דשאר מימות הרי בלא"ה פסילים וע"כ הוצרך הש"ס להקשות רק דה"ל לשנות בעיתו שלא לשאול אגבוה רק אהדיוט ולהדיוט הו"ל למיבעי שפיר גם בספל ודו"ק:
וע"ע תענית (דף כ"ה ע"ב) א"ר אלעזר כשמנסכים את המים בחג תהום אומר לחבירו אבע מימיך קול שני ריעים אני שומע (ניסוך המים וניסוך היין) שנא' תהום אל תהום קורא לקול צנוריך ע"כ ומוכח גם מכאן דמי החג צריכים להיות מי מעין דאילו היו גם מי גשמים מכונסין כשירין א"כ לר' יהושע דס"ל בתענית שם (דף ט' ע"ב) דכל העולם כולו ממים העליונים הוא שותה א"כ מה התייחסות התהום לכאן וע' עירובין (דף מ"ה ע"ב) לימא דלא כר' אליעזר דאי ר"א הא אמר כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה כו' וא"כ כ"ש דאית לן למיפרך כה"ג לימא דלא כר' יהושע דהלכתא כוותי' עלמא לגבי ר"א וע' תוס' סוכה (דף י"ב ע"א) ד"ה בפסולת דר' יוחנן ס"ל כר' יהושע הנ"ל דכל העולם ממים העליונים הוא שותה וס"ל נמי דגם עננים מלמעלן עש"ה בשם הירושלמי וא"כ בפשיטות יש לנו לומר דר' אלעזר כרבי' ר' יוחנן ס"ל וא"כ כיון שהכל מלמעלה הגשם והעננים א"כ מה עניין התהום לכאן ואם שכך היה הדרך לנסך מי מעין וכמבואר במשנה שהיו ממלאין מן השילוח מ"מ אילו לא היה זה מעיקר ההלכה שצריכים המים להיות מי מעין ששורשם מתהום לא היה אל התהום התייחסות עצמיי להם כמובן למי שיש לו ידיעה בשותא דרבנן ולא הי' ראוי שיתעורר התהום להביע מים ע"ז ניסוך המים וא"כ יש גם מכאן כדמות ראיה דבעי' מי מעין דווקא [וע' רש"י שם ד"ה תהום אל תהום קורא דכ' מים עליונים ומים תחתונים וכוונתו להסביר עניין תהום למעלה אבל גוף כוונת ר"א דתהומא עילאה קורא לתהומא תתאה אבע מימך וזה מוכרח בגמ' שם דאילו בתהומא עילאה לא שייך לשון אבע רק ל' אשור עש"ה בגמ' ואולם י"ל דהתעוררות התהום הוא מפאת שהמים המתנסכים יורדין לשיתין שהם מחוללין עד התהום ובאתי רק להעיר]:
והנה גם מדברי רש"י פסחים הנ"ל יש להכריח דבעי' מי מעין דווקא מדכ' דמן השילוח לא יכלו למלאות בשבת ומן הבור הגדול היה טורח בדבר וע"כ הוצרכו להשיק מים הטמאים באמת המים שבעזרה ותיקשי דאמאי לא מילאו מאמת המים דהיה להם דין מקוה עכ"פ מדסלקא בהו השקה וע' רשב"ם פסחים (דף ק"ט ע"ב) ד"ה היכי מצי מטבלי לי' שכ' דהי' מטבילין באמת המים שבעזרה כלי שרת שנטמאו ע"ש וא"כ הרי היו יכולים למלאות מהם גם לניסוך המים וע"כ דמשום דהיו רק מקוה לא מעין לכן היו פסולים לניסוך:
ואולם ק"ק מן המשנה מקואות פ"א מ"ח למעלה מהן מים חיים שהן טבילה לזבים והזי' למצורעים וכשירים לקדש מהן מי חטאת ע"כ ואי איתא מדוע לא תני נמי וכשירים ניסוך המים שבחג ואולי חשיב התנא רק מידי דטהרה דמי חטאת נמי טהרה לטמא מת נינהו וע"ע סוכה (דף מ"ח ע"ב) שם נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור כו' וק' ג"כ שהרי מבואר בזבחים (דף כ"ב ע"א) דמי מקוה כשירים למי כיור וכרבנן דר' ישמעאל דס"ל הכי שם ע"ש דמייתי ברייתא דתני' מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיו הו וחכ"א שאר מימות הן וא"כ כיון דגם מי מקוה כשירים לכיור א"כ מאי כללא דכייל תנא דנשפכו כו' היה ממלא מן הכיור והא משכחת שיהיו מי מקוה בכיור ופסולים, לניסוך, וא"ל דבשבת שבתוך החג נתנו לכיור רק מי מעין מהאי טעמא גופיה דשמא ישפכו מים שבחבית ויוכלו למלאות מן הכיור דא"כ ה"ל לתנא לאשמעי' זה ולמיתני הכי בהדיא ואילו מסתימות המשנה נשפכה נתגלתה היה ממלא מן הכיור מוכח דמי הכיור כפי מה שהם לפי עצמותם כך הם ראוים לניסוך ואולי הך דשאר מימות הן דזבחים הכוונה רק שגם שאר מימות כשרין אבל לא היו רגילין בשאר מימות גם בשאר ימות השנה רק במי מעין וע"כ לא הוצרך התנא לאשמעי' זה בשבת שבתוך החג ודו"ק. וקצת מוכח כן בסוכה שם (דף נ' ע"א) דאמר גזירה שמא יאמרו לקידוש ידים ורגלים מילאן עש"ה ומוכח דהי' רגילין בקידוש ידים ורגלים במי מעין דאל"כ מדוע יאמרו כן ומאי סלקא דעתיה דרואה שטרחו ללכת חוץ לירושלים למלאות ממעין השילוח עבור הקידוש אם היו רגילים גם במי בורות ואולם ברמב"ם פ"ה מביאת מקדש הט"ו מבואר דים שעשה שלמה היה מקוה וממנו היו ממלאים את הכיור תמיד ע"ש ומקורו מירושלמי יומא פ"ג ה"ח ועש"ה בירושלמי וע' תוס' פסחים (דף ק"ט ע"ב) ד"ה בים שעשה שלמה וי"ל עוד דכיון דהבור שהיו משקעין בו את הכיור היה מעין כמבואר ברש"י זבחים (דף כ' ע"א) ד"ה מוכני לכן היו מימיו חשובים מי מעין וכשירים לניסוך אולם הא בורכא דמה שהיו משקעין אותן במעין זהו רק חיבור למעין לעניין שלא יחול על מי הכיור פסול לינה ע' היטב רש"י זבחים שם אבל אין זה מועיל למים עצמן להחשב מי מעין לשיוכשרו לניסוך ודו"ק:
וע"ע רמב"ם שם, הי"ד דכ' וכיצד היו עושין משקעין אותו במי מקוה או במעין עכ"ל וע"ע רמב"ם ה' בית הבחיר' פ"ג הי"א דיש לו שם שיטה אחרת לגמרי דהמוכני היה כלי של חול שבו מים ובו היה עניין השיקוע ע"י שהיו נוטפים ממנו מים חדשים תמיד לכיור ע"ש בכ"מ וע' משנה עירובין (דף ק"ד ע"א) הנ"ל דתנן וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבאר הקר ביו"ט וקמפרש בגמ' שם דהאי באר הקר היינו באר מים חיים ע"ש הכתוב כהקיר בור מימי' וא"כ מדלא קרי תנא גם לבורות הנ"ל בארות קרות מוכח דהם לא היו מים חיים ואם דבאר הקר הנ"ל נמי קרי ליה תנא בור בנדרים (דף מ"ח ע"א) ע"ש במשנה והבור שבאמצע הדרך ופירש"י דהכוונה אבאר הקר הנ"ל מ"מ כאן דשנאן יחד וקרי לזה באר הקר ולהנך בורות מוכח דהבורות לא היו מים חיים וגם ברי"ף בנדרים שם הגירסא שם באמת והבאר שבאמצע הדרך ע"ש:
וע"ע עירובין (דף י"ח ע"א) וע' עוד בדברי הימים א' י"א ויתאו דוד ויאמר מי ישקני מים מבור בית לחם וגו' וישאבו מים מבור בית לחם וגו' וינסך אותם לד' ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ה בר קפרא אמר חג הי' וניסוך מים והיתר במה הי' כו' עש"ה וכן הוא ברבה רות וק' ג"כ דסתם בור הוא מים מכונסים לא מעין וא"כ איך הוכשרו לניסוך ובשמואל ב' כ"ג פסוקי ט"ו ש"ז יש שם קרי וכתי' כי הכתי' מבאר בית לחם והקרי מבור בית לחם ע"ש והוא חידוש דד"ז הוא חלוקת קרי וכתיב דהכתיב הוא באר דהוא מים חיים והקרי הוא בור דהוא מים מכונסים והנה צ"ע ג"כ לפמ"ש למעלה דצריך המילוי להיות לשם חג דא"כ איך היו ממלאין מן הכיור והרי מי הכיור לא נתמלאו לשם חג ובאתי רק להעיר:
והנה התוס' בשבועות שם כתבו עוד וז"ל ועוד כיין דיש שיעור להקרבת קטורת פרס שחרית ופרס ערבית אין כלי שרת מקדשת שלא מדעת כדמשמע בס"פ לולב וערבה עכ"ל נראה דהיו מפרשים ז"ל הך דסוכה דדייק דקסבר אין שיעור למים וכ"ש מקדשין שלא מדעת דאילו הי' שיעור כו' הי' אפשר לתת בו יותר מכשיעור שלא על דעת קידוש ואז לא הי' מקדש דתרתי לגריעותא לא אמרי' דיקדש בהיות בו יותר מכשיעור וגם שלא מדעת ולפי"ז מיושבת בפשיטות גוף הקושי' הנצבה, בפתח דברינו כיון דבהך דמעילה בקידוש ידוש מדעת איירי וע"כ לא מהני הא דיש שיעור לחוד למנוע הקידוש ואולי טעם התוס' ג"כ משום דכיון דיש שיעור צריך לבא לברירה וע"כ בשלא מדעת דה"ל ברירה מאלי' לא אמרי' ברירה הן והן הדברים אשר כתבנו כבר למעלה:
עוד מלים בפי ביישוב גוף קושייתנו זאת וזה דהנה מה שכתבנו למעלה דהי' המילוי בע"ש לצורך מחר אחרי הניסוך של בו ביום ונמשכתי בזה לפום רהיטא אחרי דברי הקרבן עדה דכ' כן בירושלמי סוכה פ' החליל והנה אחרי ההתבוננות הדרנא בי מזה ואציע ל' הירושלמי שם דאהא דתנן במשנה שם אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ואין מוסיפין על מ"ת כו' מרב שבת שבתוך החג היו שם מ"ח כו' וקחשיב שם ג' מינייהו למילוי המים אמר שם בירושלמי ע"ז וז"ל א"ר זעירה זאת אומרת שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים בלבד אין תימר למילוין ניתנו ג' למילוי המים של יום וג' למילוי המים של מחר (פי' ממתני' שמעי' שלא היו תוקעין אלא לניסוך המים ושלש למילוי המים דתנן היינו בשעה שהיו מנסכים וממלאים הספל מים דאי ס"ד למילוי המים היו תוקעין ניתני נ"א תקיעות כע"ש שבתוך החג שהרי היו ממלאים בו מים גם לצורך מחר וניתוספו עוד שלש וה"ל למיתני ג' למילוי המים של יום וג' למילוי המים של מחר. קרבן עדה) אילין אינון והא אית לך חורנין תשע למוספי שבת ותשע למוספי ר"ח ותשע למוספי יו"ט של ר"ה כו' והנה הק"ע פי' דהך "אילין אינון והא אית לך חורנין זה כולו קושי' דמקשה אילין אינון כלומר אילו הם דייקא מ"ח תקיעות בע"ש שבתוך החג והא משכחת נמי מ"ח תקיעות ביו"ט של ר"ה שחל בשבת כו' והנה הקשה שם הק"ע אמימרא דר' זעירה הנ"ל דאמר ואת אומרת כו' דמנ"ל הא דילמא בע"ש שבתוך החג היו ממלאין צלוחית לע"ש וחבית לשבת בב"א עש"ה בש"ק:
ולענ"ד קושיתו זאת הוא דברי הירושלמי עצמו וזה דהא דאמר בירושלמי אילין אינון מוסב אהך דר' זעירה ודלא כפירושו ז"ל וה"פ אר"ז זאת אומרת כו' אין תימר למילוין ניתנו ג' למילוי המים של יום וג' למילוי המים של מחר וע"ז השיב הירושלמי אילין אינון כלומר הן הן דג' התקיעות דתנן למילוי המים הן עצמן למילוי המים של יום ולמילוי המים של מחר ועולין הן לשניהם ואח"כ מתחיל דיבור בפ"ע והא אית לך חורנין וקאי על המשנה דתנן ע"ש שבתוך החג היו שם מ"ח כו' וע"ז מקשה והא אית לך חורנין ומדוע לא חשבינהו תנא נמי להני וא"כ לפי' זה הרי מפורש בירושלמי שהיו המילוים כאחת ואיך שיהי' בפשט הירושלמי מ"מ לשיטת הש"ס דידן דהאי שלש למילוי המים אין הכוונה לניסוך המים ע' היטב סוכה (דף נ"ד ע"א) וברש"י שם א"כ הרי הדרא קושית הירושלמי לדוכתה ועל כרחך לומר לשיטת הש"ס דידן דהיו ב' המילוין כאחת והיו ג' התקיעות למילוי המים עולות לשני המילוים גם יחד [וגם הסברא הפשוטה לכאורה מחייבת כן דהיו המילוים כאחת דלמה הי' להם לטרוח ב' פעמים ללכת חוץ לירושלים אל השילוח כיון שבהליכתם הפעם הראשונה בבוקר היו יכולין למלאות לצורך יום וגם לצורך מחר ונ' דלא הי' כלל שום ה"א לבעלי התלמוד לומר שלא היו המילוים כאחת ומימרא דר' זעירה הנ"ל היינו רק דהית' סברתו דכיון דהם מילוים חלוקים דאלו לצורך יום ואלו לצורך מחר לכן היו ראוי לתקוע ג' תקיעות בפ"ע על זה וג' תקיעות בפ"ע ע"ז כמו אילו הי' המילוי הב' ביומו דהיו לו או תקיעות בפ"ע ולכן אמר דזאת אומרת דג' למילוי המים הכוונה לניסוך דאי למילוי ה"ל למיתני ו' תקיעות וע"ז השיב הירושלמי אילין אינון דבג' התקיעות יוצאין לשני המילוים גם יחד]:
והנה עפ"י דברינו אלה שהיו ב' המילוים כאחת הנה תתיישב בזה בפשיטות קושית התוס' הנ"ל דמדוע לא הביאו במקודשת הא אין כ"ש מקדשין שלא בזמנן ולהנ"ל בפשיטות לק"מ דהא בלא"ה אמר בגמ' דעל כרחך דקסבר דכ"ש מקדשין שלא מדעת דאל"כ הרי הי' אפשר להביא במקודשת שלא בכוונת קידוש וע"כ דגם כוונה היפוכית היינו אפי' מחשב בהדיא שלא יקדש הכלי נמי לא מהני למנוע הקידוש דאל"כ אכתי הי' אפשר להביא במקודשת ויכוין בהדיא שלא יקדש וא"כ כיון דמחשבתו לא מעלה ולא מורות רק הכלי מקדש בעצמותו אם המים ראוים להנסך א"כ אילו הי' מביא במקודשת הרי שפיר הי' הכלי מקדש כיון דהמילוי הי' עוד לפני הניסוך של יום וא"כ הרי ראוים אותם המים להנסך בו ביום ושפיר ה"ל בזמנו ושפיר הי' מקדש דמחשבתו מה שהוא מחשב שממלא לצורך מחר הרי לא מעלה ולא מורדת ואין בכחה למנוע הקידוש כלל כיון דהמים בעצמותם ראוים להנסך היום והכלי מקדש שלא מדעת ולא גרירא בתר מחשבתו כלל ואף אם הית' מחשבתו להיפוך וז"פ ונכון מאוד בס"ד:
ומעתה אחרי אשר זכינו לזה הנה גם קושיתנו מהך דמעילה מיושבת לנכון בס"ד ואומר אני דאם יש שיעור למים הדין באמת דמקדש ג' מתוך כולם וא"א לנסכם כיון דיש גם היתרון דאינו ראוי למזבח וברירה לא אמרי' שיברור מהם ג' ונימא דאגמ"ל דאילו הם המקודשין ועכ"ז שפיר הכלי מקדש ג' מתוך כולם אע"ג דלא יהי' אפשר לנסכם כיון דאין החסרון בהדבר המתקדש דג' לוגין בעצמותם הרי ראוים לניסוך אלא דהאדם יוכרח לעבור בנסכו גם הבלתי ראוי אבל הג' לוגין בעצמותם הרי ראוים לניסוך וע"כ הכלי שפיר עושה את שלו ומקדש ג' לוגין מתוך כולם אלא דאח"כ א"א לנסכם וטעונין עיבור צורה ככל הקדשים שא"א להקריבם ואין בהן פסול בגופן וכנודע ואולם עכ"ז שפיר דייק בסוכה שם דאין שיעור למים וזה דאי איתא דיש שיעור למים לכאורה הרי שפיר הי' אפשר למלאות ג' לוגין לצורך יום וג' לוגין לצורך מחר ויהיו ב' המילוים במקודשת וזה דאינו שממלא לצורך מחר הרי א"א שיוקדשו מיד לצורך יום דא"כ הרי יהיו ו' לוגין מקודשין לצורך יום וששה לוגין הרי אינם ראוים לבו ביום רק שלשה כיון דיש שיעור למים והרי אין הכלי מקדש רק בראוי לו אולם הא בורכא דמאן לימא לן דכלי האחר יקדש ולא כלי זה אמור להיפוך דכלי זה יקדש ולא כלי האחר כיון דמחשבתו שהוא מחשב דכלי האחר הוא לצורך יום וכלי זה לצורך מחר הא לא מעלה ולא מורדת אחרי דכ"ש מקדשין שלא מדעת וא"כ כיון דג' לוגין שבכל כלי ראוין בעצמותם להתקדש לצורך יום א"כ הי' מינייהו מפקית ושפיר מקדשין גם שניהם וינוסכו ג' לוגין שבאחד מהם והשניים יופסלו בלינה וכמובן:
ואולם התינח אם נותן בכל כלי רק ג' לוגין משא"כ אם יתן באותו שלצורך יום ג' לוגין ואילו באותו שלצורך מחר יתן יותר מג' לוגין אז שפיר אותו שלצורך מחר לא יקדש כלל דלגבי הי מינייהו מפקית לענין זה שפיר יש משפט הקדימה אל הכלי האחר שבו ג' לוגין מכוונים והם אפשרי הניסוך בפועל משא"כ זה שיש בו יותר והם בלתי אפשרי הניסוך וכנ"ל וא"כ כיון דבטלה סברא דהי מינייהו מפקית א"כ זה הכלי שיש בו יותר מג' לוגין שפיר לא יקדש כלל דלצורך היום לא יוכל לקדש כיון דהכלי האחר שבו ג' לוגין מכוונים הרי ראוי יותר וכנ"ל ולצורך מחר ג"כ לא יוכל לקדש דזהו שוב שלא בזמנן ואין כ"ש מקדשין שלא בזמנן [וא"כ כיון דבשעת המילוי לא הי' בר קידוש כלל נעשה כמי שמילאו הקוף כש"ס יומא (דף כ"ט ע"ב) ושוב גם למחר לא יקדש וישפכו ממנו למחר היתרון על ג' לוגין ויניחו ג' לוגין ויתקדשו אז הג' לוגין דשפיכת היתרון שהי' מונע הקידוש בשעת המילוי חשוב שפיר מעשה אדם לשיוכל הכלי לקדש כי הך דקציצתן זו היא עשייתן דסוכה (דף י"א ע"א) ודו"ק. וגם הי' אפשר בפשיטות לשפוך מהם למחר ג' לוגין לתוך כלי אחר מקודש ויתקדשו בו או דאחרי הניסוך של ע"ש היו שופכין מיד היתרון על הג' לוגין והניחו בו ג' לוגין ולא הי' אפשר שיתקדשו אז כיון דניסוך של בו ביום כבר הי' ולמחר הא ה"ל שלא בזמנו וביום שבת שפיר מתקדשין בו ומתנסכים ולפי הסברא הזאת צ"ל דלא הוי כמו שמילאו הקוף והטעם כיון דגם בשעת המילוי היו ראוים לקידוש אלא שכלי האחר עיכב מפאת דהי' ראוי ביותר לסיבת אפשריות הניסוך בפועל ודו"ק] וא"כ הרי שפיר הי' אפשר למלאות גם לצורך מחר במקודשת יותר מג' לוגין ועכ"ז לא יתקדשו כלל ולא יופסלו בלינה וע"כ שפיר דייק דאין שיעור למים וראוי הכל לבו ביום ושפיר יתקדש ויפסל בלינה והתינח א דסוכה משא"כ בהך דמעילה דאיירי בנותנן בשבת מכד שאינו מקודש לצלוחית המקודשת ע"כ אפי' יש שיעור למים ונתן יותר שפיר מקדש ג' מתוך כולם כיון דאין אז מים אחרים המעכבים עליהם וג' לוגין בעצמותם מתקדשים שפיר גם בתערובת וכנ"ל ובהך דסוכה הוא דאין מתקדשים משום דיש גם בכלי אחר ג' לוגין וא"א שיתקדשו שניהם ואי דהי מינייהו מפקית לענין זה יש אל הכלי האחר משפט הקדימה כיון דהוא אפשרי הניסוך בפועל משא"כ היכא דליכא כלי אחר המעכב אז שפיר מתקדשים ג' לוגין גם בתערובת ואף אי יש שיעור למים וכנ"ל ודו"ק היטב כי נכון הוא בס"ד [ועפיד"ז י"ל ג"כ דגם אם יש שיעור למים ונתן יותר ראוים שפיר ג' לוגין מהם להנסך גם בפועל מטעם ברירה דנימא דהוברר הדבר דאלו הם המקודשין ועכ"ז יש אל הכלי האחר משפט הקדימה בהך דסוכה כיון דבו המים המקודשין מבוררין משא"כ בזה שיש בו יותר מג' לוגין ודו"ק. ועי"ל עפ"י דרכנו זה דהש"ס דסוכה ה"ק דש"מ דאין שיעור כו' דאי יש שיעור ג' לוגין הי' אפשר למלאות ג' לוגין בכלי מקודש לצורך יום וג' לוגין בכלי אחר מקודש לצורך מחר דכיון דיש שיעור א"כ הרי א"א לשניהם יחד לקדש כיון דבשניהם יחד יש חשה לוגין וששה לוגין הרי אינם ראוים לניסוך כיון דיש שיעור לניסוך ג' לוגין ולא יותר ואי דהי מינייהו מפקית לענין זה שוב שפיר מהני מחשבת האדם מה שמחשב בזה לצורך יום ובזה לצורך מחר דאף דכ"ש מקדשין שלא מדעת מ"מ כאן דא"א שיוקדשו גם שניהם רק אחד מהם ע"כ שוב מהני שפיר מחשבת האדם לברר דזה יקדש ולא האחר ודו"ק ולפי"ז לא נדבר כלל בסוכה מדין זה דאי יש שיעור ונתן בכלי יותר שלא יקדש כלל וא"כ הקושי' מהך דמעילה מעיקרא ליתא ודו"ק כי זה נכון בס"ד וע' מנחות (דף ע"ח ע"ב) דלפי' אחד ברש"י שם משמע לכאורה דאי כ"ש מקדשין שלא מדעת אזי גם מחשבת האדם לברר אחד משנים לא מהני ויש לדחות עש"ה ותבין]:
והנה ראיתי בתוס' ישינים יומא (דף כ"ט ע"ב) ד"ה נעשה כמי שסידרו הקוף וז"ל וא"ת מדאמרי' בסוף לולב וערבה זאת אומרת כ"ש מקדשין שלא מדעת ואי מייתי במקודשת איפסל להו בלינה והיאך יופסלו בלינה הלא אין כ"ש מקדש שלא בזמנו וכי מטי בי שימשי ליהוי כמו שסידרו הקוף כיון שלא נתנם בזמנם כדאמרינן הכא וי"ל כו' א"נ הואיל ואם מילאן לצורך אותו יום כגון אם הי' החג גם באותו יום היו מתקדשות כי מטי בי שימשי לא ליהוי כמי שסידרו הקוף כמו בלחה"פ שכשנתנם שם לא הי' זמנם כלל עכ"ל. ונראה דהת"י היו סוברים דהי' המילוי לצורך מחר אחרי הניסוך של בו ביום דאילו הי' קודם לכן א"כ לפי האמת דאין שיעור למים וכ"ש מקדש שלא מדעת א"כ הרי בפשיטות לא הי' אפשר להביא במקודשת שהרי ב' הכלים יקדשו גם שניהם לצורך יום כיון דאפשר לנסך את אשר בשניהם יחד כיון דאין שיעור למים ול"ל לת"י לומר דכי מטי בי שימשי הוא דיקדש וכמובן וע"כ דס"ל דהי' המילוי שלצורך מחר אחרי הניסוך של בו ביום ורק דעכ"ז כיון דהי' היום זמן ניסוך אף שכבר נתקיים הניסוך לא הוי אח"כ שלא בזמנם לגמרי דליהוי כמי שסידרו הקוף ושפיר יקדש בלילה והוא דוגמת הך דזבחים (דף י"ב ע"א) הואיל ומקצתן ראוי אלא דשם הוא על זמן שיבוא בו ביום וכאן אמרי' הואיל ומקצת שכבר עבר הי' ראוי:
ולכאורה יש סתירה לסברא זאת מש"ס ר"ה (דף כ"ח ע"ב) א"ל אביי אלא מעתה הישן בשמיני בסיכה ילקה א"ל שאני אומר מצוות אינו עובר עליהן אלא בזמנן מתיב ר' שמן בר אבא מנין לכהן שעולה לדוכן שלא יאמר הואיל ונתנה לי תורה רשות לברך את ישראל אוסיף ברכה אחת משלי כגון כו' ת"ל לא תוסיפו על הדבר והא הכא כיון דבריך עברה לי' זמניה וקתני דעבר הב"ע בדלא סיים כו' ואי איתא מאי קשי' הרי התם הי' זמן ברכת כהנים באותו יום ושפיר חשוב גם אח"כ זמנו במה וכסברת הת"י הנ"ל ולא דמי לשמיני בסוכה דכל אותו היום איננו זמן סוכה כלל וי"ל דכיון דרבא אמר מצות אינו עובר עליהן אלא בזמנן לכן גם באותו יום אחרי שעבר זמנו חשוב שפיר שלא בזמנו ותיקשי מלישנא דרבא מיהת אע"ג דלא דמי לשמיני בסוכה והת"י קאמרי רק דנהי דחשוב שלא בזמנו מ"מ כמי שסידרו הקוף מיהת לא הוי לענין שלא יקדש גם בלילה כיון דהי' באותו יום זמנו ולא דמי ללחה"פ דאין אותו היום זמן הסידור כלל וכלל ודו"ק היטב:
ודע דבין לפי' הת"י הנ"ל ובין לדברינו הנ"ל יומצא חידוש דין דהא דתנן בסוכה כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהי' ממלא מע"ש חבית של זהב שאינה מקודשת כו' היינו רק בשבת שבתוך החג אבל יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת אז כיון דהמילוי לצורך מחר הי' ביום חול לגמרי ולא הי' ראוי כלל לאותו יום אז שפיר היו מביאין במקודשת דאין כ"ש מקדשין שלא בזמנם ולא הי' נפסל בלינה ואפשר דכיון דהוא לפני היו"ט עדיין ואין אז עוד ענין הניסוך כלל וכלל ע"כ אין או אל המים עדיין שום מעלה כלל ואין להדר כלל להיותם במקודשת וגם אם יתנום במקודשת אין בזה שום ענין מעלה כלל וע"כ בלא"ה לא היו מביאין במקודשת מפאת דהוי שלא לצורך כלל וכלל ודו"ק ובאתי רק להעיר. והנה מ"ש למעלה בכוונת הירושלמי סוכה אילין אינון והא אית לך חורנין דתיבות אילין אינון אינם מן הקושי' נזכרתי דגם בירושלמי ביצה פ"ה ה"ב יש כלשון זה "אילין אינון והא אית לך חורנין ושם בהכרח תיבות אילין אינון הם מן הקישי' ע"ש ועכ"ז גוף דברינו דהיו ב' המילוים כאחת עדיין שפיר במק"ע וכנ"ל]: