אור ברסלב
צוהר לארחות החרדי החילוני במשקפיים חרדיות

צוהר לארחות החרדי

החילוני במשקפיים חרדיות

שוד הקופה הציבורית. האמנם?

"מסכנים", "אומללים", "שבויים ביד תאוותיהם" - אלה הם רק מקצת התחושות המקננות בלב הציבור החרדי, כלפי אחיהם החילוניים. ואכן, כך הם מתארים אותם (בלב כואב, אבל מכל הלב!) בעת שיחה בינם לבין עצמם.

והחילוני המצוי המאזין מן הצד עומד ותמה: אני הוא המסכן? אני האומלל? הרי אני... וכו'!! כיצד בכלל הם יכולים לחשוב כך? ועוד ברצינות תהומית!

ובאמת, איך?

הנני מתנצל מראש על הדברים הקשים דלהלן. אך האמת חייבת להיאמר.

לו היית צופה במכשיר צפיה אלקטרוני, ורואה באמצעותו את המתרחש בחדר הסמוך מאחרי דלת נעולה אשר אין באפשרותך לפותחה. והנה על גבי המסך נראה פעוט רך מתפעל ונהנה מזהרורי לשונות האש המשתלחים מן המדורה הקטנה שלצידו. הברק, הצבעים העזים המתחלפים, וריצוד הלשונות החמודות שובים את לבו. ולפתע... הוא מושיט את ידו וכבר גחלת לוחשת אחוזה בין שתי אצבעותיו. הוא צורח, אך אינו מרפה. אין הוא יודע מה מקור הכאב. חולפות דקה ושתים וכבר אינו בוכה. עצבי היד החרוכים אינם מסוגלים לדווח למח. ולהפתעתך הוא שוב מתחיל לצחקק וליהנות מזהרורי האש...

דוגמא קשה ומצמררת? נכון. אך משקפת נאמנה את המתרחש בלב היהודי המאמין האמיתי, בראותו אח יהודי עובר על מצוות הבורא. שומר המצוות התבונן ובחן ולמד, ויודע הוא בודאות מוחלטת כי העובר על צו מציוויי האלהים לא יצא נקי. "כי את כל מעשה, האלהים יביא במשפט" (קהלת יב, יד). ויודע הוא כי הדין והעונש איום ונורא הוא. חיוכו של עובר העבירה ואפילו צחוקו הקולני אין בהם בכדי לחפות על האמת המרה כי מוכר ומקריב הוא את עתידו הנצחי תמורת הנאות חולפות, שאינן אלא כבועות סבון, זהרורי ברק וצבעים מטעים.

כזה הוא מבטו של האח על אחיו(!). היפלא איפוא כי יכנהו מסכן ואומלל?

לעומת זאת, נתבונן נא ונלמד יחד, את דברי הרמח"ל ז"ל בשורות הראשונות של הפרק הראשון, בספרו הידוע "מסילת ישרים":

"יסוד החסידות, ושורש העבודה התמימה, הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, וּלֽמַה צריך שְׁיָשִׂים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו. והנה מה שהורונו חכמינו זכרונם לברכה הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על ה', וליהנות מזיו שכינתו. שזהו התענוג האמיתי, והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא. ומקום העידון הזה באמת הוא העולם הבא, כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה. אך הדרך כדי להגיע אל מחוז חפצנו זה, הוא זה העולם והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (אבות פ"ד): העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא. והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזה, הם המצוות אשר ציונו עליהן האל יתברך שמו. ומקום עשיית המצוות, הוא רק העולם הזה. על כן הושם האדם בזה העולם בתחילה, כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע אל המקום אשר הוכן לו, שהוא העולם הבא, לרוות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים האלה. והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה (עירובין כב) היום לעשותם ומחר לקבל שכרם".

האם שמענו??

האדם לא נברא אלא... להתענג ולהנות. אולם לא מתענוגי הבל חולפים, אלא "להתענג על ה' ולהנות מזיו שכינתו". – "שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להמצא". שהרי בתענוג ועידון רוחני מדובר. וכל מי שנפשו מעט זכה ועדינה, הרי חש ויודע הוא בודאות מוחלטת שתענוג רוחני גדול בעוצמתו לפחות במאות אחוזים מתענוג גשמי. וזאת מלבד החובה הפשוטה וההגיונית לציית להוראות בורא האדם והיקום כולו.

אך לא רק בעולם הבא. גם בעולם הזה, חייו רוויי התוכן הרוחני של שומר המצוות נעימים ומאושרים, ומלאי סיפוק מרומם וריגושים רוחניים הרבה יותר מאלה של האח שאינו שומר מצוות.

שחה לי קרובת משפחה, התמהה ואינה מבינה את מניעי חזרתו בתשובה של בנה בן התשע עשרה: "מדוע הוא עשה זאת?" "מה היה חסר לו?" וכאן הלכה ומנתה את כל ההנאות אשר עמדו לרשותו בהיותו חילוני. דבר אחד לא השכילה אותה אם להבין. לא מילוי תאוות הגוף עושה את האדם למאושר. נכון, קיימת הנאה זמנית בשעת הצפיה, האכילה, וכו'. אך אין בה בכדי למלא את הנפש. מבקש האמת החכם והאמיץ שואל את עצמו שאלות נוקבות ואינו מנסה לברוח מהן: לשם מה אני כאן? בשביל מה אני חי?? לעבוד כדי לאכול ולאכול כדי לעבוד ולבסוף למות ולהתליע?!? ומכיוון אחר, ברגעי התפעלות ורוממות הנפש: כיצד נוצרה הבריאה הנפלאה הזו? מי ברא אותה? אלהים?? בשביל מה?? אם היתה לו מטרה, האם גילה לנו אותה??

ללא תשובות מספקות, ללא מטרה אשר תבהיר את תפקידנו ותכלית חיינו בעולם, לעולם לא יבוא הסיפוק! תחושת הריקנות רק תלך ותעמיק וכל ההנאות שבעולם לא יצליחו למלאותה.

הסבר תופעה זו נמצא בפסוק בקהלת, וכביאורו בפי חז"ל:

"... וגם הנפש לא תִמָּלֵא" (קהלת ו, ז) "משל למה הדבר דומה? לעירוני שנשא בת מלכים. אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום. שהיא בת מלך!

כך הנפש. אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה! למה? שהיא מן העליונים". (מדרש קהלת רבה, ו)

תוכן העניינים

צוהר לארחות החרדי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה