צאן קדשים על תמורה· רבי אברהם חיים שור
דף ל:
גמרא ולדה נרבעה ולד נוגחתו אסורה היא וולדה כו' כצ"ל:
רש"י אין זנות כו' כלב מותר הס"ד ואח"כ ד"ה תניא נמי הכי אתנן כלב כו'. גרסי' לה הס"ד וכצ"ל. פי' דרש"י גורס בברייתא אתנן כלב ומחיר זונה מותרים ולא גרסי' מניין לאתנן כו' וכ"ה בס"י וכן גירסת תוס' במסכת סוטה (דכ"ו ע"ב) בד"ה מנה"מ כו' ע"ש ומ"ו הב"ז גורס ברש"י גירסא אחרינ' ואינו מן הצורך ואינו בס"י:
ד"ה אחורי ב"ה כו' אסור האתנן אם יש כו' כצ"ל:
בא"ד באתננה הס"ד ואח"כ ד"ה אתנן ומחיר חל עלייהו כדרבינ' כו' כצ"ל:
ד"ה ואם ימעט כו' שהוא צריך לקנות לצורכי הפסח דהיינו מהיות משה החייהו כו' כצ"ל:
ד"ה מכדי אכילה כו' שאין לו במה ליקח צורכי אכילת הפסח כגון אם אין לו כו' כצ"ל:
בא"ד אכילה הוא והחייהו ולא החייהו משה מכדי מקח שאם רוצה כו' הד"א וכצ"ל וע' ברש"י מס' פסחים (דצ"ט ע"א):
תוס' ד"ה מנה"מ דאמרי כו' לא לישתמיט כו' וכי לא היה רוצה לפרש טעמא דמתני' דמביא סברא חדשה כו' כצ"ל:
בא"ד ובא מעשה לפני רבי והכשירוהו כו' כצ"ל:
ד"ה דניחא ליה כו' אבל קמא מעיקרא כו' כצ"ל:
ד"ה אבל נרבעו כו' וי"ל דהתם מיירי בדבר שאסור אף להדיוט כו'. ובמס' פסחים (דכ"ז ע"א) הניח קושיא זו בתימא ע' שם: