אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת נשא

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת נשא

הפטרת במדבר

פרק א

ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן והוא יחל להושיע את ישראל מיד פלשתים. ראיתי למהרש"א בחידושי אגדות ריש נזיר שכתב שאמר המלאך נזיר אלהים יהיה ולא אמר נזיר לה' כדכתיב בתורה להזיר לה' הורה בזה כי לא היה נזיר במדת רחמים כשאר נזירים רק במדת הדין והגבורה עכ"ל וקצת יש להרגיש ממ"ש בסיני רבה פ' נשא פרש' יו"ד וז"ל את מוצא שרמז משה בפרשה זו לנזירות שמשון וכו' איש זה היה המלאך שבא להזיר את שמשון וכו' או אשה שלא נראה תחילה אלא לאשה כי יפליא ששם שמו פלאי לנדור נדר נזיר לה' כמה דתימא כי נזיר אלהים יהיה הנער עכ"ל הרי דרז"ל דרשו נזיר לה' על שמשון והשוו מה שאמר המלאך כי נזיר אלהים למאי דכתיב בתורה דמשה רמזה ולפי דברי מהרש"א שמשון לא היה נזיר במדת רחמים. ויש ליישב:

ומאי דקאמר והוא יחל להושיע אפשר במה שאמרו בירושלמי פ"ק דסוטה דשמשון שפט בחייו לישראל עשרים שנה ואחרי מותו הפלשתים היו יראים ממנו ופחדו מוטל עליהם עשרים שנה והו"ל כאלו שפט את ישראל מ' שנה ע"ש ויתכן שזה רמז המלאך באומרו והוא יחל להושיע דמלבד הפשט שיתחיל להושיע את ישראל המלאך הטמין ברמז שעתיד לחלל הנזירות ע"י דלילה דגלה סודו וגלחוהו וז"ש ומורה לא יעלה וכו' והוא יחל שסופו לחלל נזרו ועם כל זה להושיע את ישראל דגם דחילל נזרו אהני להושיע ישראל שהיו יראים אחר שמת עשרים שנה כמדובר:

פרק ב

האתה האיש אשר דברת אל האשה וכו'. ראיתי בנמוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שכתב וז"ל יש להבין מאי האתה האיש בלשון תימה דקאמר. תו להבין תיבת ועתה יבא דברך מאי עתה. ותו במאי דקאמר מכל אשר יצא מגפן וכו' דכבר אמר מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. ומורינו הרב המופלא שארנו מהר"א יצחקי דרשינהו להני קראי עם מ"ש במסכת נזיר דף כ"ח הלכתא האב מדיר את בנו בנזיר ואין האשה מדרת את בנה בנזיר וז"ש מנוח האתה האיש אשר דברת אל האשה שתהא מדרת בנה בנזיר. בזה אין לך הבנה כלל דקי"ל דאין האשה מדרת בנה בנזיר אבל עתה ר"ל עתה שאני כאן והאב מדיר בנו בנזיר יבא דברך מה יהיה משפט הנער ויאמר מלאך ה' מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר דין זה הוא בשאר נזירות אבל נזירות זה שהוא עפ"י מלאך גם אל האשה אמר ולפי דעתך הריני חוזר ומפרש לך מה יהיה משפט הנער מכל אשר יצא וכו' עכ"ל עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה:

וכמתלמד מדבריהם ז"ל נראה לפי קצורי לישב הענין על מתכונתו ואפס קצה פירוש הרב הגדול מהר"ר אברהם יצחקי הנז' לא שמיע לי ההדיוט וכמו שיתבאר בס"ד כי הנה עין בעין נראה דברי המלאך כאן לאחר חזרה ההוא אמר מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר מכל אשר יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל תשת וכל טומאה אל תאכל כל אשר ציויתיה תשמור. והנה חזר ואמר כל אשר הזהיר לאשה מקודם בתוספת ביאור ודוקא כל מילי דידה אך למחסור דבר הנוגע לולד דהיינו ומורה לא יעלה על ראשו כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן יכחידנו תחת לשונו. ויראה דכלפי אשר מנוח א"ל עתה יבא דברך מה יהיה משפט הנער וכונתו איכו השתא דאנא הא קאימנא כה תאמר משפט הנער ואדירנו כמו שפירש הרב הנזכר. אי לזאת המלאך דקדק שלא חזר לומר משפט הנער כלל רק חזר ואמר משפט האשה מכל וכו' לא תאכל וכו' דכלהו אזהרות לימי העיבור דוקא ולא זכר מה נעשה לנער היולד רק כל אשר ציויתיה תשמור דרך העברה בעלמא אמר כל אשר ציויתי' כלומר בענין הולד כי הוא נזיר מהבטן ומורה לא יעלה על ראשו תשמור ולא שהיא מדרת רק כל אשר צויתיה דהיינו במלאכות ה'. וכן ראיתי בסיני רבה פ' יו"ד וכל אשר ציויתיה תשמור מה שאמר לה ומורה לא יעלה על ראשו ע"ש:

ויתכן לפרש דברי האשה שהיא רמזה חילוק זה לבעלה והענין הוא במ"ש רש"י במכות דף כ"ב ע"א דנזירות שמשון ליתיה בשאלה דציוי של מעלה הוא ע"י מלאך ומדבריו מוכח שהאב שהדיר את בנו בנזיר איתיה בשאלה וכמו שכתב הרב משנה למלך פ"ב דנזירות ע"ש ואפשר לומר דזו היתה חכמת אשת מנוח שהיא ירדה לעומק הדין דאין זה בשאר נזירות דאין האשה מדרת את בנה וצריך שהאב ידירנו יען זה הוא על ידי מלאך ומזה יוצא דליתיה בשאלה והגם דהמלאך לא אמר לה עד יום מותו היא הבינה דבר מתוך דבר ורמזה לבעלה ויאמר לי הנך הרה ויולדת בן ועתה אל תשתי יין וכו' כלומר ועתה אף שאין בעליך כאן אין אנו צריכים לו שידירנו אלא אני אומר לך אל תשתי וכו' ולהסביר למנוח דשאני הכא שהוא על פי ה' הוסיפה לבאר כי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן עד יום מותו כלומר דליתיה בשאלה והיינו משום שהוא ציוי של מעלה והוא הטעם אשר ציוה לי אף דאין האשה מדרת:

פרק ג

ואם תעלה עולה לה' תעלנה כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא. יש לדקדק דמה נתינת טעם הוא כי לא ידע מנוח וכו'. ושמעתי משם הרב מהר"י ששון הרב המחבר ס' בני יעקב במ"ש דלא יאמר לה' עולה שמא ימות פתאום וצריך לומר עולה לה' כדי שלא יזכיר ה' לבטלה וטעם זה לא שייך במלאך כי הוא חי ויכול להזכיר ה' מקודם. וכפ"ז היה המלאך צריך לומר ואם לה' תעלה עולה תעלנה ואמאי אמר ואם תעלה עולה לה' כהלכת גוברין לז"א כי לא ידע מנוח כי מלאך ה' הוא ולזה אמר עולה לה' כבני אדם (עיין מה שכתבתי בפתח עינים יומא):

פרק ד

ויאמר מנוח אל מלאך ה' מי שמך וכו'. אפשר לרמוז במ"ש רבינו האר"י זצ"ל בשער המצות פ' עקב (בסדר מהר"ש ויטאל) דמנוח היה אוכל בכונת האכילה שביאר שם וזמ"ש והוא פלא אותיות אלף כי כל כונתו היתה בסוד האלף אשר היא בחכמה לכן נגלה לו בחי' פלא ולהיות כונה זו בלתי גדולה מאד לכן ארז"ל מנוח עם הארץ היה כי החכם יש לו כונה גדולה יותר מזו ולכן א"ל המלאך אם תעצרני לא אוכל בלחמך לפי שאין כונתך זו כ"כ גדולה אבל באברהם נאמר ויאכלו אוכלין ממש וזהו שם מנוח כי היא מורכבת מ"ו נ"ח והוא כללות הכונות שעולין מ"ו נ"ח ולהיותו מכוין בזה ועושה בירור הזה תמיד כל ימיו לכן נקרא מנוח עכ"ל:

ומזה ישגיח האדם בשפלתו ושפלות הדור יתום הזה שכונת האכילה שביאר הרב ז"ל שם שהיא כונת מנוח אשר בעבור כונה זו אמרו ע"ה היה אין אחד בריבוא מכוין זה ונמצא שאין אנו אפי' בגדר עם הארץ אוי לה לאותה בושה ואיך יסברו בני אדם שהם חכמים וכדי בזיון:

ונבא לרמוז בכתוב כי מנוח א"ל מי שמך ולא אמר מה שמך לומר לו תואר צדיק שהצדיק נקרא מי כמו שכתבו ז"ל ורמז שהיה לו השגה בן' שערי בינה גי' מ"י והשיב לו והוא פלא כלומר גם בחכמה ששם האלף בחי' פלא ולכך כתוב פלאי באלף יוד כי יוד חכמה וקרי פלי יוד לבד לרמוז דגם פלא שאמר קאי לחכמה ולא לא"א שנקרא פלא ואפשר שלפי שמנוח היה מכוין תדיר בכונה זו ונקרא שם זה על שם הכונה הזו לכך שאל מי שמך להתבונן בשם אם יוכל להבין השגתו. והשיב והוא פלא כי לפי שבא על עסק נזירות שנאמר איש יפליא לכך עתה נקרא פלאי כמ"ש רז"ל ומהר"ם אלשיך. ואפשר דמנוח זכה לזה שיהיה לו בן נזיר שנאמר בו פלא ע"ש שהיה מכוין כונות אכילה תדיר באלף:

פרק ה

ותחל רוח ה' לפעמו במחנה דן בין צרעה ובין אשתאול. בירושלמי פ"ק דסוטה תרין אמוראין חד אמר בשעה שהיה רוה"ק שורה עליו היו פסיעותיו מצרעה לאשתאול ופירש הרב יפ"מ משום דק"ל מהו בין צרעה ובין אשתאול שאם לו' מחנה דן מאי נ"מ ועוד דכבר נודע מחנה דן הוזקקו לומר דברים אלו עכ"ל וראיתי בגיליון מהרב הגדול מהר"ם גאלאנטי כתוב מכתיבת ידו קדש וז"ל עמו הסליחה דבמדרש נשא אמרו בפירוש דצרעה ואשתאול הם מיהודה ואינם ממחנה דן להכי דרשו כן ע"ש המגן יג"ן עכ"ל ואיני מבין דבריו כי מ"ש במדר' הוא לשון זה ממשפחת הדני לפי שצרעה היתה מיהודה אשתאול וצרעה ואשנה וצרעה היה לדן ויהי גבול נחלתו צרעה ואשתאול לפיכך צריך לפרש שהיה ממשפחת הדני עכ"ל הרי דגם בדן היה צרעה ואשתאול והוא מקרא מלא ביהושע דביהודה כתיב אשתאול וצרעה ובדן כתיב צרעה ואשתאול. ואחרי כתבי ראיתי בס' פני משה פירו' על הירושלמי שכתב וז"ל כתיב ותחל ובו' בין צרעה ובין אשתאול והלא צרעה ואשתאול מנחלת יהודה היו כמו שמצינו במקרא ולפיכך דרשי לה ההני תרי אמוראין עכ"ל ודבריו כדברי הרב המג"ן הנזכר ותימה עליו דראה במקרא ביהושע סי' ט"ו בחלק יהודה ולא ראה בסימן י"ט בנחלת דן דכתיב ויהי גבול נחלתם צרעה ואשתאול ועיר שמש. הרי דצרעה ואשתאול מדן נמי. ותו דביהודה הקדים אשתאול לצרעה והיו בשפלה ובדן הקדים צרעה לאשתאול וכדכתיב הכא בין צרעה ובין אשתאול:

פרק ו

ויהי איש אחד מצרעה וכו' שמעתי הלצה שאמר רב אחד בפרנס ראש הקהל שהיה מיוחס ממשפחת גדולים והוא היה עם הארץ וכילי וא"ל הרב יכולני לפתור מקרא זה עליך ויהי איש אחד ויהי הוא לשון ווי כלומר יש לקונן ווי היכא דאיש אחד המיוחד בעם ראש הקהל. מצרעה צר עין ממשפחת הדני מיוחס ושמו מנוח ע"ה על זה יתאונן האדם דהוא מתגאה בעושרו ויחוסו ואין בו תורה להחזירו ממדותיו והוא כילי ואשתו נשמתו עקרה ולא ילדה מע"ט וצדקה לדעת צערן של ת"ח:

פרק ז

ואשתו עקרה ולא ילדה וירא מלאך ה' אל האשה וכו'. יש לדקדק דלכאורה אומרו ולא ילדה יתר. ואפשר לומר ונבין קשר הפסוקים במ"ש במדבר רבה פרשה יו"ד דמנוח היה מאחד ושלשים צדיקים כמספר ויה"י איש אחד המיוחד ואמרו שם שהיה מחלקת בין מנוח ואשתו כי מנוח היה אומר שהיא עקרה ואשתו זאת אומרת כי היא ראויה לילד והוא עקר ולזה נראה המלאך אל האשה לומר לה שהיא עקרה ע"ש. וזה רמוז בכתובים כמו שנבאר כי רז"ל אמרו מפני מה היו אמותנו עקרות שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים וז"ש ויהי איש המיוחד צדיק גמור אחד מגדולי צדיקי הדור ומשום הכי אשתו עקרה שהקב"ה מתאוה לתפלת צדיקים ומשום שהיא עקרה לא ילדה כלומר שלא כמו שעלתה על דעתה שהיא ראויה ובעלה עקר לא כי היא עקרה ומשו"ה לא ילדה ומנוח ראוי להוליך והעיקר כדברי מנוח ודברי אשתו לעו. ודין גרמ"א וירא מלאך ה' אל האשה כדי לומר לה שלא צדקה והאמת עם בעלה וז"ש הנה את עקרה ומשו"ה ולא ילדת ומנוח ראוי שלא כדברך. ומנוח לא ידע שאמר לה הנה את עקרה ולא ילדת ומשו"ה ארע לו שבא אל האשה ואלי לא היה הדבור וז"ש למלאך האתה האיש אשר דברת אל האשה בה"א התימא כלומר לא ידעתי מה פשעי אשר לא באת אלי ובאת אל האשה. ויאמר מלאך ה' אל מנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר כלומר שליחותי נוגע לאשה שתשמר מהני מילי ומאחר שרצון ה' שתקיים כל זה לכן באתי אליה ולא לך כדי שתתפעל יותר אשר נתיחד הדבור אליה ותזהר לשמור לעשות ואין זה לפוקה למיעוט כבוד אליך רק שהנשים דעתן קלה וכדי שתשים לבה ומעיינה לקיים דברתי אליה וכל זה רמז באומרו מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. וגם עתה אתה תהיה על משמרת להזהירה. ואפשר שז"ש הכתו' ותאמ' לאישה לאמר כי תיבת לאמר לכאורה לא תצדק אמנם כיונה לומר לו שהוא מוזהר לומר לה תדיר ולהזהירה בזה. והמלאך הסתיר ממנוח הטעם שבא אל האשה ולא לו להגיד לה כי לא דיברה נכונה דאינה יולדת מצד בעלה משום שלום בין איש לאשתו ושוב ראיתי דאמרו אחר זה במדרש שם ויאמר אליה הנה את עקרה ולא ילדת הודיעה שהיא עקרה ולכך לא ילדה כדי לשום שלום וכו' ע"ש:

ויש להעיר דכיון דעכשיו תהר ותלד אין כאן עוד מחלקת בין מנוח ואשתו וכיון שהמלאך יאמר למנוח לבדו או לשניהם דתהר ותלד בן גדול השלום ואמאי הוצרך המלאך לבא אל האשה לבדה ולומר שהיא עקרה. ויראה דהוצרך לומר לה שהיא עקרה להודיעה כי נס נעשה לה וצריכה לשמור אזהרות אלו ואתיא מכללא להרבות שלום בינה לבין בעלה ומשו"ה אצטריך לבא אליה לבדה שלא ישמע מנוח שהיא עקרה. ובהאי א"ש מה שפירשנו שאמר המלאך למנוח מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר כלומר ולזה דברתי עם האשה שתתפעל ותזהר לשמור שאמר לו האמת שבא אליה כדי שתזהר יותר ודוק היטב:

פרק ח

לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה ולא הראנו את כל אלה וכעת לא השמיענו כזאת. אפשר במ"ש בפסיקת' שאלו לחכמה חוטא מה עונשו וכו' והתורה אמרה יביא קרבן ויתכפר וז"ש לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה שהקרבנות מכפרים. א"נ דכתיב זבח רשעים תועבה ואם הם חייבים וגזר להמית' לא לקח מידם קרבן דזבח רשעים תועבה. אמרה עוד ולא הראנו את כל אלה שנשמעה תפלתך שיבא המלאך ומכיון שנשמעה תפלתך אתה רצוי. וגם אני רצויה לפני ה' שבא המלאך אלי כשלא היית. וכעת לא השמיענו כזאת להזהיר על שמירת זמן העיבור אלמא ודאי זמנא אתיהיב לן משעת העיבור עד הלידה וא"כ מאחר שזמן זה קיימים נתקיים הרבה. וכמדומה שאח"כ ראיתי ברז"ל שפירשו וכעת לא השמיענו כזאת על זמן העיבור כמש"ה כעת חיה:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה