צוארי שלל· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
הפטרת אמור
פרק א
והכהנים הלוים וכו'. פירש רבינו האר"י זצ"ל דלעתיד לבא הכהני' יהיו הלוים וזה שאמר והכהני' הלוים והאריך מאד בסודן של דברים עש"ב וכפ"ז הפסוק הזה תרתי איתנהו ביה והכהני' הלוי' שהכהנים לעת"ל יהיו הלוים שהם עתה. ועוד הלוים בני צדוק כלומר דלעתיד הלויים יהיו בני צדוק שהם כהנים עתה יהיו לעתיד הלויים. אשר שמרו את משמרת מקדשי חוזר ללויים שהם עתה שיהיו כהנים לעתיד וכמו שכתבנו והכהנים לעתיד הם הלויים אשר שמרו את משמרת מקדשי דהלויי' הם שומרי משמרת הקדש במחנה לויה ואינם מקריבים ולעתיד המה יקרבו יותר שיהיו במחנה כהונה. ולשרתני בקרבנות ועמדו לפני להקריב לי חלב ודם שיהיו כהנים והטעם כי הגבורות הם מעלת' יותר מהחסדי' בסוד אשת חיל עטרת בעלה כמו שהאריך הרב שם וז"ש נאם אדני ידו"ד שרומז בראש הגבורות:
פרק ב
ולא יקדשו את העם בבגדיה'. תרגם יונתן ולא יתערבון עם עמא בלבושיהון ופירש הרב באר יצחק דהכונה דבגדי ע"ה מדרס לקדש וזהו שאמר ולא יקדשו את העם בבגדיהם ולא יטמאו ואמר בלשון יקדשו לשון נקיה והוא לישנא דקרא עם העם בבגדיה' ר"ל שלא יטמאו בגדיהם של קדש עם בגדי העם וזה כונת יונתן:
פרק ג
ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית. פירש הרב הנזכר עם מה שכתב הרמב"ם בה' ביאת מקדש דכל כהן הנכנס מן המזבח. ולפנים והוא שתוי יין וכו' אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה. והרמב"ן חלוק עליו דדוקא בשעת עבודה אם עבד והוא שתוי יין לוקה ופלוגתייהו תליא בפירוש בריתא דת"כ. והך קרא רויחא ודייקא כדעת הרמב"ם ויין לא ישתו כל כהן בבואם דייקא אף שלא עבד זהו תורף דבריו ע"ש:
פרק ד
ואת עמי יורו בין קדש לחול וכו' ועל ריב המה יעמדו למשפט וכו' אפשר לרמוז כי ר"ת עמי יורו בין קדש לחול הוא בגימט' ריב. והענין במה שפירש הרב המקובל מהר"ר שמשון מאסטרפולי זצ"ל מ"ש בשבת דף קמ"ז ע"ב ר' אלעזר בן ערך אקלע לפרגותא ודמיוסת אימשיך בתריהו איעקר תלמודי' כי הדר אתא קם למלעי בספרא בעא למקרא החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודי' דיש קליפה המשכחת הלימוד שמה רי"ב ויש לה חיילות תר"ה במנין אדר"ת שער וכתוב על מצח משיח בן דוד כד"ת לבטלה כמו שכתבו המקובלים. ורבי אלעזר שלט בו קליפה זו ולכך קרא החרש היה לבם וטעה ושינה לקרות באותיות רי"ב וגם החדש היה לבם גימטריא תר"ה שהם חיילותיה אך החדש הזה לכם גימט' כד"ת שהוא המבטלה והוא טעה וקרא החרש היה לבם ששלט בו הקליפ' הנזכר' וחיילותיה. ומשיח בן דוד גימט' כדת עכ"ד וכבר אני בעניות' כתבתי בהקדמ' זו בספרי הקטן פני דוד פ' בא עש"ב ואפשר שלכך נצטוינו תר"ו מצות שעם ז' של בני נח הם תרי"ג לבטל חיילות הקליפה הנזכר' שהם תר"ה ובכח תר"ו מצות שהם כמספר הנזכר ואחד יותר יתבטלו. גם אפשר שלרמז זה יש תקכ"ד פרקים במשניות ואמרו רז"ל שבסגולת קריאת המשניות יבא גואל ולכן הם תכ"ד פרקי' כמנין משיח בן דוד וק' היתרי' נגד עשר ספירות דמ' כל אחד כלולה מעשר שהם ק'. א"נ הק' יתרי' לבטל הצ"ח תוכחות דכתיב גם כל חולי וכל מכה שהם שתי' אחרות שהכל גימטריא מאה. וגם כתב הרב זרע ברך ח"ג על ברכות כי הנוטל שחד קליפת רי"ב מחשכת עיניו וזה שאמר ראשיה בשחד ישפטוהו ר"ת ריב כי זאת הקלי' נוטלת מאור עיניו ואינו מכוין לאמת ע"ש איכו השתא הני כהני קדושי עליונים שמורי"ם לישראל דינים ומשפטים על דבר אמת ועוסקים בתורה לשמה קאמר קרא ואת עמי יורו וכו' ור"ת ריב כלומר שמבטלים קליפת רי"ב הממונית על השכחה והם מורים כהלכה. וז"ש ועל רי"ב המה יעמדו למשפט כי הם מתגברי' על קליפת רי"ב כי הם דנים כד"ת וח"ו אפי' שמץ שחד לית בהו לכן על ריב המה יעמדו על ריב דייקא:
פרק ה
וראשית כל בכורי כל וכו'. להניח ברכה אל ביתיך עמ"ש בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד פ' נשא דף צ"ט ע"א יע"ש: