צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת תשא
פרק א
ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו וירפא את מזבח ה' ההרוס אפשר דכונת אליהו באו' גשו אלי שיהיו לאחדים באחדות על דעתו ויגשו כל העם אליו שחשבו להיותם באחדות על דעתו ובכח זה וירפא את מזבח ה' ההרוס שבנה בשמים לתיקון השכינה הנקרא מזבח בכח אחדות ישראל [הנקראת מזבח כידוע. ואפשר לרמוז כי מזבח גימטריא אל הויה לרמוז יחוד קב"ה ושכינתיה לכן מזבח שהיא מ' גימטריא אל הויה רומז לקב"ה ודוק] ומעין דוגמא כתב רבינו האר"י זצ"ל שקודם שנכנס לבית הכנסת או קודם תפלה יקבל מצות ואהבת לרעך כמוך ויועיל זה מאד לתפלה. ועל דרך זה עשה אליהו זכור לטוב לקרב ישראל ואז וירפא וכו'. ועיין מה שפי' הרב דת ודין דף ל"ה:
פרק ב
ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך. הדקדוק מורגש דמה אכפת לנו עתה אם ה' אמר ישראל יהיה שמך ומה ענין זה לזה. ופירשו רבני אשכנז כי הנה פ' וישלח כשנראה ה' וקראו ישראל א"ל גוי וקהל גוים יהיה ממך ויש שני פירושים והביאם רש"י הפי' ראשת שעתידין להקריב כגוים באיסור הבמות ע"פ אליהו ופירוש ב' וקהל גויים על מנשה ואפרים. ואמרו ספ"ק דהוריות לנחלה הוקשו מנשה ואפרים ולא לדבר אחר כי המספר י"ב שבטים ומנשה ואפרים נחשבים לשבט יוסף אחד. ומזה יש להכריע דהפי' גוי וקהל גוים על אליהו שיקריב באסור הבמות כיון דמנשה ואפרים חוץ מנחלה הם שבט א' מסתברא דה' לא יקראם גוים. וז"ש אליהו הנביא ע"ה ויקח אליהו י"ב אבנים כמספר השבטים. כלומר דה' אמר וקהל גוים שאני מקריב באסור הבמות דאין לומר דגוים על מנשה ואפרים שהרי הם י"ב שבטים גם בעת ההיא שהי' דבר ה' ישראל יהיה שמך דלא כיוין וקהל גוים כי אם שאני אקריב באסור הבמות:
פרק ג
ויאמר מלאו ד' כדים מים וכו' ענני ה' ענני וכו'. יש מי שפי' דטעם יציקת המים הללו היינו משום שאמרו בסנהדרין סוף פ' ד' מיתות זעירי זבן חמרא אזל לאשקויי מיא פשר וקם גמלא וכו' מי איכא דזבין מידי הכא ולא אזיל למבדקיה במיא הא למדת דמעשה כשפים לא יצליחו במים ומשום הכי אליהו זכור לטוב הרבה להביא מים על המזבח וגם התעלה מלא מים להראות שאינם מעשה כשפים עב"ד וקשה על זה ממ"ש פ"ק דברכות דף ט' ענני שתרד מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים ובגמרא עצמה קשה דאין כשפים מתקיימים במים ואמאי הוצרך לתפלה. וכ"ש וק"ו לפירוש הנזכר דזה היה כונת אליהו זכור לטוב. ואפשר שנודע שיש שדים ארציים ויש אויריים והאויריים כחם יותר חזק והגם דרז"ל אמרו בלהטיהן כשפים בלהטיהם מעשה שדים ופירשו הראשונים דמעשה כשפים על ידי מלאכי חבלה הדומים ללהט להבה אפשר דגם במלאכי חבלה יש חילוק דמעשה כשפים הנהוג ומצוי זה מתבטל במים. ומיהו יש כשפים על ידי מלאכי חבלה הגבוהים שאינם מתבטלים במים. ובזה נישב לשון הש"ס דקאמר שתסיח דעתם שלא יאמרו מעשה כשפים דהול"ל בקצרה ענני שלא יאמרו מעשה כשפים והגם שיש לומר בזה בפשיטות דקאמר הכי משום דבעי למילף מדקאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית. לדרכנו יתישב והוא דידוע דכל מה שנוכל לעשות דרך טבע יש לעשות ולכן אליהו זכור לטוב מלא המזבח והתעלה מים להראות שאינו מהכשפים הנהוגים שמתבטלים במים. ומיהו עדיין יש לחוש שיאמרו שח"ו הוריד האש ע"י מלאכי חבלה הגבוהים שבזה אין ביטול במים והוא כישוף עצום שאין הכל בקיאים בו וע"ז התפלל ענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים כלומר תסיח דעתם ממה שעסוקים בענין שנתתי המים לאות שאינם כשפים ולא יחשבו דאיכא אופן גם בכשפים שאינו מועיל מים לבטלם: ומיהו אני בעניי כתבתי בקונטריס פתח עינים שם בברכות דלק"מ דלבטול הכשפים צריך מים חיים במו שפירש"י ע"ש. ויתכן דכוונת אליהו ז"ל להמשיך החסדים הרומזים למים למזבח שהוא כינוי לשכינה והיו ד' כדים בג' פעמים כנגד ג' שמות אהיה הויה אדני וא"ש ההי"ב ואפשר דהיה בכדים בסוד ותמלא כדה ותעל. גם כדים גימט' בחסד בסוד והוכן בחסד כסא:
פרק ד
כי אתם הרבים. יש להבין דטעם אליהו זכור לטוב פשוט דמוכרח שיעשו הם בתחלה דאם הוא יעשה בתחילה ויענה באש הם לא יעשו אח"כ ויאמרו דאם היו עושים היה יורד אש. וא"כ לא הול"ל טעם כי אתם הרבים. ואפשר דאליהו זכור לטוב זה כונתו שאמר כי אתם הרבים כלומר מסטרא אחרא עלמא דפירודא ובודאי לא יעלה לכם וא"כ מוכרח שתעשו ראשונה. [ובחכמה יסד אר"ש לומר לשון זה שכיוין לומר טעם העיקרי קצת בהעלם שהם יסתפקו. או לא יבינו כונתו ודוק היטב]:
פרק ה
ויהי בצהרים ויהתל בהם אליהו וכו' עד שפוך דם עליהם וכו' וי"ל למה בצהרים. ותו הול"ל עד שפוך דם מהם ומהו עליהם. ופירש הר' החסיד מהר"ר יוסף פייאמיטה אב"ד דק"ק אנקונה זלה"ה כי עובדי הבעל הכינו עצמם בדרך טבע בדרך ערמה בדרך כישוף דרך טבע כי אם יהיה דבר שמוכן לקבל האש כחום היום מנגד הרחק יכוונו זכוכית טוב וע"י הזכוכית יודלק. ודרך ערמה כי שמו חיאל בית האלי בערמה מתחת לקרקע. ודרך כישוף לשפוך דם על העצים ועל המזבח ועל הקרבן כי שם היה הקסם והבשוף ובדם האדם מתעורר כח הכשוף כנודע מחכמת הכישוף וז"ש ויהי בצהרים כחום היום ולא הועיל הזכוכית המכוון לעיני השמש ויהתל בהם אליהו. ויאמר קראו בקול גדול לחיאל כי הוא אלהים שלכם כי שיח לו כלומר נתעלף מלשון גם היום מרי שיחי כי בהיותו במקום צר מתחת לארץ אפשר נתעלף. או וכי שיג לו האש שנתתם בידו סיגים היה ולא יצלח. וכי דרך לו שמא הלך. אולי ישן הוא ויקץ. ויקראו בקול גדול. ואחזו הכשוף עד שפוך דם עליהם כלומר על העצים ועל המזבח ועל הקרבן זה"ת דברי הרב הנזכר בספר דרשותיו כ"י: