צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת מטות ומסעי
פרק א
שמעו דבר ה' בית יעקב וכל משפחות בית ישראל כה אמר ה' מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי וילכו אחרי ההבל ויהבלו. אפשר לפרש במ"ש פ' המפקיד דף ל"ט דמרי בר איסק אתא ליה אחא ממדינת הים א"ל פלוג לי א"ל לא ידענא לך אתא לקמיה דרב חסדא א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ודחלי מיניה דגברא אלמא הוא א"ל לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא א"ל דינא הכי המע"ה א"ל הכי דיינינן לך ולאלימי דחברך א"ל ס"ס אתו סהדי ולא מסהדי א"ל תרתי לא עבידי ופרש"י מיראתך יעשו אחת שישתקו אבל שתים לא יעשו לא דיין שישתוקו ולא יעידו האמת אלא גם שיעידו שקר. ובזה פירשו הראשונים פסוק דבסמוך כי שתים רעות עשה עמי וכו' מרתח קא רתח דתרתי עבדי אותי עזבו ולא די זה אלא לחצוב להם בורות נשברים וכן לא יעשה והוא פלא שומו שמים על זאת עכ"ד:
והנה מצינו דעבדי תרתי להוראת שעה כעובדא דסוף ברכות גבי חנניא בן אחי ר' יהושע דהיה קובע שנים ומעבר חדשים בח"ל ושדור עליה זוגא דרבנן ומאי דשרי אינהו אסרי ומאי דאסר שר"ו חכימיא כי היכי דלא ניגררו בתריה אמנם הוי דוקא כי התם דעשה שלא כהוגן חנניא דקובע שנים ומעבר בח"ל. וז"ש מה מצאו אבותיכם בי עול דייקא ח"ו אם עשיתי שלא כהוגן יש מקום למעבד תרתי כי רחקו מעלי ועוד וילכו אחרי ההבל דתרתי עבדי כשמצאו עול כי התם אמנם מה מצאו בי אבותיכם עול כי שתים רעות עשו. ותו דהגם דכשמצאו עול עבדי תרתי כי ההיא דחנניא היינו להוראת שעה לזמן קצר הלא מזער כי היכי דלא נגררו אבתריה כמפורש שם והשעה צריכה לכך אבל אתם עשיתם כאלו ח"ו כן האמת וזהו ויהבלו שעשו הדבר קבע והם מעשים אשר לא יעשו:
(ב) א"נ אפשר במשז"ל דהסט"א בכל חטא דוחה הקדושה ונכנסת במקומה עד שמעט מעט נתמלא כל גופו סט"א וקדושה נדדה הלכה וברחה משם וז"ש וילכו אחרי ההבל הסט"א ויהבלו שנעשה גופם מקור משחת להסט"א כאלו הם ההבל עצמו כלומר הסט"א:
(ג) א"נ לפי פשוטו במשז"ל עבירה גוררת עבירה בתחילה רחקו מעלי ומזה נמשכים בציר המחלות וילכו אחרי ההבל ואח"ך ויהבלו. ולא תימא דהעבירה כמו המצוה דבמצוה רבא ליטהר מסייעין אותו. לא כי בעבירה אינו כן אלא פותחין לבד והם עצמם ויהבלו:
(ד) א"נ זו מן התוכחות עון על עונם דלא סגי עון עצמם אלא נוסף עוד. דכל כך נשתרשו בחטא עד שהיו מחטיאין אחרים נמי וז"ש וילכו אחרי ההבל הם עצמם ולא מסתיינהו דאינהו אזול זה דור דור שו"א וילכו אחרי ההבל אלא ויהבלו לאחרים גם כן:
(ה) א"נ במה שידוע דהחוטא כשמשתרש בחטא ח"ו מלבד שמטמא גופו מטמא נפשו ואף גם זאת נשמו מסילות דרכי ושרשי נשמתו המושרשים בעולמות העליונים שמשם בא השפע ע"י חטאו נסתמים הצנורות ואין מימי השפעה נוזלים ופוגם בכל שרשי נשמתו וגבר אויב ח"ו וילכו אחרי ההבל בעולם השפל וע"י כן ויהבלו בשרשי דרכי נשמתו שפגם בכל וכמו שפי' הרב הקדוש מהר"א גאלאנטי ז"ל בפ' נחפשה דרכינו ע"ש:
(ו) א"נ במשז"ל פ' ר' עקיבא ויתיצבו בתחתית ההר שכפה עליהם ההר כגיגית ומכאן מודעא רבא וכו' והרשב"א כתב דכשנכנסו לארץ בטלה מודעא דכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו וכו'. והמפרשים כתבו דאעיקרא אין כאן מודעא דע"מ כן הוציאנו ממצרים לקבל תורה וכמ"ש אנכי ה"א אשר הוצאתיך ואמרו רז"ל על מנת כן פדיתיך. וז"ש מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי לבטל תורה ומצות וילכו אחרי ההבל טענת מודעא כי הבל היא בעוד שהיו במדבר ולא די זה אלא אף כשבאו לארץ החזיקו בה ויהבלו כי הוא דבר שאין לו שחר. והדר מפרש איך הוא הבל בעודם במדבר ואיך הוא הבל נוסף כשבאו לא"י וז"ש ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים שהתנה עמנו ועל מנת כן פדאנו וא"כ המודעא היא הבל כמדובר. המוליך אותנו במדבר וכו' המוליך כב יכול הוא עצמו וה' הולך לפניהם כאב את בן ירצה והי"ל ליתן לב כי התורה היא בית חיינו כי עינינו הרואות תוקף רחמיו אלינו ובודאי שלטובתנו הנחילנו התורה והמצוה ומה זה השטות לטעון מודעא. ועוד ואביא אתכם אל ארץ הכרמל וכו' וכשבאתם לארץ ודאי ליכא מודעא כמ"ש הרשב"א וא"כ טענת מודעא הבל הבלים:
(ז) א"נ פירש גדול אחד ויש גמגומים בדבריו ובעניותנו נמתיק הדברים ומיניה ומינן יתקלס עילאה אמרו רז"ל דירבעם צירף רשע אצל צדיק ואמר להם שיחתמו לקבל עליהם כל אשר יאמר אפי' לע"ז ואפי' אחיה השילוני חתם בטענה שאמרו דגברא רבא כירבעם לא נחשד אלא דרך גוזמא קאמר. והדברים תמוהים איך אחיה השילוני ע"ה ושאר צדיקים נלכדו בזה. אמנם ידוע שירבעם היה ירא ללכת ירושלים ברגל דרחבעם היה יושב והוא עומד דאין ישיבה בעזרה אלא למלכי ב"ד בלבד ובראות ישראל כך יחזרו המלכות לרחבעם ויהרגו ירבעם וכל ישראל היו במחשבה זו. והתקון לזה שילכו לח"ל ברגלים ויושבי ח"ל פטורים מן הראיה כמ"ש התוס' פ"ק דפסחים וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה וכמ"ש דהע"ה כי גרשוני היום וכו' ללכת לעבוד. וסברו דהיינו דאמר ירבעם אפי' לעע"ז כלומר לשבת בה"ל ברגלים. וז"ש שמעו דבר ה' בית יעקב הם שבט יהודה דהבית המקדש שלהם דיעקב קראו בית. וכל משפחות בית ישראל הם קצת מעשרת שבטים שהחזירן ירמיה מה מצאו אבותיכם עשרת השבטים כי רחקו מעלי ללכת בח"ל שדומה כמי שאין לו אלוה. ולא עוד אלא וילכו אחרי ההבל לעבוד לעגלים. עכ"ד של גדול הנז' לפי מיתוק הדברים שהמתקתי בעניותי בחסיר יתיר חליף בס"ד:
(ח) ואפשר במשז"ל שמע ישראל למלך שקדש מטרונא בשתי מרגליות ואבדה מרגלית אחת א"ל המלך אבדת א' שמרי השנית. כך קדש הקב"ה ישראל בנעשה ונשמע. אבדו נעשה שעשו העגל. לכך אמר משה שמרו נשמע. וז"ש שמעו בית יעקב שמרו נשמע. מה מצאו אבותכם עול שבטלו נעשה. וילכו אחרי ההבל שעשו העגל. ונשאר נשמע. ועתה ויהבלו שאינם רוצים לקיים נשמע. ולכך אמרתי שמעו בית יעקב:
(ט) א"נ במשז"ל פ' אין צדין דהקב"ה מתרעם על שעבדו כמה ע"ז ואפי' בשותפות לא עבדוהו וז"ש מה מצאו בי עול כי רחקו מעלי הרחקה גמורה שלא עבדו אפי' בשתוף ח"ו וילכו אחרי ההבל ע"ז ואח"ך ויהבלו שעע"ז אחרת ואפי' שהיו עובדים כמה ע"ז רחקו מעלי לגמרי וזה צער השמים שאפי' בשתוף כביכול לא עבדוהו:
(יוד) א"נ מה מצאו אבותכם בי עול כי ה' אל רחום וחנון צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו ובנדון כזה על הארץ מתחת היה ס"ד ח"ו דאפשר שאיזה אדם מצא איזה דבר שנראה עול בחוקו יתברך וזה דרך מציאה לז"א מה מצאו אבותיכם בי עול אפי' בדרך מציאה כי רחקו מעלי ואמרו רז"ל לא עע"ז אלא להתיר עריות וז"ש וילכו אחרי ההבל שגם בעיניהם הע"ז הבל. אבל אח"ך ויהבלו שסברו שהוא אמת ונעשו הם מקור הבל שדבקו בע"ז והיו לאחדים:
(יא) א"נ אפשר במ"ש פ"ק דע"ז דמאן דפריש ממינות דאביק ביה טובא מיית. אך חילקו המפרשים דה"ד ביחיד אבל צבור אין להם פחד. וז"ש כי רחקו. וילכו אחרי ההבל והן בעון אביקי טובא וז"ש ויהבלו. וכי תימא א"כ לזה לא פרשי דימותו כיון דאביקי טובא כמ"ש ויהבלו. לז"א ולא אמרו איה ה' המעלה אותנו מארץ מצרים דבמצרים היו גוי מקרב גוי מה אלו עע"ז אף אלו עע"ז והקב"ה הוציאם ולא מתו כי גדול כח הצבור ולז"א שמעו דבר ה' בית יעקב כי אתם רבים וברבים לא מייתי וחיו יחיו:
(יב) א"נ אפשר במ"ש בש"ס כמה זמני הוא עשה שלא כהוגן אף הם עשו שלא כהוגן. וז"ש מה מצאו אבותיכם בי עול דהגם שעשו שלא כהוגן לעבור על התורה אני לא עשיתי שלא כהוגן שהדין היה נותן לאפושי רתחא ולעשות שלא כהוגן ועם כל זה לא נטיתי מן יושר הדין ולא עשיי סרך עול ח"ו בטענת שכן ראוי למי שעשה שלא כהוגן ומה מצאו סרך עול אף שהיה ראוי כי רחקו מעלי:
(יג) והרב המופלא כמהר"ח בכר דוד אבואלעפיא זלה"ה פירש במה שפירשו ז"ל מאי דאמר רחמנא כי ראיתי בבניו לי מלך דהכונה עלי מלך כביכול דהקב"ה גוזר גזרה והצדיק מבטלה וז"ש מה מצאו אבותכם בי עול כי רחקו מעלי ר"ל הגם שאני אמרתי עלי מלך אפילו בענוה כזו מחיבה יתירה לא שתו לבם ורחקו מעלי אף שאני אמרתי כביכול שיהיו הצדיק והמלך עלי. ומוכרח שהוא לסיבה אמרו אתם מה מצאו אבותיכם וכו' ועיין מה שכתבתי בספרי הקטן פני דוד דף נ"ב ע"ב:
פרק ב
הכהנים לא אמרו איה ה' שמעתי משם הרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל במשז"ל ארבעים שנה קודם שחרב הבית היה גורל של שם ביה"כ עולה בשמאל ולהורות נתן כי ריב לו ית' עמם והשמאל מדת הדין גוברת על עונותם. וז"ש הכהנים לא אמרו איה ה' לא נתנו לב איה ה' גורל של שם איה מקום כבודו כי תמיד היה עולה בימין וכמה שנים עולה בשמאל וזה מורה שהוא ח"ו בכעס ודינא קתבע וצריך לשוב אולי יחנן ה':
(א) ותופשי התורה לא ידעוני והרועים פשעו בי. אפשר לומר במה שידוע שהתלמידי הכמים צריכים ליזהר מאד אפי' בקלות דכל העם ילפי מקלקלתא שאם רואים שהתלמידי חכמים חסידים וענוים ובעלי צדקה בעוניים ומרודם. המון העם אומרים התלמידי חכמים עושים חיובם וכך נאה להם להתרחק מתענוגי העולם. אמנם אם רואים שהתלמידי חכמים אינם זהירים כל כך בתפלה ולדבר בבית הכנסת ולקבוע סעודתם בכל מקום ודעתייהו אפרוטה שואלים מהגבירים וחוזרים ושואלים כלל ופרט וכלל אז העשירים נשאו ק"ו בעצמם זה החכם מדבר בתוך התפלה ובעוד שקורין בס"ת ודאי שהוא מותר גמור ומקלים יותר ויותר כי אומרים לנו העשירים יש להקל כי לא נשאנו בעול התורה שעבודא דאוריתא. ואם חכם אחד יאמר שהוא איסור גמור לדבר בתפלה ובעוד שקורין בס"ת יאמרו בלבם חכם זה מחמיר והוא חסיד שוטה והרי ראינו לחכם כי כן דרכו לעשות וכן למדין ממנו שאם הוא נכשל בלה"ר וגאוה וחנופה וחמדה ומאכלות ושלא לדקדק בביתו בנקיון הירקות וכיוצא הם עושים יותר ויותר בטענות האמורות וכיוצא הרבה פרטים. ונמצא שהכל תלוי בקולר התלמידי חכמים וכבר אמרו רז"ל ת"ח שגגות נעשות להם כזדונות וק"ו בשאט בנפש וק"ו שהם מחטיאים הרבים. וק"ו דיש חילול ה' בכמה אופני' וז"ש ותופשי התורה לא ידעוני שאני שורה בבית הכנסת ומדברים ושוחקים וכיוצא בשאר פרטים לא ידעו את ה'. ומזה נמשך והרועים שהם הגבירים הפרנסים רועי ישראל פשעו בי שדבר קטן שעושה החכם למדים לעשות יותר ויותר ומאחר שתופשי התורה והרועים כן כמוהם יהיו כל המון ישראל:
(ב) א"נ במה שכתבנו בעניותנו בדרושים דיש לחקור מה זה היה כי ה' לו ציוה לירא מהתלמידי חכמים וכביכול כתוב בתורה את ה' אלהיך תירא. ועוד נבין מ"ש בשבת דף קי"ט אמר רב יהודה לא חרבה ירושלים אלא שביזו בה תלמידי חכמים שנאמר ויהיו מלעיבים במלאכי אלהים וכו' עד עלות חמת ה' בעמו עד לאין מרפא אמר רב יהודה כל המבזה ת"ה אין תרופה למכתו. וצריך לדעת מהו חומר עון זה עד שהיה סיבה לחרבן ירושלים. ותו אומרם אין רפואה למכתו תמוה. ויראה דהענין כך הוא כי כל זה שהחמירה תורה בכבוד ומורא ת"ח הכל הוא לכבודו ית' דוקא. כי הנה אם הגבירים וראשי הדור מכבדים ת"ח בפניהם ואינם מדברים אחריהם בגנותם וזלזולם. וגם נותנים לב על הת"ח שיתפרנסו בכבוד בלי זלזול ואפי' שיהיה בדוחק ומאמינים לדברי רז"ל שאמרו כל המקריב דורון לת"ח כאלו הקריב בכורים וכיוצא בכל מה שהפליגו למהנה ת"ח מנכסיו. הנה כי בן מזה נולדו שני עיקרים גדולים מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ראשון הוא כי בחורי חמד צמחי"ם בצאתם אילני דמלבלבי בראותם כי הת"ח יש לו כבוד ומורא לכל ראשי העם וק"ו להמון וגם דיש לו פרנסה מיהא אף בדוחק נותני' לב לעסוק בתורה וטורחי' בה והיו לאנשים מורי הוראות יושבי כסאות למופת ולאות. אך אם רואים שהת"ח בזויים בעיני הגבירים והם שפלים אך דלים הם נודדים ללחם וכמעט היו לקלון ולחרפה שאפי' לספק גביר מכבדים ואלו לחכם ודאי מזלזלים. הבחורים חריפים פורשים מהתורה ויוצאים לסחורה ומאבדים נפשם וגופם וכתלי בתי מדרשות נשאו קינה מבלי באי ואם אין גדיים אין תיישים והתורה אזלא ומדלדלא:
וזאת שנית שאם הת"ח מכובדים ויראים מהם בראותם להמוז או לגבירים עושים איסור קל או חמור מוחין בידם ומתקיימת התורה. אבל אם הם מזלזלים בהם ודבריהם לעו אף גם יראו עוברין בפשע ישימו יד לפה והתורה מתבטלת. הראת לדעת שכבוד הת"ח ויראתם ולהנותם הוא קיום התורה והמצות וכבוד ה' וזה רמז כי תורה בגימט' תלמידי חכמים שקיום התורה הם הת"ח. ולזה הפליגו במהנה ת"ח כי זה קיום התורה למען ילמדו זקנים עם נערים. וז"ש לא חרבה ירושלים אלא שביזו ת"ח דודאי חרבה משום כמה עבירות אבל מי גרם שהיו עושין העבירות ואין מוחה והחזיקו בעבירות. בזיון הת"ח שהיו יראים להוכיח ואם מוכיחים קצת דבריהם כחרס הנשבר. וזהו עד לאין מרפא כי מרפא כינוי לתורה ובזיון הת"ח הוא ביטול תור' וזהו לאין מרפא והמבזה ת"ח אין רפואה למכתו כי מי יוכיחנו ויישרנו לעבודת ה' וז"ש ותופשי התורה לא ידעוני לעמוד בפרץ ואין בפיהם תוכחות ומי גרם זה והרועים העשירים הממונים רועי ישראל הן הן אבות נזיקין פשעו בי במה שאינם מכבדים הת"ח ומשו"ה אינם מוכיחים והתורה מתבטלת:
(ג) א"נ במ"ש בנדרים דף פ"א על שלא ברכו בתורה תחילה וזהו על עזבם את תורתי ופי' הר"ן בשם רבינו יונה שהיו עוסקים בתורת תדיר רק שלא היתה חשובה בעיניהם שיהיה ראוי לברך עליה ולא היו עוסקים בכונה ולשמה עש"ב והנה בהיות החכמים עוסקים תדיר בתורה לשמה ודאי נעשו מרכבה לשכינה ושורה בהם הקדושה והשכינה ומתוך שהשפע חל על המוכן חל על הבלתי מוכן כי הן האדם צדיק בארץ צנור להשפיע על ידו לכל ישראל ובהיות המקור משחת מאין תמצא הקדושה והשראת שכינה ומזה נולד כי איש הישר בעיניו יעשה וז"ש ותופשי התורה לא ידעוני שלא היו עוסקים לשמה ובכונה ולא היו מברכין עליה שלא היתה חשובה ובמקום היותם כלי שרת וצנור להמשיך ממנו שפע קדושה התורה הלכה לסט"א ונשאר הדור יתום כי אין אב ועי"ז הרועים פשעו בי:
(ד) א"נ אפשר ותופשי התורה לא ידעוני הם התלמידי חכמים פשוטים לא ידעוני שלא העמיקו בתורה להכיר רוממותו ית'. והרועי' ראשי ישיבות וסנהדרין שיודעים ושיח ושיג להם פשעו בי יודעים רבונם וכו' ואלו עוברין בפשע רב:
(ה) א"נ אפשר ונקדים מה שראיתי בנימוקי עטרת ראשי אמ"ן עדן משם גדול הרב הגאון מהר"י רוזאניס זלה"ה בכונת פ' ישעיה סי' נ"ו והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין כלם לדרכם פנו וכו' דאז"ל דהקב"ה צדקה עשה עם הכלב שמשהא אכילתו במעיו ג' ימים. גם מצינו מעלת רועה ישראל דכתיב והיה ה' עם השופט דכשמכין לבו ומכוין דעתו לה' ה' עזרו ומגינו ונותן בלבו הטוב וז"ש והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה דכלבים צועקי' ואינם יודעים הטובה שהטיב ה' עמם שמשהא אכילתם ג' ימים והם שבעים והם צועקים משום שאינם יודעים שבעה שה' הטיב להם שג' ימים שבעים מאכילה אחת. וכן הרועים לא ידעו הבין והיה ה' עם השופט דאם יבינו דעתם יהי חן ה' עמהם ויבינו דבר על בוריו ודומים לכלבים שאינם יודעים הטיבותא שעושה להם ה' וע"כ כלם לדרכם פנו ואינם נושאים בעול לרעות ביעקב עכ"ד ז"ל וז"ש והרועים פשעו בי שלא האמינו שאם יכינו עצמם הייתי עזרם ומגינם כמ"ש והיה ה' עם השופט ופשעו בי שלא האמינו והמה כשלו ונפלו:
פרק ג
שמו שמים על זאת ושערו חרבו מאד נאם ה'. אפשר במה שפירשנו בעניותנו בס' הקטן דברים אחרים בדרוש לשבת כלה דרוש י"ט בדרשת חזקיה ארץ יראה ושקטה דיראה שלא יקבלו ישראל התורה ואח"ך שקטה דהכונה דתנאי התנה הקב"ה עם שמים שיקבלו התורה שבכתב ישראל ועם הארץ שיקבלו תורה שבע"פ ע"ד שכתב ילקוט ראובני האזינו השמים תורה שבכתב הוי"ה והארץ תורה שבע"פ אדנ"י ובתנחומא פ' נח שלא רצו לקבל תורה שבע"פ ולכן ארץ יראה עש"ב ובזה נבא אל הביאור דעתה בי הן בעון עע"ז וביטלו תורה שבכתב לז"א שומו שמים על זאת שהיא התורה והיינו שגם התורה שבכתב המתיחסת אל השמים בטלו וע"ז שומו שמים. וכי תימא תנתן התורה למלאכי השרת ושערו וחרבו מאד חדא דבטל חלק הפשט לגמרי ועוד שהתנאי שהתנה הקב"ה היינו אם יקבלו ישראל התורה ולכן שערו חרבו מאד נאם ידוד אלהים שם הויה שהוא מיוחד לתורה שבכתב:
כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו מקור מים חיים לחצב להם בארות וכו' אפשר במ"ש דמורד מתשמיש אם היא רוצה כופין אותו להוציא וגם יש סברא דרועה זונות כופין להוציא וז"ש כי שתים רעות עשה עמי אותי עזבו וכו' והו"ל דין מורדת ולא עוד אלא לחצוב להם בארות וכו' כמו רועה זונות ובשניהם יכול להוציא:
(ב) א"נ אפשר במ"ש רבינו הרמ"ק זצ"ל בס' תומר דבורה במדת נושא עון דכשהחוטא עובר נברא קטיגור וזה הקטיגור עומד לפניו יתברך ושואל מזון והקב"ה זנו ומפרנסו היש עלבון כזה ותסמר שערת האדם וז"ש אותי עזבו שביטלו התורה ועבירות עשו הרבה. ולא עוד אלא לחצוב להם וכו' שהכריחוני כביכול לחצוב וכו' לזון המקטרג:
(ג) א"נ במה שאמרו באגדה דר' יהושע בן לוי היה הולך עם אליהו זכור לטוב והביאו למקולין שהיו שם בני אדם הרבה גברא אכתפא דחבריה דייש אמצר"י אגב דוחקא והי' הפצי"רה פים להקדים קנינו בקצ"ף והיו מוכרין שם בשר כלב מת סרוח סר"ח העודף כל ליטר' בדינר זהב ורצין אחריו ואינם מגיעים לרוב הקונים בחשק גדול. משם נסעו והביאו למקולין אחד שמוכרין שם בשר טלה שמן שהכל יפה מראהו כלבנון וריח לו ריחין דבוסמין וכל ליטרא כפרוטה קטנה של נחשת ואין קונה רק אדם אחד שבא וקנה ליטרא. והמקומות של שני המקולין קרובים מאד. ונשתומם ריב"ל על הדבר אמר לו אליהו זכור לטוב מה זו תמיהא כן הרשעים רודפים אחר העבירות בטורח גדול וקונים אותם בממון רב סרי ריחייהו איגלאי בהתייהו כלבא שירותיה. ולפניהם מצוות ה' ותלמוד תורה מצויים וקרובים כריח שדה אשר ברכו ה' נעימים ביותר ואין קונה אלא אחד או שנים במשפחה והלואי. וז"ש אותי עזבו מקור מים חיים כי בלי שום טורח ישאבו מים בששון ממעייני הישועה תשועת נפשם לחצוב להם בארות וכו' בטורח גדול כמי שחוצב בור והוא בור שנואה אשר לא יכיל המים ובטורח גדול והוא פלא שומו שמים על זאת:
(ד) א"נ אותי עזבו מקור מים חיים בביטול מצוות עשה כי חיים הם למוצאיהם ונקרא מוצא מים חיים ודייק לומר אותי שמ"ע הם מתייחסים להקב"ה עד"ה לחצוב להם וכו' בעוברם על מצוות לא תעשה כי בזה בונים בסט"א וזהו לחצוב להם בורות וכו' ודייק להם כי כרו לנפשם שוחה ומגדילים גהינם באר שחת לעשות בהם משפט על כל מעשיהם הרעים וכמו שאמרו בזהר הקדוש כי כן ארחות הסט"א להשמיד להרוג ולאבד כל ההולך אתו ובוטח בו ואמרו ז"ל דהעונות עצמם הן הן העושים בו נקמה כמש"ה ותמוגגנו ביד עונינו וזהו לחצוב להם דייקא:
(ה) א"נ לחצוב להם וכו' במ"ש הרמ"ע דהסט"א כשגונבת נשמה או ניצוץ קדושה וע"י תשובה וכיוצא הגיע הזמן לברר הנשמה וכיוצא מהסט"א נהרס כל בנין הסט"א להוציא הנשמה וכיוצא כדין התורה גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה וז"ש לחצוב בארות לבנות הסט"א בניצוצי נפשו ותורה ומצו'. אך הם בורות נשברים אשר לא יכילו המים דיגיע יום שתצא הקדו' ואז יהיו נשברים כדין מקעקע כל הבירה אשר לא יכילו המים שהם חסרים ולא לעולם י"טור כי יבא יומו של ניצוץ הקדושה לצאת ונהרס הבנין וזהו בורות נשברים וכו':
(ו) א"נ במ"ש במס' ע"ז פ' ר' ישמעאל דשאל אגריפס שר צבא את ר"א איך ה' מתקנא בע"ז כלום מתקנא אלא חכם בחכם וכו' וא"ל משל למה"ד לאדם שנשא אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנא בה פחותה ממנה מתקנא בה. וז"ש אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב בורות נשברים וכו' הא ודאי מילתא דתמיהא שומו שמים וכו':
פרק ד
תיסרך רעתך ומשובתיך תוכיחוך כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך ולא פחדתי אליך וכו' אפשר במ"ש בסמוך דאמרו ז"ל דהמקטרגים הנבראים מעונותיו הן הן הנוקמין נקמת ה' מהחוטא עצמו וז"ש תיסרך רעתך ממש רעתך אשר עשית היא תהיה בעוכריך ליסרך. ומשובותיך הם יוכיחוך. ואתה קונה בעצמך המריע לך והנוקם ממך. וכל זה בא מחמת שאתה מבזה ת"ח ועי"ז אינם מוכיחים אותך כמו שכתבנו לעיל באורך וזהו כי רע ומר עזבך את ה' אלהיך כלומר שאין אתה דורש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ועזבת הת"ח ככלי אין חפץ בו וזהו רע ומר כי מזה נמשך ולא פחדתי אליך כי אין פחד אלהים לנגד עיניך כי אין מוכיח:
פרק ה
ואנכי נטעתיך שורק וכו'. פירש"י שורק גימט' תר"ו ועם ז' מצות ב"נ הם תרי"ג וכן פירש"י בפ' ויטעהו שורק ע"ש. ועל פ"ז נראה לפ' כלה זרע אמת במ"ש בילקוט ריש פ' במדבר דכשבאו ישראל לקבל התורה אמרו א"ה מה ראו אלו להתקרב א"ל הקב"ה הביאו לי יחוסין שלכם כשם דבני מתיחסין וכו' נמצא דזכינו לתורה בשביל היותנו גדורים בעריות וזרע ישראל מיוחסין וז"ש את צועה זונה דעתה הפכתם השיטה לזנות. הביטו וראו שנתתי לכם התורה ולא לא"ה מט' היוחסין וז"ש ואנכי נטעתיך שורק תר"ו מצות שעם הז' הם תרי"ג לך ולא לא"ה מטעם שאת כלו זרע אמת ובשביל יוחסין זכיתם ואיך נהפכת וכו':
פרק ו
איך תאמרי לא נטמאתי אחרי הבעלים לא הלכתי ראי דרכך בגיא וכו' שמעתי משם הרב המובהק כמהר"ר בנימין מעלי הכהן ז"ל במ"ש דנאמן אדם במגו אבל מגו במקום עדים לא אמרינן וז"ש איך תאמרי לא נטמאתי במגו שהיית אומר אחרי הבעלים לא הלכתי והשתא דאמרת לא נטמאתי. ראי דרכך בגיא דשם מפורסם דהלכת ואין את נאמנת דאין כאן מגו: