תערובת המינים - מדוע לא טוב
מן ה"טענות" המצויות: מדוע לא טוב לגדל את ילדינו מגיל צעיר בחברה מעורבת, בנים ובנות יחדיו? הרי מטבע הדברים הגדל בדרך זו, אינו מוטרד וניזוק ממראה שאינו צנוע כל כך, כחבירו הגדל בחברה נפרדת.
ראשית, יש לזכור כי שאלה זו יכולה להשאל אך ורק מנקודת מבט המתעלמת מדברי התורה. שכן המציית לדברי הבורא בתורתו יודע כי עליו לחנך את עצמו ואת ילדיו להישמר מכל אשר עלול לגרום לפגם העיניים והרהורי הלב, ככתוב בספר התורה. (במדבר טו, לט. עיין שם). שהרי כאשר יש ציווי חד וברור של מלך, אין מקום לחשבונות ולסברות.
אולם נתבונן נא גם מנקודת מבט של בשר ודם.
רגל נורמלית הדורכת על עצמים קשים ודוקרים, כמו אבני חצץ וקוצים, חשה בכאב. לא כן רגלו המחוספסת והמיובלת של הפרימיטיבי היחף שוכן היערות. רגל זו הורגלה לפסוע על אבנים וקוצים, ואינה חשה דבר. האם משום כך יטען איזה שהוא בר דעת כי מצבה המיובל של רגל זו הוא המצב הרצוי, והוא גם ישאף לרגל כזו??
הכהיית עדנת הרגשות המתעוררות מטבען בקרב שני המינים המצויים יחד - באמצעות תערובת המינים מגיל צעיר, לא רק שאינה גורם חיובי, אלא אדרבה, מזיקה היא ביותר. והנזק הוא איום וחמור, וכמעט בלתי הפיך.
נסביר את הדברים, במבט לטווח רחוק. [וזאת מלבד הנזקים הנלווים, כגון המחקרים האחרונים המראים שבנות הלומדות בכתה שלומדים בה גם בנים מפתחות נסיגה בהישגיהן הלימודיים מפאת הרגשתן התת-הכרתית כי הן נחותות מהם. הדבר הוכח כאשר בנות שהועברו לכתת בנות בלבד עלו בהישגיהן הלימודיים בצורה מרשימה. (המחקר פורסם בכתב העת של הסתדרות המורים "ערוץ חינוכי". וממבט אחר פורסמה כתבה ב"כל הנגב" 9.7.99 תחת הכותרת "הבנות מפריעות לריכוז של הבנים". ומשום כך החליט ראש מועצת תל שבע להפריד את הבנות מהבנים בבתי הספר שם) וכמו המחקרים המצביעים על מקרים לא מעטים של זלזול מצד צוות ההוראה בבנות והעדפת הבנים במגוון התחומים הכיתתיים. ובל נשכח את הסבל וההתעללות המילולית ויותר מכך אשר נגרמים בין המינים כתוצאה ישירה של השהיה בתערובת, וכו'].
עם הזמן, רגשותיהם הכהים והמיובלים של הצעיר והצעירה, מתנגשים עם הצורך המתפתח מעצם השהיה יחד - לביטוי קשר כל שהוא, דבר הגורם להעלות באורח דרסטי את סף ביטוי הקשר. והתוצאות איומות. רוב ככל הרס חיי הנישואין אצל קורבנות חינוך זה, תחילתו באי יכולת בן או בת הזוג להתמודד לאחר הנישואין עם המגבלות אשר הוטל אליהן הישר מפורקן היצרים המוחלט אשר הורגל בו.
לא כן הוא אצל הצעירים אשר רגשותיהם נותרו בעדינותם עד נישואיהם, כמצוי בקרב שומרי מצוות התורה. הללו מגיעים אל חיי הנישואין בלב שלם נקי וטהור אשר שום אהבת יצרים קודמת לא חרצה בו. אצל אלו אין הנישואין הופכים את המותר לאסור, אלא אדרבה, את האסור למותר ורצוי. כך בונים הם את ביתם על יסודות איתנים של אהבה מתפתחת, שרירה ובריאה, ובדרך כלל, נצחית.