צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת שמיני עצרת
פרק א
ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דיבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו. הרב הגדול מהר"ר יעקב אלפאנדארי ז"ל פירש במ"ש הרא"ם פ' וישלח דהסכים דהבטחה דיש בחילופה הכזבת הנביא אפי' חטאו מתקיימת והוקשה לו מההיא דעד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה אלא שגרם החטא וממ"ש ירמיה לחנניה ן' עזור ומסיק דכל שיש בחילופה הכזבת הנביא אינו חוזר אפי' חטאו ומיהו גורם החטא שלא תתקיים כל ההבטחה אלא מקצתה כמו בימי עזרא זהו תורף דבריו. וז"ש ברוך ה' אשר נתן' וכו' ככל אשר דיבר לא נפל דבר אחד מכל דברו הטוב דבחטאו יכול לחזור במקצת ומטובו הגדול קיים כל ההבטחה ולא נפל אפילו דבר אחד זהת"ד. ואפשר לרמוז אשר דיבר ביד משה עבדו מה שתירצו המפרשים לקושיתו של הרא"ם מההיא דראוים היו ליעשות נס בימי עזרא וכו' דאי אמרינן דיש בחילופה הכזבת הנביא היינו שאר נביאים דיעלה על לב כראות שלא נתקיימה הבטחתו לפקפק בנבואתו. אבל במשה רבינו ע"ה אדון כל הנביאים אין זאת דאפי' לא תתקיים ההבטחה אין פוצה פה להרהר עליו ח"ו ולכן החטא גרם בימי עזרא שלא נתקיימה ההבטחה. וז"ש ברוך ה' אשר נתן וכו' מכל דברו הטוב אשר דיבר ביד משה עבדו ובמשה רבינו ע"ה לא שייך הכזבת הנביא ועם כל זה ברחמיו קיים הבטחותיו אל משה אמר:
פרק ב
יהי ה' אלהינו עמנו וכו' עמ"ש בספרי הקטן ראש דוד ריש פרשת ויקרא בס"ד:
פרק ג
ויזבח שלמה את זבח השלמים אשר זבח לה' בקר כ"ב אלף וצאן ק"ך אלף. אפשר קצת לתת טעם איזה רמז במספר במפקד ברכת הזבח המופלא הזה. בקר כ"ב אלף לתקן פגם שנפגם בכ"ב אותיות ובזהר ויצא אמרו דברכה היא אלף והשתא דהיתה סיהרא באשלמותא ובא ליחדם תיקן כ"ב אותיות ולהמשיך ברכה. והנה בתיבת צאן רמוז יחוד זו"ן והמשכת מוחין כי אותיות צ"א הם גימטריא הויה אדני והן' רמז להמשכת מוחין מבינה ומאבא על ידה שבהן' שערים. ולכך זבח שלמי"ם צא"ן. והמספר למתק ק"ך בחינות אלהים כל אחד כלול מעשר ועשר מעשר עד ק"ך אלף. [ואפשר עד"ז ואתן צאני בו תרמוז צאני צא הויה אדני ן' בינה יוד אבא ודוק הטב]:
פרק ד
וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב. פ"ק דמ"ק וילכו לאהליהם שהלכו ומצאו נשותיהם בטהרה שמחים שנהנו מזיו השכינה וטוב לב שכל אחד נתעברה אשתו בבן זכר. ראיתי להרב באר יצחק פי' הפטרות שדקדק הרב ז"ל אמאי הכניס בין הדבקים שנהנו מזיו השכינה והו"ל להסמיך שמצאו נשותיהם בטהרה ונתעברו מבנים זכרים. ותו מקשים מהיכן ידעו שנתעברו מבנים זכרים. והרב הנז' פירש לפי דרכו וכתב דנשיהם היו בירושלים שחייבות בשמחה ומיהו אלו הי"ד ימים היו פרושים שהיו מקריבין נדרים ונדבות שלהן ולחנוכת הבית וא' האיש וא' האשה שנזדוגו טמאים. וביום השמיני שהע"ה שלח העם לאהליהם פי' נשיהם לקיים מצות עונה דעד עתה נאסרו כדי שיהיו טהורים ופירש הענין לפי דרכו. ואפשר לומר מעין דוגמת דבריו בהקדים משז"ל שבמדבר קודם העגל בשבי גלוי שכינה לא היה דם נדות כאשר יראה הרואה במדרש חזית פ' לבבתני ובידי משה שם. עוד נקדים מ"ש הרב כתנות אור פ' נח דמי שלא פגם אות ברית בניו זכרים. ומצינו לעובד אדום כי ברכו אלהים בעבור הארון וילדו חמות וז' כלותיה ח' בנים זכרים כל אחד. ועתה יבא על נכון וילכו לאהליהם שמצאו נשותיהן טהורות והסיבה בעבור גלוי שכינה בחנוכת הבית כמו שהיה במדבר. ויצא בת קול ואמרה שכלם מזומנין לחיי העה"ב והיא הבחינה העליונה בין לפי הפשט ובין לפי הסוד וכיון שכן ודאי שיהיו מתעברות מבנים זכרים אי משום שהיו צדיקים גמורים ומזומנים לחיי העה"ב ע"פ בת קול כמ"ש שם במ"ק. ואי משום קדושת חנוכת הבית ושמחת מצות כבוד הבית וגלוי שכינה. ובהכי א"ש לאהליהם שמצאו נשיהם טהורות מסיבת גלוי שכינה ושמחים שנהנו מזיו השכינה הם ונשיהם באפ"ס דמי"ם. וטובי לב שנתעברו מבנים זכרים דהיה פשוט אצלם בעבור חיבת הקדש ומצד הבת קול:
וממילא רווחא הא דאמרינן פ' ר' עקיבא דף פ"ט מדבר פארן שפרו ורבו ישראל עליו ופירש"י וז"ל שפרו ורבו דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא עכ"ל ולפי האמור ניחא דכיון דהיה גלוי שכינה ולא היה להם יצר הרע והיו במדרגה עליונה במעמד הר סיני שפסקה זוהמתן וזכו לכל הכבוד א"כ ודאי זכו שכל אחד נתעברה אשתו בן זכר. ועמ"ש בעניותנו בספרי הקטן פני דוד פ' מקץ: