אור ברסלב
צוארי שלל הפטרת ויקרא

צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

הפטרת ויקרא

הפטרת פקודי

פרק א

עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ולא אותי קראת יעקב וכו' אפשר במה שכתב מהרימ"ט דהאדם נתוסף בו יצירה דכתיב ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה ותרגם אנקלוס והות לרוח ממללא. ומוכרח שזו היצירה היא לעה"ב שהנשמה מראה כחה וידיעתה ע"י הלשון להלל לשבח ולקרא בתורה דאלו היה לצורך העה"ז לא היה צריך יצירה חדשה כי הרי הבעלי חיים בלי יצירה זו הם חיים ועושים צרכי העה"ז. וגם אלמים מבטן עושים כל צרכיהם. אלא ע"כ דהוא לצורך עבודת ה' ולזכות לעה"ב. וז"ש עם ז"ו גימ' אחד ישראל גוי אחד יצרתי לי לשמי ביצירה מחודשת והטעם תהלתי יספרו דעל ידי הנשמה פועל בכח הדברי להלל ולשבח אליו יתברך. והן היום לא אותי קראת יעקב ונמצאת ח"ו יצירת הנשמה על חנם:

ואפשר לומר דרך הלציי במ"ש המפרשים משם רבינו האר"י זצ"ל בכונת הפ' שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו דיש לחקור דהקב"ה שהוא בוחן לב חוקר כליות למה אנו מתפללים אליו בקול הלא טוב שנתפלל אליו בלב ומחשבה לבד והקב"ה רואה כליות ולב ועושה בקשתו והיה קדוש ה'. ואם אינו ראוי לעשות בקשתו גם כי יזעק וישוע סתם תפלתו. ואחת מהתשובות שיש בזה הוא שאם היה כך שילבו העם לבית הכנסת ויהיו דוממים שתק"ו יחדיו וכל אחד יחשוב בלבו שאלתו ובקשתו הרבה היו הולכים לבית הכנסת ובמקום שיחשבו דברי שיר ושבח וריצוי ובקשה היו חושבים ז' ושבעים תועבות ואומרים שכבר התפללו ולזה צריך כל אחד להוציא בשפתיו דברי שבח ותהלה ותפלה וזה שאמר שומע תפלה זה שאתה שומע תפלה שמתפללין בפיהם בביטוי שפתים ולא סגי במחשבה הטעם עדיך כל בשר יבואו ועוד פירשו עד"ז מתחילת המזמור. וזה שאמר תהלתי יספרו בפיהם והטעם משום כי אין להאמין בך ולא אותי קראת יעקב וכו' ומשו"ה צריך תהלתי יספרו בפיהם ושפתם. ואפשר לרמוז במ"ש עם זו כי ישראל גוי אחד זו גימטריא אחד והן מעידין על הקב"ה שהוא אחד כמו שאמרו במדרש וזהו שאמר תהלתי יספרו שמיחדין שמי ועד"ה זו רמז לזו"ן כי ז' רומז למ' ואות ו' לז"א וזהו עם זו שהם עמו וצאן מרעיתו. והראשונים פירשו במה שאמרו פ' ארבע מיתות דף ס"ה רבא ברא גברא ע"י ספר יצירה אד מבואר שם בש"ס ומהרש"א בחידושי אגדות דלא הי"ל כח הדברי וז"ש עם זו יצרתי לי וכי תימא מאי רבותא אשר יצר את האדם הלא יודעי ועוסקי ס' יצירה ברו גברי לז"א תהלתי יספרו עם זו יש להם כח הדברי ותהלתי יספרו משא"כ הנברא מספר יציר' שאינו יכול לדבר:

ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל. הראשונים פירשו דרך הלציי כי נודע דיעקב נקרא על עקבה ומרמה וישראל על היושר וז"ש ולא אותי קראת כשאין אתה קורא בתורה נקראת יעקב המורה על עקבה. אבל אם תיגע בתורה וז"ש כי יגעת בי שאתה יגע בתורתי שמך ישראל המורה על שררה וישרות עכ"ד ואפשר להוסיף דאמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ואם אינו קורא בתורה א"כ היצה"ר מתגבר וכלו עקבה ומרמות ותוך וז"ש ולא אותי קראת כשאין אתה קורא בתורה מזה נמשך שישלוט היצה"ר ותקרא יעקב אבל היגע בתורה כובש היצה"ר לעשותו טוב וז"ש כי יגעת בי שאתה עוסק בתורה ביגיעה אז נקרא ישראל ישר עם אל:

ועוד אפשר במדרש שהביא הרב זרע בירך ח"ג על ברכות שדרשו רז"ל ע"פ אחר דכתיב בההוא קרא יעקב ישראל ודרשו יעקב בנים קטנים ישראל גדולים ושם כתב הרב הנזכר דלא מצא טעם לדרשה זו רק סוף יעקב בנים קטנים בר"ת ע"ש [ובמקום אחר כתבתי בעניותי בפשיטות דטעם רז"ל שאמרו יעקב בנים קטנים הוא על שם הפסוק או מי יקום יעקב כי קטן הוא. ומטעם זה דרשו יעקב בנים קטנים ודוק] ולי ההדיוט יראה דטעם רז"ל כי הקטנים לא יש להם יצר הטוב כלל רק מלאים ביצר הרע ולכן מכונים יעקב לשון עקבה אבל הגדולים מלאים זיו היצר הטוב ולכן נקראים ישראל לשון יושר. מעתה זה רמז הכתוב ולא אותי קראת לשון מקרא דחמש שנים למקרא יעקב שהם בנים קטנים ובזה לא באתם לשלימות שהעיקר הוא כי יגעת בי ישראל שהם גדולים שיגעו בתורה ובהלכה ומקטנותם לא קראו מקרא שאביהם לא חינכום לקרוא מקרא ואם אין גדיים אין תיישים:

פרק ב

אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני וחטאתיך לא אזכור. אפשר בהקדים מה שכתבנו בדרושים משם מורי הרב ז"ל שחקר דכיון דעבירה גוררת עבירה א"כ טבע הענין מחייב כך והיה ראוי שהקב"ה לא ישלם על עבירות הנגררות ותירץ דקי"ל תחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב עכ"ד ואמרו פ"ה דסוכה אלמלא שלשה מקראות נתמוטטה רגלי שונאי ישראל וחד מינייהו אשר הרעותי שברא יצה"ר ולפי מדת רחמיו יתברך שאמר הרעותי א"כ אנוסים ביד יצה"ר כדס"ד דאיוב פ"ק דבתרא ועמ"ש בעניותי בכסא דוד דרוש טוב ומשם באר"ה. וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני שבראתי היצה"ר ואין כאן פשע שהאדם אנוס ביד היצה"ר וזהו למעני ומדת רחמי שארחם. וא"כ וחטאתך לא אזכור הם החטאים הנגררים אחר העבירה דליכא לחיובי תו משום תחילתו בפשיעה. וקרוב לזה אפשר לפרש בסגנון אחר ויתישב יותר הדק הטב בהקדמה שכתבו ז"ל דאין אדם בא לידי חטא אלא אם כן עבר עבירה במזיד ואח"כ בא לידי חטא ואסמכוה אקרא נפש כי תחטא ומעלה מעל הכונה נפש כי תחטא וכי תימא נפש היפה חלק אלוה אלקים חצב"ה מן הגזע ומן השרשים חוצב לאבות העולם איך יתכן שתלכד בחטא לז"א ומעלה מעל דע שכבר מעלה במזיד ומשם נלכדה בחטא. עכ"ד. וחייבת על החטא דתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וז"ש אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך למעני במדת רחמים וכיון שאין כאן פשע וחטאתיך לא אזכור כי המה באו מן הפשיעה ולכי מדלית הפשיעה כלים מאיליהם החטאים:

תוכן העניינים

צוארי שלל

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה