צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת בא
פרק א
כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקב וכו'. אפשר במה שידוע כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופירשו חכמי המדע עד יצאו לאור כל הנשמות אשר בעמקי הסט"א. גם אמרו רז"ל והמפרשים דעשו הרשע היה ראוי ליקרא עשוי ויעקב עקב ע"ש וידו אוחזת בעקב. אך גבר יעקב ולקח הי' מעשוי והיתה בתחילת שמו הכי קרא שמו יעקב ועשו נשאר חסר יוד וזהו וידו אוחזת בעקב עשו. קרי ביה ויו"ד אוחזת בעקב עשו כלומר סוף עשו דהיה עשוי אחז היוד ע"כ קרא שמו יעקב. ולעתיד לבא יקח גם הוי"ו של עשו ויהיה יעקוב מלא וישאר עשו עש תרווד רקב. וזה יש לרמוז כי יעקוב מלא גימטריא פקח שהיה יעקב אע"ה פקח לרמות עשו וגם הוא אותיות קפח שקפח לעשו עד בלתי השאיר לו שריד. והנה כי כן יעקב אע"ה שטרח כ"כ לתקן חטא ג"ע של אדה"ר בראותו ילדיו באחרית הימים בעמקי הגלות ואכתי פשו ניצוצות הרבה. וירא יעקב ויצר לו שמא יאבדו בגלות וכל מה שטרח הוא לתקן עון ג"ע למפרע בטל. על כן בא דבר ה'. ואתה אל תירא עבדי יעקב על יעקב אע"ה ואל תחת ישראל על ישראל היושבים בגלות ומצטערים שמא ח"ו לא תהיה תקומה לז"א כי הנני מושיעך מרחו"ק גי' שד"י שהוא בחינת יסוד ואת זרע"ך כל ניצוצות הק' מארץ שבי"ם הסט"א אשר שבו ניצוצות הק'. ושב יעקוב כלומר יחזור יעקב ליקח מעשו חוץ מהיוד שלקח בצאתו מרחם עתה ישוב לקחת הויו מעשו וישאר עש ויהיה יעקוב מלא ושקט ושאנן ואין מחריד כי עשו יהיה עש ורקב יבלה. ובזה יראה רמז הפ' רצית ה' ארצך שבת שבית יעקב קרי וכתיב שבות הכונה כי יקים סוכת דוד ועמה יפקון ובזה ישוב השביה מיעקב הם ניצוצות הק' ששבו הסט"א וגם רמז שישוב לשבות יעקב מעשו כי בתחילה שבה היוך ועתה יקח הוי"ו ויהיה יעקוב מלא והרי הוא כאלו ישב ממנו שבי ולכן כתיב שבות יעקב שיש בה הוי"ו ולעת הלום קרי שבית שעדין לא ראינו כי אם ששבה היו"ד ונקרא יעקב אבל בגאולה יהיה שבות בויו ויהיה יעקוב מלא.
פרק ב
אתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני כי אעשה כלה וכו' שמעתי מהרה"ח כמהר"ר אברהם ן' אשר זלה"ה שהיה מפרש דליום הדין הגדול בא המקטרג בחבילות פנקסות חטאות הצבור והיחיד. וכביכול הקב"ה מוציא כנגדו פנקסי רוב ועוצם היסורין שסבלו ישראל תדיר ובזה נתכפר להם ויושיע ישראל והגוים יכלו. ומצינו דאפי' שמואל הנביא נתירא מיום הדין כמ"ש פ"ק דחגיגה כל קבל דנא אמר ה' אתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' מדת רחמים כלומר אל תירא מיום הדין כי אעשה כלה בכל הגוים כליון חרוץ ואותך לא אעשה כלה והטעם ויסרתיך תמיד אני מיסרך יסורין למשפט הידוע שהוא יום הדין כלומר היסורין הם בעבור המשפט הידוע דאז כביכול מוציא פנקסי היסורין ונקה לא אנקך ובזה פירש הרב הנזכר משז"ל והנה טוב מאד אלו היסורין דכיון דבעבור היסורין ניצולין מדין הגדול אין טובה גדולה מזו ולכן קרי עלייהו טוב מאד עכ"ד ז"ל ואחר זמן ראיתי דכיוין הרב הנז' לדברי הזוהר הקדוש פ' בלק דף קצ"ט ע"ב ע"ש.
ולי הדיוט אפשר אל תירא מתוקף ואורך הגלות כי אתך אני כלומר שהשכינה עמך דידוע כי אני רומז לשכינה ומאחר שהיא עמנו ודאי יושיענו לכבוד השכינה. ואמרו רז"ל שהקב"ה נפרע מעט מעט מישראל כאוהב ויסרתיך למשפט שאיסרך תדיר כמשפט לאוהבי לא עשה בן לכל גוי שנפרע מהם בבת אחת וזהו כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדהתיך שמה להוציא בלעם מפיהם ניצוצי הק' ואפרע מהם בבת אחת. ואותך לא אעשה כלה והטעם ויסרתיך שאפרע ממך מעט מעט למשפט שכך הוא הדין דמעט מעט הוי פרעון למאן דאמר כמ"ש בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד פ' והיה כי תבא ונקה אני מנקה אותך מחטאתיך במה שלא אנקך ותמיד אני נפרע מעט מעט:
פרק ג
אמר ה' צבאות אלהי ישראל וכו' ועל פרעה ועל הבוטחים בו. לכאורה תיבות ועל פרעה. נראות יתירות דהול"ל ברישא הנני פוקד אל אמון מנא ועל פרעה ועל הבוטחים בו ועל מצרים וכו' ובזה א"צ אח"כ לומר ועל פרעה ועל הבוטחים בו. ואפ' דמ"ש ועל פרעה ועל הבוטחים בו קאי לשר מצרים דנקרא ג"כ פרעה כמו שאמרו ז"ל בא אל פרעה העליון השר של פרעה התחתון. והגם דאז"ל דנקרא מצרים כמ"ש והנה מצרים נוסע אחריהם שהוא היה השר של מצרים. איבעית אימא שנקרא גם פרעה. ואי בעית אימא שהוא שר פרעה בפרטות. וכבר נודע מ"ש הרב שפתי כהן פר' בראשית כי פרעה גימטריא נחש עם ג' תיבות פרעה מלך מצרים ע"ש וז"ש הנני פוקד וכו' ועל פרעה התחתון ועל מצרים וכו' ועל פרעה העליון השר ועל הבוטחים בו: