ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות נזירות· רבי נחום אש
פרק ה · הלכה כ
המטמא את הנזיר כו'. בתוספתא דמכות פ"ג המלביש את חבירו כלאים והמטמא את הנזיר אע"פ שהמלביש מזיד ומטמא מזיד חייב היו שניהם שוגגין פטור המקיף פאת ראשו של חבירו שניהם חייבין בד"א שהיו שניהם מזידים אבל אם היו שניהם שוגגין פטורין אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב ע"כ. והכ"מ לקמן פ"י מהל' כלאים הל"א כתב שנראה דהתוספתא זו כתובה בטעות ואינה מכוונת בדברי רבינו שם והב"ח ביו"ד סי' ש"ג כתב דרבינו מפרש דברישא ה"פ אע"פ שגם המלביש מזיד ומטמא מזיד אפ"ה הלבוש והנטמא חייב בלבדו והמלביש פטור ולא דמי למקיף פאת ראשו של חבירו דבשניהם מזידין שניהם חייבים דשאני הכא דכתיב לא תקיפו בלשון רבים אבל הכא דכתיב בלשון יחיד לא תלבש לא יטמא אע"ג דקרינן לא תלביש כו' אין שניהם חייבין אע"פ ששניהם מזידין אלא הלבוש בלבד והנטמא בלבד הוא דחייב, אלא דלפ"ז צריך להגיה בסיפא שניהם שוגגין שניהם פטורים אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב דבזה שוה דינו למקיף ואין לחלק ביניהם אלא בשניהם מזידין דבמקיף שניהם חייבים ובמלביש הלבוש חייב והמלביש פטור ומזה נובעין דברי רבינו בה' כלאים ע"ש ע"כ. ולפ"ז מש"כ רבינו דהמטמא את הנזיר אם היה הנזיר מזיד הנזיר לוקה מבואר כן בתוספתא לפ"מ שפי' הב"ח אך מש"כ הב"ח להגיה בסיפא דתוספתא אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב דבזה שוה דינו למקיף צ"ע דהא בטומאת נזיר אם היה הנזיר שוגג אף שהמטמא מזיד כ' רבינו בכאן דשניהם פטורין ואדרבה בדקדוק לא כ' התוספתא בבא זו לעיל כמו בסיפא במקיף דא"כ היה כולל גם במטמא את הנזיר ובאמת בזה אם היה הנזיר שוגג והמטמא מזיד שניהם פטורין ודברי הב"ח צ"ע: