צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף לד.
רש"י ד"ה אשם תלוי כו' והשתא הוו חולין כו' בעזרה כו'. ולא דק דהא רבנן ס"ל דחולין שנשחטו בעזרה יקברו ובכריתות (דכ"ג ע"ב) פרש"י הטעם דהוי כזבח פסול:
ד"ה חטאת העוף כו' אינו ולד כיון דחטאת יולדת מן העוף היא כדכתיב כו' כצ"ל:
בא"ד ונבלה היא דאין חולין כו' כצ"ל:
ד"ה יטילנה לאמה כו' ואיידי דעוף רך היא מתמקמת ויוצאת בקילוח כו' כצ"ל:
ד"ה כאן בשק כו' שלא נארג ואידי ואידי כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הנשרפין אפרן כו' לשורפו אחר ששרפו כאלו נעשית כו' כצ"ל:
ד"ה אם אפשר למישלפינהו מוטב כו' קאי אקושיא דלבטלינהו ברובא ואקושיא (קמייתי) [קמיית'] כו' כצ"ל וכפרש"י:
בא"ד והלשון אינו מדוקדק הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ונשרפין דהקדש אפרן מותרין וקשיא למה נקט הקדש וניחא אי גרסי' כו' כצ"ל:
בא"ד יש ליישב דלרבותא נקטי' אפר הקדש הכא דבמתני' תני דנשחטים חוץ כו' כצ"ל:
בא"ד דהקדש אפרן מותר כו' כצ"ל:
הדרן עלך יש בקדשי מזבח.
סוף הספר