צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף לב.
גמרא שם הקדש עילוי ומחרימין אותן מאי לאו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה מקדושה לקדושה כו' שהקדישן למזבח כו' ה"ה אם הקדיש לבדק ההיכל לא ישנה לבדק המזבח וכ"כ הרמב"ם פ"ד מה' תמורה והראב"ד השיג עליו ע"ש:
ד"ה הקדש עילוי כו' המקדיש מחרים כו' הד"א:
בא"ד לחרם הכהן ואת הבהמה יקריב לנדרו וה"ה נמי כו' כצ"ל. ע"ש בערכין (דכ"ח ע"ב) ברש"י:
ד"ה כל חרם כו' הוה שהיה מתחלה כו' כצ"ל:
ד"ה וכן חרמי כהנים כו' דמקיש חרמי מטלטלים כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה מקדישים כו' כ"א גבי דבר הנאכל כמו גבי בכור לכן נראה כו' כצ"ל. פי' כדאמרינן במס' ערכין במתני' (דכ"ח ע"ב) גבי בכור כמה אדם רוצה ליתן בבכור זה ליתנו לבן בתו או לבן אחותו וכ"כ תוספת במס' בכורות (דנ"ג ע"ב) בד"ה הקדש עילוי כו' ע"ש: ובד"ח נ"ב צ"ל תרומה וציין בכורות (דכ"ז) ואינו מן הצורך לשבש הגירסא דבבכור נמי מצינו זה הלשון כאשר כתבתי ותוס' הביאו שם בבכורות:
בא"ד ליתן בשור זה להעלותו לעולה כו' כצ"ל:
בא"ד לקדשי מזבח או לחרמי כו' כצ"ל:
ד"ה חרמי כהנים כו' ואפי' למאן דלא מקיש כו' נוסחא אחריתא היה להם ברש"י וברש"י שלפנינו ליתא להאי נוסחא:
בא"ד בערכין בפ' המקדיש כו' כצ"ל:
בא"ד למורי שיש ביד כהן והכא אתיא אפי' כמאן כו' כצ"ל. ומ"ו הב"ז גורס שהיה כהן וז"ל ור"ל והכל שלו אפי' העלוי ואתיא אפי' כמאן דלא מקיש דאף מאן דלא מקיש וס"ל דבמטלטלים יכול להחרים וקרקעות אינו יכול להחרים כי אחוזת עולם היא להם מ"מ ס"ל דבמטלטלים יכול ליתן לכל כהן שירצה כו' עכ"ל. ובאמת דכתבו תוס' שם הכי בד"ה כמאן דלא מקיש כו' אבל לא אוכל לירד לסוף דעתו כיון דהכא מיירי שהי' כהן שהתפיס חרמו לקדשי מזבח או לקדשי ב"ה וכיון שיכול ליתן לכל כהן שירצה ויש לו טובת הנאה א"כ למה לא עשה כלום וצ"ע:
ד"ה והאמר עולא כו' לא יהיב לב"ה כו' כצ"ל:
בא"ד ועל קדשים קלים משמע דהוי עיקר דרשא כו' כצ"ל:
בא"ד ע"ב יעכבו אותה לשוחטה כו' כצ"ל:
בא"ד של עולה אלא לענין כו' כצ"ל:
בא"ד דלא קאמר במתני' כו' כצ"ל:
בא"ד אבל קשיא ליה כיון דמ"מ ס"ל לעולא דיכול להתפיס כו' כצ"ל. פי' דתוס' מפרשי' קושי' המקשן דהכי פריך מעולא:
בא"ד לא הוי אלא באומר חפץ זה כו' כצ"ל:
בא"ד לימא דאיכא איסורא כו' כצ"ל:
בא"ד כהנים ומשני מדרבנן הא דדריש מכל חרם דיכול להתפיס לחרמי כהנים היינו כו' כצ"ל. פי' דקרא אסמכתא בעלמא: