ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות שמיטה ויובל· רבי נחום אש
פרק ד · הלכה כט
עכו"ם שקנה קרקע כו'. עי' בכ"מ שהביא בשם הכפו"פ שהשיג ע"ד רבינו ובס' התוה"מ בהר פ"א ברייתא ו' כתב מקור לדברי רבינו מהברייתא דתו"כ שם. דאיתא שם לכם ולא לאחרים, וכתב שם דרבינו מפרש שבא למעט עכו"ם שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית וזה הדין שכתב כאן ולא רצה לפרש שאסור להאכילן לעכו"ם כמ"ש בתוספתא פ"ה דשביעית דא"כ יסתור מש"כ שם בתו"כ אח"ז בברייתא ז' ולתושבך מן העכו"ם ולהכי מפרש לה לענין הדין שכתב כאן ע"כ ע"ש. ואף שרבינו עצמו פסק לקמן פ"ה הי"ג דאין מאכילין אותו לעכו"ם כהתוספתא מ"מ כיון דבהתו"כ א"א לפרש כן כיון דבתו"כ איתא להדיא להיפך ומוכרח לפרש הא דאיתא בתו"כ לכם ולא לאחרים לענין הדין שכתב כאן ונהי דלענין להאכיל לעכו"ם פסק רבינו דלא כהתו"כ כיון דבהתוספתא איתא להיפך מ"מ בהדין דכאן פסק כהתו"כ. כיון דלא נמצא מבואר היפך מזה: