אור ברסלב

ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות תרומות· רבי נחום אש

פרק ו

פרק ד

הלכה ו

זר שאכל תרומה בזדון בין שהוא טמא בין שהוא טהור בין שאכל תרומה טהורה בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים שנאמר ומתו בו כי יחללוהו. הכ"מ לא הראה מקור לזה, ובמל"מ רמז לעיין בלח"מ רפי"ט מהל' סנהדרין ועי' בלח"מ שם שהקשה כיון דבכהן עצמו דעיקר קרא כתיב ביה היכא שאכל תרומה טמאה אינו לוקה משום דאינו קודש כמו שפירש רבינו לקמן בפ"ז מהלכות אלו ה"א, מאין יצא לו בכאן דזר שאכל תרומה טמאה שחייב מיתה ע"ש. אבל באמת דברי רבינו מבוארין בירושלמי פ"ב דבכורים ה"א ר"ח בשם ר' יוחנן זר שאכל תרומה בעון מיתה מתניתא מסייע לר' יוחנן אוכלי תרומה בזדון טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה אוכלי תרומה בכהנים טהור שאכל טהור כמצותו טהור שאכל טמא בעשה כו' (והוא מהתוספתא דתרומות פ"ו, והמציינים שכחו לציין שם תוספתא זו) ודברי רבינו מבוארין:

תוכן העניינים

ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות תרומות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה