ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות בית הבחירה· רבי נחום אש
פרק א
הלכה יא
ולהגביהו כו' שנאמר ולרומם את בית אלהינו. הכ"מ לא ציין מקורו אולם דבריו נובעין משבת דף י"א ע"א אמר רבא כו' אמר רב כל עיר שגגותיה גבוהין מבהכ"נ לסוף חרבה שנאמר לרומם את בית אלהינו, ולמד רבינו מזה לביהמ"ק דביה כתיב קרא:
הלכה יב
והכל חייבין לבנות כו' ונשים. עי' בכ"מ, אבל צ"ע דילמא עשו זאת מעצמן ומנ"ל שמחוייבים. אולם נראה להביא מקור לדברי רבינו מב"ב דף ד' דפריך שם ובבא ב"ב היכי עביד הכי דנתן עצה להורדוס לבנות בהמ"ק והאמר ר"י אמר רב מפני מה נענש דניאל מפני שהשיא עצה לנבוכדנאצר כו' ומשני אבע"א שאני עבדא דאיחייב במצות, והנה עבדים אינם חייבים במצות יותר ממה שאשה מחוייבת ומוכח שנשים מחוייבות בבנין בהמ"ק:
הלכה יג
המזבח אין עושין אותו אלא בנין אבנים גזית כו'. דברי רבינו תמוהין שהם נגד מקרא מלא בתורה לא תבנה אתהן גזית כמש"כ בהט"ו, ואם כי יש לדחוק בכוונתו אבל זיכני ה' והגיע לידי ספר משנה תורה ח"ג וד' שנדפס בקוסטאנטינא שנת ה' רס"ט (עוד קודם שנתחבר הכ"מ) ושם ליתא לתיבת גזית והוא הנכון לפע"ד [וכן בדפוסי וויניציאה ליתא]:
הלכה טו
במל"מ הרב באר שבע בפ' עגלה ערופה הקשה כו' וכתב והיינו יכולים לחלק בין קודם שהוקדשו אבנים למזבח דעודן חולין כו'. וזה אינו נראה כלל כו'. ואישתמיטתיה שדברי ב"ש הן הן דברי התוס' בסוכה דף מ"ט ע"א ד"ה שכל בסוה"ד שם ע"ש:
הלכה יז
וכן הנותץ אבן כו' דרך השחתה לוקה. וכתב הכ"מ כלומר שאם נתץ כדי לתקן ודאי שרי אבל לא ביאר מנ"ל לרבינו זאת, ובב"י יו"ד סימן רע"ו העתיק תשו' הר"י אכסנדרני וכתב שם באמצע דבריו וליכא למימר דכל מחיקה שהוא לתיקון שריא דהנותץ אבן מהמזבח לא מיחייב אלא בעושה דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתקן אחרת במקומה שרי שכן מצינו בבני חשמונאי שנתצו מזבח שבנה עזרא מפני שטימאוהו היונים כדאיתא ביומא דהתם שאני כו'. וכתב ע"ז בהגהות מהרל"ח שם לא מצאתי דברים אלו במס' יומא. גם הכ"מ בפ"א מהל' בהב"ח הי"ז לא הודיע מקומו איה ע"כ. אך באמת עדות הר"י אכסנדרני נאמנה שכן מבואר להדיא במס' יומא דף ט"ז ע"א מזרחית צפונית בה גנזו בית חשמונאי אבני מזבח ששיקצום מלכי יון. ופירש רש"י שהקטירו עליה לעכו"ם וכ"ה בע"ז דף נ"ב ע"ב ע"ש. ותמיה על המהרל"ח שנעלם ממנו זה:
הלכה כ
וכלי גבוה עד שלא נשתמש כו'. עי' בכ"מ ועי' במה שתפס עליו המגיה ובאמת דברי רבינו הם גמרא ערוכה בע"ז דף נ"ב ע"ב התם לא אישתמשו בהו לגבוה הכא כיון דאישתמש בהו לגבוה לאו אורח ארעא לאישתמושי בהו הדיוטא ע"ש: