ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות עדות· רבי נחום אש
פרק ט · הלכה יב
הסומים אע"פ שמכירין הקול וידעו האנשים הרי אלו פסולין מן התורה שנאמר והוא עד או ראה מי שהוא ראוי לראות הוא שמעיד. וכתב הכ"מ הכי אמרינן בפ"ב דגיטין ד' כ"ג דאע"ג דידעי בטביעות עינא דקלא הם פסולים אך הראיה שהביא מאו ראה צ"ע היכא איתא ע"כ והמגיה ציין על הגליון דיצא לו לרבינו כן מערכין דף י"ח ע"ש וכתב שמכאן ג"כ יצא לו לרש"י שסומא משתי עיניו פסול לעדות דכתיב או ראה כמ"ש בנדה דף מ"ט ע"ב ועי' ג"כ ברשב"ם ב"ב דף קכ"ח ובהרא"ש שם שכתב ג"כ דסומא פסול להעיד דכתיב או ראה פרט לסומא אבל לא ציינו ג"כ את מקומו, ובאמת דברי רבינו ודברי הקדמונים הנ"ל מבוארים להדיא ברישא דההיא תוספתא דפ"ג דשבועות שהבאתי בהלי"א דאיתא שם והוא עד הכשר לעדות ושמעה להוציא את החרש או ראה להוציא את הסומא כו', ודברי רבינו ורש"י מבוארין וא"צ לכל דברי המגיה בזה: