צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת בראשית
פרק א
אני ה' קראתיך בצדק וכו' אפשר במ"ש ברבה פ' ואתחנן על פסוק נוראות בצדק תעננו שדרשוהו על התשובה שנקראת צדק ע"ש והני קראי הם המדברים על המשיח כמו שפירשו המפרשים ועליו אמר לעיל הן עבדי אתמוך בו בחירי רצתה נפשי וכו' וכי תימא מאחר שאני חשוב בעיניך כל כך למתי יהיה ההו"ד הזה לגאול ישראל. לז"א אני ה' קראתיך בצדק כלומר הכל תלוי בתשובה הנקראת צדק וכשישראל ישובו עוד אני ה' מדת רחמים קראתיך כי כשיתחילו לשוב אני אפתח כמה פתחים כמשז"ל. וכשיהיה התחלת תשובה ואחזק בידך וכו'. ואמר לפקוח עינים עורות וכו' כי הן בעון כל עצמו של היצר הרע שהוא מסמא את העינים ונוטל מאור עיניו של אדם כי עינו ראה בשל אחרים כמה מיתות משונות כמה חלאים ולא נראה בדור מי שלא מת רק רע כל היום מיסורין ומיתות וכיוצא ואינו נותן לב כי כמוהו כמוהם וסוף אדם למות וכיוצא מדברים נגלים אמיתיים אין בם ספק והיצה"ר מעלים עיניו שאינו רואה וכשיבא משיח צדקנו יהיה פוקח עורים להאיר עיני כל ישראל שעיניהם ישיתו לדברים הנראים וז"ש לפקוח עינים עורות. להוציא ממסגר אסיר הם ישראל בגלות המר. מבית כלא יושבי חשד רמז לעשרת השבטים ובני משה שהם כלואים שלא נודע מהם כי גבול יש להם בל יעבורון ולא נודע מקומם איה. ודומה כי הם יושבי חשך ארץ לא עבר בה איש ממנו. ואחר זמן רב ראיתי להרב ס' כלי יקר פ' וישלח ע"פ ויאבק איש עמו שכתב שנקרא ס"מ שהוא מסמא עיני האדם והאריך בזה עש"ב:
פרק ב
מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח מי עור כמשולם ועור כעבד ה'. אפשר כי מוכיח לצדיק הדבק בו יתברך ובתורתו ונעשה עור שלא לראות בהולכים בתענוגי הבלי העה"ז ולהוכיחם כמו שפי' המפרשים ונקט תלתא זמני עור על שלשה פשעי ישראל גזל ועריות ולשון הרע כמ"ש פ' גט פשוט והצדיק מבקש להשלים נפשו שאינו מוכיח ונעשה כאלו הוא עור ואינו רואה שהדור יתום עוברין באלה ואביזרייהו. ולכן הגם שהוא עבד ה' באמת מנוקה מכל סיג ודופי מ"מ הוא עור שאינו מוכיחם ובזה מחסר נפשו אף שהוא משולם דמשלם בעובדיה ע"ד שאמרו פ"ג דהוריות מ"מ הוליד את חסרו"ן במה שאינו מוכיח ומזכה לחייבא ולכך נקרא עור:
פרק ג
ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. אפשר במ"ש רבני צרפת שהקב"ה הראה למשה רבינו ע"ה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים שאינו טהור והכל אמת וההכרעה נתן ה' ביד חכמי הדור וז"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה דיש כמה פנים לפנים לכל צד ואלו ואלו דברי אלהים חיים והוא בעצם יגדיל תורה ויאדיר לחכמי הדור נתן להם חוזק שהם יכריעו ויאמרו שהדין כך ועל פיהם יהיה מצד חפצו וצדקתו לתת חוזק זה לחכמים שיפסקו הלכה כטוב בעיניהם:
(ב) א"נ אפשר במ"ש מהר"ם אלשיך ז"ל במאמרם שמצא משה רבינו ע"ה שהיה הקב"ה אומר אליעזר בני אומר עגלה בת שנתה וכו' שה' בטובו מדביק ומשפיע החידוש ההוא אל הנשמה כדי שיוכל אח"כ בבא הצדיק בעה"ז לחדשו ואשכחן נמי דקב"ה קאמר שמעתא מפומיהו דרבנן כמ"ש פ"ב דחגיגה ופ"ק דגיטין והיינו להשפיע בם תוספת שפע לידבק בו ובתורתו. וז"ש ה' חפץ למען צדקו בחסדו יגדיל תורה לעתיד שהוא אומר עד שלא בא הצדיק בעה"ז בני אומר כך ועי"ז זוכה הצדיק בבואו בעה"ז לאומרו. ויאדיר שאומר משם רבנן בעודם בעולם הזה לחזקם ולאמצם יותר ויותר וכל זה מצד טובו ית':
(ג) א"נ במה ששמעתי מהראשונים ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים דאטו מי שיגע מאד בתורה בעה"ז לעת"ל יהיה שוה לעם הארץ כי מלאה הארץ דעה ופשוט שהת"ח שעסקו בתורה כראוי הם יקחו חלקם יותר ויותר וז"ש ומלאה הארץ דעה ולא תסבור כי הכל בהשואה לז"א כמים לים מכסים וכמו שבים יש מקומות עמוקים מאד כן יהיו החכמים שבעה"ז ידעו ידיעה גדולה מאד וכל המון ישראל יהיו יודעים ואחד הרואה בעיניו יראה כי מלאה הארץ דעה אך לפי האמת אינם שוים עכ״ד וז"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה דלעתיד מלאה הארץ דעה וזהו יגדיל לעתיד לכל המון ישראל ויאדיר לת"ח יחזקם שיהיו נאדרי בכח יותר משאר העם:
(ד) א"נ במשז״ל חכמי המדע דלא היה בנו כח לקבל התורה מבחינה עליונה ולעת"ל נזכה בה והדברים עתיקים וז"ש ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה לישראל מבחינה רמה ברום המעלות וזהו יגדיל לעתיד. ויאדיר יחזקנו ויוסיף כה נשמתנו שנוכל לקבלה׃
(ה) א"נ למע"ן גימטריא קץ רמז שקץ גאולתנו הוא בעבור שכינתו וזהו צדקו כינוי לשכינה. ובעבור השכינה יגדיל תורה כי הגאולה העתידה ע"י משה רבינו ע"ה וצריך לעסוק בתורה כמ"ש בזהר חדש דמשה רבינו ע"ה תבע יקרא דאוריתא עש״ב ׃
(ו) א"נ במ"ש מהרימ"ט דרוש ב' לשמיני דלשעבר דהתורה נתנה ע"י סרסור שלא היה בנו כח ללמוד מפי ה' לא נתקיים בנו לא לימוד התורה ולא כשרון המעשים אבל לעת"ל שנזכה ללמוד מפיו דכתיב וכל בניך לימודי ה' תתקיים בנו התורה והמצוה והיראה והם דברי רז״ל עש"ב וז"ש ה' חפץ למען צדקו לעת״ל הוא עצמו יגדיל תורה שנלמוד מפיו ית' ויאדיר שיתן בנו כח לקבל ותתקיים בנו:
(ז) א"נ למען צדקו גימטריא שמים. וס"ת למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר גימ' ארץ רמז לתורה שבכתב המתיחסת לשמים ותורה שבע"פ לארץ כמ"ש בס' ילקוט ראובני ריש פ' האזינו:
ובמדבר רבה ריש פ' בהעלותך אמרו שם בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות זש"ה ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. והוא תמוה׃
ואפשר לומר בהקדים מאמרם ז"ל על פ' במדבר סיני באהל מועד באחד לחדש השני בשנה השנית זש"ה בטנך ערימת חיטים מה הטבור באמצע אף ת"כ באמצע עכ"ל ומדרש זה טעון לינה. ונקדים מדרש חזית בטנך ערימת חטים זה תורת כהנים חטים חטאים. וצריך ביאור׃
והנה שמעה אזני משם רבני אשכנז במאמר במדבר סיני באהל מועד זש"ה בטנך וכו' הנז"ל שפירשו במ"ש רז"ל והביאו רש"י פרשת בהעלותך דפ' פסח שני היה צריך לכתוב בראש הספר שנאמרה בחדש הראשון אלא כדי שלא להתחיל הס' בגנות ישראל שלא עשו אלא פסח אחד במדבר ומודעת זאת דאיכא פלוגתא אם התורה ה' ספרים כמו שהם בידינו או הם שבעה ספרים דס' במדבר הם ג' ספר א' עד ויהי בנסוע הארון. ופ' ויהי בנסוע הארון לבדו ספר ב' והשאר ספר ג' וא"כ הם ז' ספרים. והשתא יש להכריע כמ"ד שהכל הם ה' ספרים דהא חזינן דספר במדבר הי"ל להתחיל בפרשת פסח שני שהיה בפסח ראשון ואין נסד"ר ממדב"ר קדמו"ת דיש בו גנותן של ישראל ואי אמרת שהם ז' ספרים הרי אחר ויהי בנסוע מתחיל הס' ויהי העם כמתאוננים וזה גנות ממש משא"כ פסח שני דלא בפי' אתמר אלא דמהא אתי לכלל גנות שלא עשו אלא פסח זה. ומה דמות יערוך לפרשת מתאוננים. ואם בפסח שני אינו בפותח כ"ש וכ"ש במתאונני'. ועל כרחין לומר דהם חמשה ספרים. ובמדבר כלו ספר אחד אמר רחמנא. והנה תורת כהנים דהוא ס' ויקרא הוא באמצע. וזה כונת המאמר במדבר סיני באחד לחדש השני ולא רצה לפתוח בגנות בפרשת פסח שני שהיה בראשון משום דמזה נשמע מכללא גנותן של ישראל וא"כ הם ה' ספרים וזש"ה בטנך ערימת חיטים דת"כ באמצע כי אינם אלא ה' ספרים ע"כ שמעתי:
ואולם נדעה נרדפה דרבים אשר אתנו סברי דהם ז' ספרים כמ"ש פ' כל כתבי רבי ורבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן ומה יענו לזה. ואפשר לומר דידוע דבעון העגל נתלבשה התורה בסיפורים אלו. אבל זאת התורה עצמה היא צירופי שמות הקדש ורזין עילאין ואינם נקראים כמו התיבות האלו שנחלקו לתיבות אחרות והם ספורים רק האותיות אשר תבאנה הם סודות עמוקים עליונים למעלה וצירופי שמות הקדש. ולעת"ל נזכה ללמוד התורה מפיו יתברך כמש"ה וכל בניך למודי ה' ותהיה התורה צרופי שמות הקדש ורזי דרזין ויהיו אותיות אלו עצמן רק דבמקום סיפורים יהיו שמות הקדש ורמזים נפלאים וז"ס מ"ש רז"ל שזאת התורה היא הבל לפני תורתו של משיח הכונה שסדר תיבות אלו הם ספורים והיא הבל לפני תורתו של משיח שאז אותיות אלו יהיו נקראים בדרך צרופי שמות הקדש כי אז נלמוד התורה מפיו כביכול שלא על ידי סרסור והוא זמן נשואין בחצר דידיה כמ"ש הרב מהרימ"ט זלה"ה
וממוצא דבר כי עתה שהתורה נתלבשה אשר שם ספורי"ם יקננו יש גנות אם היה פותח ס' במדבר בפ' פסח שני וגם יש גנות במתאוננים לפי ההתלבשו'. אך עיקר התורה שהם צרופי שמות הק' לא יש בהם גנות כי אינם תיבות אלו וספורים רק שמות הקדש ורמזים והשתא א"ש מאמר הנזכר באחד לחדש השני זש"ה בטנך ערמת חיטים זה ת"כ מה טבור באמצע וכו'. ויש לדקדק דלמה צריך משל לזה. אך שם רמ"ז כי התורה עתה נתלבשה סיפורים ולא פתח בראש הספר בפרשת פסח שני דנפיק מינ' גנות ישראל. ועי"ז עתה הם ה' ספרים ות"כ באמצע ואמטו להכין משו"ל ימשו"ל בנו מה טבור הזה וכו' מורה ובא דעתה נתלבשה התורה והוא כמשל ולזה עתה הם ה' ספרים ות"כ באמצע. אך לעת"ל תהיה התורה משוללת מהספורים יהיו אותיות אלו אלא שהן צרופי שמות ורזא דרזין ואז לא יהיה גנות כי לא יש מתאוננים וכיוצא. והיו ז' ספרים. וכתבו המקובלים שספר ויהי בנסוע הארון הוא ספר גדול ולא זכינו אלא שני פסוקים אלו. וזהו שאמרו במדרש חזית בטנך ערימת חיטים ת"כ חיטים חטאים כלומר דהם ה' ספרים עתה לפי ההתלבשו' שנתלבשה התורה מכח חטאתנו ודריש חטים חטאים דמכח החטא נתלבשה והם ה' ספרים ות"כ באמצע (עתה אמת אגיד כי לא מצאתי המדרש בסגנון ששמעתי רק בריש במדבר מזכיר פסוק שררך ודורש סנהדרין אך במדרש חזית דורש על ת"כ ומ"מ לכי תדוק יש מקום לדרוש):
והרב זרע ברך ח"א פ' בהעלותך כתב משם רבינו האר"י זצ"ל שהמנורה כלליה ופרטיה רמז לתורה וכתב משם הרב הגדול מהר"ר אברהם זלה"ה כי בעבור זה חלקו הטבת הנרות ה' לבד וב' לבד כאשר יעריך אביי משמא דגמרא שהמנורה רמז לתורה שם ה' ספרים ונחלקו לז' ע"י ויהי בנסוע וה' נרות רמז לה' ספרים ועוד ב' נרות דבצרוף הם ז' עכ"ד. ה' ז"ב העוד לנו חקור דבר דאם הם ז' ספרים מדוע בחלקות ישית למו. אמנם ע"פ האמור ניחא דע"י העגל דנתלבשה תורה בספורים הם ה' ספרים ולעת"ל יהיו ז' דאז הם צירופי שמות הקדש ולא יש מתאוננים וכיוצא ולכן הטבת ה' נרות לבד לפי הזמן שהם ה' ספרים. והטבת ב' כי הב' הם גנוזים עתה בתוכן ולעת"ל יתגלו:
אמור מעתה אתאן למאמארין בהעלותך וכו' זש"ה ה' חפץ למען צדקו וכו' ואפשר דקשיא ליה שהמנורה רמז לתורה ולפי האמת שבע ספרים הם ואמאי חלק בהטבת הנרות חמשה לבד והב' לבד לז"א ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה לעת"ל ויאדיר יחזק כחנו אנחנו נחלץ חושי"ם הכונה יגדיל תורה ז' ספרים לעת"ל יגדיל דייקא להבא וכי תימא יש גנות במתאוננים וכו' לז"א ויאדיר שיחזיק כחנו ולא יכחיש בגנות כי הם צירופי שמות הקדש ונזכה לס' ויהי בנסוע כלו:
פרק ד
השמטה מהפטרת בראשית
אני ה' קראתיך בצדק ואחזק בידך וכו' אפשר לומר בהקדים מה שפירש רבינו האר"י זצ"ל פ' את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני דיש לדקדק כי תחיל' אמר את מי אשלח ואח"כ ומי ילך לנו גם תחילה בלשון יחיד ואח"ך לשון רבים אך הענין כי ישעיה חצי נחמה כמ"ש בזהר וירמיה כלו צרה אמנם נגד ב' אלו אמר את מי אשלח נגד הטובה ונחמה לכן אמר לשון אשלח שליחות גמור ולשון יחיד כי כינה הדבר אליו יתברך אך נגד היותו שליח בענין הצרות אמר מי ילך לנו בלשון רבים ובלשון הליכה כי לא רצה הקב"ה לעשות רעה לבדו ואז אמר ישעיה הנני שלחני ר"ל אני אהי' שליח לטובה וזהו שלחני א"ל הקב"ה לך כי עתה הוא לרעה לז"א לך ואמרת שהוא רעה לכן אמר בלשון הליכה עכ"ל לקוטי תורה הנדפס בישעיה:
ובזה אפשר לפרש מה שאמר משה רבינו ע"ה למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני הכונה למה הרעות וכי תימא דלענין הרעה הוא ובית דינו כמ"ש הכתוב ה' נתן וה' לקח דלענין הנתינה כתיב ה' נתן הוא לבדו אך לענין הרעה וה' לקח הוא ובית דינו. לזה אמר למה זה שלחתני דלשון שליחות לא יצדק כי אם לטובה. וזה כונת הכתוב וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך וכו' כלומר הבט ימין וראה והיה לאות שאוציאם לחירות כי אנכי שלחתיך ואני איני שולח אלא לטובה ועל זה טען משה למה זה שלחתני כלומר שאתה שולח אותי וזהו לטובה. ומרוב צער משה רעיא מהימנא ברועה עדרו דחק ונכנס. אמנם כבר ה' רמז אליו באומרו לכה ואשלחך שם רמז שתהיה צרה כאן בתחילה ולזה אמר לכה מעצמך לענין הצרה ואשלחך לענין הטובה. ושוב ראיתי שבלקוטי תורה פ' שמות מפרש אומרו לכה ואשלחך על דרך זה ע"ש:
ובהכי אשכחנא פתרי דבירמיה שכלו צרה כתוב כי על כל אשר אשלחך תלך והרי דגם לירמיה הע"ה אמר לשון שליחות. אך הכונה דיש טובה גדולה ששפך חמתו על עצים ואבנים והיה שארית פליטה לישראל כמשז"ל ולצד זה נקט אשלחך. ואמר תלך לענין הרעה דלמראה עינים עת צרה היא ליעקב. אך ממנה יושע כי שפך חמתו וכו' ונשארו ישראל בעולם. וזהו שסיים הכתוב לנטוש ולנתוץ ודין גרמא לבנות ולנטוע כמו שפירשו הראשונים ומפאת זה שייך שליחות והרי הוא כמבו"אר:
והיינו דקאמר קרא אני ה' מדת רחמים קראתיך בצדק דעל ישעיה מדבר כמו שפירש"י והכונה קראתיך לשלחך וייחס הקריאה אליו בצדק לצדק בריותיו כלומר לענין הטובה. ואחזק כי"דך לענין מה שתלך מעצמך לענין הצרה:
אני ה' הוא שמי אמרו רז"ל הוא שמי שקראני אדה"ר אדני אדון הכל. ושאלוני דהא אמרינן פ"ק דברבות לא היה אדם שקראו אדון להקב"ה עד שבא אאע"ה וקרא אדון שנאמר אדני אלהים במה אדע. והרי כבר אדה"ר קראו אדון. והשבתי דאדה"ר אמר ששמו אדני שהוא אדון הכל אבל לא מצינו שהתפלל ושיבח לו ית' שהוא אדון הכל. מה שאין כן אברהם אבינו ע"ה שדיבר אליו יתברך ושיבחו שהוא אדון הכל:
ועוד אפשר לומר דשאני אדה"ר שקרא שמו ואח"ך כשקוראים השם אינו מוכרח דבקריאת השם יתנו דעתם וישימו לב פירוש השם. וא"כ בשגם אדם הראשון קרא שם ונתן טעם לשם. אינו דומה לאברהם אע"ה שאמר אדני אלהים ואלהים הוא שם אלהות ואמר אדני לומר שהוא אדון הכל. ונמצא שעיקר מ"ש אברהם אע"ה לא בעבור שם רק לומר שהוא אדון הכל:
שוב אחר החיפוש מצאתי להרב יפה תואר בב"ר במאמר הנז' שהקשה קושיא הלזו ותירץ תירוצי הראשון. ואחד מאוהבינו הי"ו כה הראני דרבינו בחיי כתב דאדה"ר קרא להקב"ה שם המיוחד וכתב כן משם המדרש. אבל מדברי רש"י בפירושו על פסוק זה אני ה' הוא שמי מוכח דקאי על שם אדנ"י והביאו מהר"ש יפה והאריך ע"ש:
הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד פרש"י הראשונות הנה באו שהבטחתי לאברהם על גלות מצרים וגם את הגוי הנה באו שמרתי הבטחתי עיין שם אפשר לרמוז במה שכתב מז"ה דגלות הראשון היה במצרים שהיא תחת השרים העליונים וגאלנו ומכ"ש שיגאלנו מגליות אחרות. וגם מוכח מהזהר הקדוש דגאולת מצרים היא סיבה לגאולה העתידה וכמו שביאר מהר"ש פרימו זלה"ה וזהו שאמר הראשונות על גלות מצרים הנה באו ומזה תשכילו גאולת כל הגליות. וגם חדשות אני מגיד לשון משיכה כמו נהר די נור נגד ונפק וז"ש וחדשות אני ממשיך מכח גאולת מצרים:
ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר. יש מי שפירש במשז"ל א"ר יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש ומה טעם פתח בבראשית שאם יאמרו א"ה לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממים לזה כתב מעשה בראשי' לומר שהוא ברצונו נתנה וכו' וז"ש ה' חפץ למען צדקו לצדק אותנו שלא יאמרו לסטים וכו' לכן יגדיל תורה ופתח במעשה בראשית. ואפשר לפרש על פי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל במשנה בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' ובזה יובן פ' ה' חפץ למען צדקו יגדיל תו"רה ויאדיר ובמקומו הארכתי. הוא ברחמיו הגדולים יאריך ימינו בטוב ובנעימים על אדמת הקדש אורך ימים ושנות חיים: ח נני ה' כי אליך אקרא כל היום י י יגמור בעדי יח"ל מעשה ידיך אל תרף ד רשו ה' ועזו בקשו פניו תמיד אקרא לאלהים עליון לאל גומר עלי כל הנשמה תהלל יה הללויה ת"ו ש"ל ב"ע