צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת תבא
פרק א
קומי אורי וכו' אפשר במ"ש בזהר הקדוש על פסוק נפלה לא תוסיף קום וכו' שהכונה דבשאר גליות היא היתה קמה מעצמה אבל בגאולה העתידה לא תוסיף קום מעצמה רק ה' יקים אותה כמ"ש אקים את סוכת דוד הנופלת. גם נודע דבגלות כל השפע והברכה יורד לשרי א"ה ומהתמצית נזונים ישראל. ובישועתן של ישראל הן הן המרכבה ונשפעים שפע רב ומהתמצית נהנים א"ה. הוא הדבר אשר דיברו הנביא לגאולה העתידה ולכנס' ישראל ידבר קומי אורי וא"ת הכתיב נפלה לא תוסיף קום לז"א כי בא אורך אור ה' ואינו כשאר קימות שקמת מאיליך וכבוד ה' עליך זרח כבר קודם שתקומי. ומעתה כי הנה החשך יכסה ארץ כל השפע תהיה נשפעת והתמצית ילך לא"ה וז"ש כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים שנסתלקה השפעתם והחשיך אורם ועליך יזרח ה'. וכבודו עליך יראה שההשפעה יושפע וכבודו עליך יראה והתמצית לא"ה. והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך כי תהיי מקור ההשפעה והם יהנו משירי שירים. ואפשר לרמוז מ"ש רבינו האר"י בסוד משז"ל מיום שנחרב בה"מ אסור שימלא שחו"ק כי ניטל הכתר סוד ב' אור גי' שחוק ומדברי גורי האר"י מוכח דכשיבנה בה"מ ותהיה גאולה יהיה למ' ג' פעמים או"ר עש"ב ובזה אפשר לרמוז בפ' והיה באחרית הימים נכון יהיה ה"ר בי"ת גי' ג"פ אור חסר ג' השרשים שנשארים בז"א כמ"ש הרב ז"ל ואפשר זה רמז קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח כנגד ג' אור שיהיה לה לעתיד א"נ זרח גי' גבורה עם הכו' שמחסדיו יומתקו הגבורות דידה וז"ש וכבוד ה' עליך זר"ח למתק הגבורות:
פרק ב
וקראו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל. כלומר דיהיה לך דין נשואה דאת בחצר דידיה. תחת היותך עזובה ושנואה דהיה לך דין ארוסה ופקעי קדושין ונפסק ח"ו הקשר והאהבה. עתה ידעו שאת נשואה:
א"נ למ"ד דבבית א' היו נשואין וזנתה דאסורה לבעלה או דנתגרשה והלכה לאיש אח"ר דאיכא לאו דלא יוכל אמנם אמרו בספרי וכי גרושים אתם לי כי אל אנכי ולא איש וז"ש וקרו לך עיר ה' ציון קדוש ישראל הוא האל הבורא ומותרת לחזור. תחת היותך עזובה ומגורשת ושנואה דאיכא לא יוכל בעלה הראשון. עתה נודע כי הוא קדוש ישראל ולגבי דידיה לא נאמר וכמו שאמר כי אל אנכי ולא איש:
פרק ג
וידעת כי אני ה' מושיעך וגואלך אביר יעקב. תחת הנחשת אביא זהב וכו' רז"ל אמרו פ' אם אינם מכירין א"ר יוחנן אוי להם לא"ה שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב וכו' תחת ר' עקיבא וחביריו מאי מביאין ועליהם נאמר ונקתי דמם לא נקיתי וה' שוכן בציון. וז"ש וידעת כי אני ה' מושיעך במדת הרחמים וגואלך בזכות רבי עקיבא וחביריו וזה רמז אביר יעקב אותיות רבי עקיבא דהרי תחת הנחשת אביא זהב וכו' ותחת רבי עקיבא וחביריו מאי מביאין וע"ז נגמר דינם ואז גואלך אביר יעקב (ועיין לעיל בהפטרת עקב) [וזה רמז אביר יעקב וכו' ומלבד מ"ש בס' הגלגולים כ"י פ' מ"א בהתיחסות יעקב אע"ה ראיתי בכתבי הרמ"ז ז"ל שכתב וז"ל בסודם אל תבא נפשי אלו המרגלים יובן במ"ש האר"י ז"ל כי במרגלים באו השבטים לתקן פגימתם ואח"ך כשחטאו עשרה מהם ברחו. ועוד איתא בדבריו שבר' עקיבא נתנוצץ ניצוץ של יעקב שקבל דבה רעה מיוסף ונתירא יעקב שכמו שעתיד להתנוצץ בר' עקיבא כמו כן יהיה במרגלים לכן התפלל בסודם אל תבא נפש"י דייקא עכ"ל ובזה יתישב הטב וגואלך אביר יעקב תחת הנחשת וכו' ודוק הטב]. ואז לא ישמע עוד חמס בארצך שלא יהיה רשות לסט"א לטרוף ניצוצות הקדושה. שוד ושבר בגבוליך למעלה שיעלו בקצוות לטרוף טרף. ובמקום החומה שהיתה מפסקת בין ישראל לה' תקרא ישועה חומותיך כי יהיה הכל תשועת הנפש מיד שונא:
פרק ד
ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ וכו' שמעתי מהרב המובהק מהר"ם מזרחי זלה"ה בעל פרי הארץ שהיה אומר משם רבו הרב המובהק כמוהר"ר יאודה הכהן זלה"ה כי לפום ריהטא אינו מובן קרא כדכתיב ועמך כלם צדיקים. אמנם לישב הדבר ינוח לנו בסוד הגלגול כי ע"י הגלגולים יתבררו ויתלבנו ויצרפו צירוף אחר צירוף ועי"ז נתקנים הכל וז"ש ועמך כלם צדיקים וכי תימא איך אפשר לומר כן והרי עינינו הרואות דיש שאינם הגונים בקרב ישראל לז"א נצר מטעי. נצר אחד אני שותלו כמה פעמים וזהו מטעי לשון רבים נוטע וחוזר ונוטע עד שיהיו ראוים כלם זהו תורף דבריו ז"ל ועיין מ"ש בעניותנו בספרי הקטן פתח עינים בזה בריש פי"א דסנהדרין בס"ד ע"ש באורך: