אור ברסלב

ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח· רבי נחום אש

פרק ד · הלכה ו

הלכה ה

הנעבד בין שעבד שלו בין של חבירו כו' הרי זה אסור. עי' בהשגות ובכ"מ ולח"מ ועי' בתוס' בע"ז דמ"ו ע"א ד"ה בהמה תוכיח. ונראה שדברי רבינו נובעים מהירושלמי דכלאים פ"ז ה"ג ובירושלמי דע"ז פ"ג ה"ה דאיתא שם הנעבד אית תנייא תני בין שלו בין של אחרים אסור אית תנייא תני שלו אסור של אחרים מותר הוון בעיי מימר כו' ר"י בשם ר"א דברי הכל הוא כמה דתימר תמן דבר שיש בו רוח חיים אע"פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ודכוותה דבר שאינו שלך אע"פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה. והנה הירושלמי ע"כ מיירי בשלא עשה בה מעשה דאי בשעשה בה מעשה אפילו להדיוט נאסר כדאיתא בע"ז דנ"ד וע"כ דאפילו בשלא עשה בה מעשה קאמר דמקשינן דבר שא"ש לדבר שיש בו רוח חיים דעכ"פ אסור לגבוה, ועי' במרה"פ שם בע"ז:

סוף הספר

תוכן העניינים

ציוני מהר"ן על משנה תורה, הלכות איסורי המזבח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה